גיבור קומיקס עברי - גלית גאון

גיבוש דמותו של ילד-גיבור-צבר בטורי הקומיקס של דבר לילדים
כתבה גלית גאון

המסע אל דמותו של הצבר, שזור כך נדמה במסעה של התרבות העברית לזהות, ייחוד, שפה, סימנים ומסורת. בעבודה שבהמשך אתאר את התגבשות דמותו של הילד העברי, העצמאי, כמשקף מהלך מכוון, מתוכנן וארוג בזהותו המתעצבת של העיתון ' דבר לילדים' דרך עורכיו המיתולוגים והציירים שהפיחו ברעיונות צורה נתנו לה שם. את המסע הובילו יוצרים-עורכים-ציירים-כותבות וכותבים מתוך אמונה כי בידיהם החובה לעצב את שפתו, רעיונותיו וזהותו הלאומית של הילד העברי החדש. דבר לילדים, שנוסד תחילה כעמוד אחורי בעיתון 'דבר' בהתאם למסורת העולמית בה הופיעו 'עמודי ילדים' בעיתוני המבוגרים, הפך עד מהרה למוסף עצמאי המיועד כולו לילדים וילדות ומעוצב, נכתב וערוך בידי האומנים, הכותבים והכותבות מהבכירים והמעולים בישראל. בהמשך למסורת עריכת הטקסטים לילדים – בליווי איורים, גם דבר לילדים כעיתוני ילדים אחרים משתמש בשפה האיורית בכדי להנגיש את תכניו לקוראיו. יחד עם זאת, אם תפקידו של האיור בספרי ילדים היה ללוות ולהרחיב את הטקסט המילולי, מקדישים יוצרי דבר לילדים מרחב קבוע ועצמאי לאיור, שפתו, מקומו ותפקידו בעיתון. בדבר לילדים הופך האיור לטקסט מצוייר. יש בו ערכים חזותיים, נרטיב עצמאי ושפה ציורית מובהקת המייצרת דימוים ברורים אודות זהותו ודמותו של היישוב ותושביו. דרך שפת סימנים מצויירת מתארים יוצריו את העיר מול הקיבוץ והכפר, את המבוגרים (יהודים ערבים, בריטים וטורקים), וכמובן את הילדים והילדות שיוצרים במו ידיהם מדינה חדשה[1]. רצועת הקומיקס, שהודפסה מסורתית בעמוד האחורי ונחשבה לנחותה, מטופשת או זניחה, מצליחה עד מהרה להפוך לא רק לטקסט מצוייר אלא לנרטיב חזותי המשכי משמעותי בעבור הקוראים.

[1] ס. משיח, "לדמיין אומה בדמות ילד", פנים- תרבות חברה חינוך, גליון 14, 2000

לקריאת המאמר המלא