דוד טרטקובר. פילוסופיית עיצוב

  

כתבה – בתיה דונר.

 

הפסוק "אמת מארץ תצמח", כשמה של כרזה מיצירותיו, יכול לשמש כמוטו לכל תחומי העשייה של המעצב דוד טרטקובר. טרטקובר הוא יליד הארץ, גדל והתחנך בה ומתוך מרחב המחייה התרבותי שלה הוא מייצר את שפתו האישית. במשך למעלה משלושים שנות פעילותו כיוצר, כאספן, כמחנך וכחבר פעיל ומעורב בקהילה, השפיע טרטקובר, יותר מכל מעצב בן דורו, על שפת העיצוב החזותי בארץ, ובמידה רבה, גם על תכניה. טרטקובר הוא המעצב הישראלי הראשון, שחיבר לרצף תרבותי אחד את עברה  של ארץ-ישראל עם ההווה של מדינת ישראל. עבודתו יוצרת סינתזה בין תוצרי התרבות הפופולארית לבין חומרי התרבות הגבוהה, בין הטקסט המילולי לבין הדימוי החזותי ובין האמירה האישית לבין ייצוגם  הקולקטיבי של ערכי תרבות מקומית. השפה החזותית שפיתח, המתבססת על עומק התבוננות ועל הגדרה המתחדשת כל העת של טווח שדה הראייה, מהווה פריצת דרך ומנסחת אמות מידה חדשות בתחום עיצוב  התקשורת החזותית בארץ. 

 

החשיבות שמייחס טרטקובר לתרבות המקום ולהיסטוריה שלו מזכירה את קריאתו של ביאליק מראשית המאה ל"כינוס הרוח", דהיינו, לכינוסם של אוצרות התרבות היהודית, כדי ליצור תשתית ליצירה שעתידה לצמוח מהם. טרטקובר טווה את עבודותיו מתוך החומרים ההיסטוריים  של המקום, כפי שהם נצפים מנקודת מבט הממוקמת בהווה. עיקרון זה מוביל אותו ליצירת מבנים המלכדים תכנים וצורות, טקסטים ודימויים, ומקרינים אותנטיות ישראלית, המנוסחת בשפה  מודרנית, בינלאומית ועדכנית. 

 

פעילותו של דוד טרטקובר מתמקדת בשלושה מעגלי עבודה:

  1.  עיצוב תקשורת חזותית כשירות לחברה. טרטקובר מתמחה בתחום עיצוב התרבות כמעצב, האמון על הקשר בין מוסדות תרבות שונים לבין קהלם, וכגורם המשפיע על חזות המרחב הציבורי באמצעות תכנון פרויקטים סביבתיים. הוא עיצב עטיפות לתקליטיהם של מוזיקאים מקומיים, ערך ועיצב ספרים עבור הוצאות ספרים רבות, קטלוגים וכרזות עבור מוסדות תרבות. טרטקובר יזם ותכנן פרויקטים ציבוריים כקיר ההנצחה ההיסטורי במרכז סוזן דלל בנווה-צדק (1989), קיר הכניסה לישראל בנמל התעופה בן-גוריון (1991), קיר ההנצחה לכנסת הראשונה במגדל האופרה בתל-אביב (1992) ואתר ההנצחה ליצחק רבין בבניין עיריית תל-אביב (1999).

  2.  הוראה. החל משנת 1976 נמנה דוד טרטקובר עם סגל ההוראה במחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים. טרטקובר העמיד דורות של תלמידים, שהשכילו להתבונן ברחוב הישראלי ובתוצרי התקשורת והתרבות המקומיים, לקרוא את מסריהם ולנסח אמירה אישית מתוך עמדה תרבותית. גם לאחר סיום לימודיהם, תמך טרטקובר ביוצרים הצעירים, סייע להם בעצה, אצר תערוכות מיצירותיהם ועודד אותם בתחילת דרכם המקצועית. השפעת עבודתו של טרטקובר והשפה הייחודית שפיתח הטביעו חותמם על שפת העיצוב החזותי בישראל.

 

מתוך מודעות לחשיבותה של שפת התרבות המקומית עוסק טרטקובר זה למעלה מ20- שנה באיסוף, בשימור ובתיעוד של חומרי הגרפיקה השימושית הארץ-ישראלית. אוסף טרטקובר מכיל כרזות, מודעות פרסומת, ספרים ומשחקי ילדים, איורים ודוגמאות גרפיות, מוצרים מתכלים שנשכחו ונעלמו מן התודעה. אוסף זה היווה, בשעתו, תשתית לתכנית הלימודים הייחודית בנושא תולדות הגרפיקה ארץ-ישראלית, שהוכללה בתכנית הלימודים האקדמית בבצלאל.  

האוסף, היחיד בסוגו ובהיקפו בארץ, משמש מקור מידע לחוקרים, אוצרים וסטודנטים ומציע השאלת חומרים לתצוגה בתערוכות מוזיאליות בארץ ובחו"ל. 

 

מחקר, אוצרות וכתיבה. במסגרת פעולת איסוף חומרי התרבות המקומיים העלה טרטקובר אל פני השטח דמויות של יוצרים מן העבר, ששיקפו את תמונת החיים בארץ ופעלו כאן באנונימיות יחסית. טרטקובר חשף אותם כיוצרים בעלי משקל ובעלי איכות ביטוי ייחודית ופתח אפשרות להתוויית זווית ראייה חדשה ומקורית על חקר התרבות, ההיסטוריה והחברה בישראל. כך חשף טרטקובר את הגרפיקאי פרנץ קראוס למשל, שאת תערוכתו אצר במוזיאון תל אביב לאמנות (1981), וכך הוא חוקר את עבודותיהם של פסח עיר-שי, אריה אל-חנני, פרץ רושקוביץ וגרפיקאים רבים אחרים. "הרצל בפרופיל", מלבד היותה התערוכה הראשונה, שאצר טרטקובר מאוספיו, הייתה גם התערוכה המוזיאלית הראשונה של אמנות שימושית במבט היסטורי שנערכה בארץ (מוזיאון תל אביב לאמנות, 1978).  טרטקובר אצר וארגן תערוכות עיצוב מאוספיו במוזיאון ישראל בירושלים ובמוזיאון תל אביב לאמנות. ספריו של טרטקובר ופרסומיו הרבים, שראו אור בקטלוגים, בכתבי-עת מקצועיים בארץ ובחו"ל, מסייעים בחשיפת היבטים חשובים בהיסטוריה של התרבות הישראלית באמצעות קריאת סמליה החזותיים ופענוח משמעויותיהם.      

  3.  יצירה אישית. העבודה האישית, הלא-מוזמנת היא המקום המאפשר לדוד טרטקובר לתת ביטוי לתפיסת עולמו ולעמדות שהוא מגבש לנוכח אירועי השעה. המונח "תוצרת הארץ", שטרטקובר החיה-מחדש והטביע בתודעה הציבורית, הפך עם השנים לשם המותג שלו. "זהו חומר הגלם של טרטקובר, מאגר הדימויים, הצורות והסמלים שלו", כתב יונה פישר, "זהו החומר שנחקק בתודעה בתחושה של נחיצות כללית הגורמת, בזמנים שונים, להעלאת הדימוי למדרגה של סמל. נחיצות פרטית של טרטקובר לחוות מחווה. אם 'תוצרת הארץ' של טרטקובר היא שמו של המחווה, הכרזות והעטיפות לתקליטים שעשה אינן בנויות על האזכור לבדו. הן מצטרפות לכלל אמירה בתוך התרבות גופה, בניגוד לאמירה הגראפית שבה משתקפת התרבות, או מובלעת ברקעה של היצירה." המונח "תוצרת הארץ" ממזג בתוכו חומר גלם ומסר. החומרים הם חומרי האקטואליה של תרבות הרחוב בעבר ובהווה: כרזות, אובייקטים, סיסמאות ודימויים, שהיו יכולים להיווצר רק כאן, והם מזוהים עם האידיאה של המקום. והמסר הוא אמירה, המעוגנת בתוך רצף תרבותי ומיועדת להשתלב לתוכו בחזרה. בשנות השמונים הציג טרטקובר שתי תערוכות מוזיאליות, במוזיאון ישראל בירושלים ובמוזיאון תל אביב לאמנות, תחת הכותרת "תוצרת הארץ". 

 

בשנת הארבעים למדינה הציג דוד טרטקובר במוזיאון ישראל את התערוכה "ההכרזה על הקמת המדינה". תערוכה זו הייתה פרי תהליך פרשני ממושך של תרגום "מגילת העצמאות", הטקסט המכונן של מדינת ישראל, למונחים חזותיים. טרטקובר הציב דימויים ממאגר הזיכרון הקולקטיבי הישראלי כנגד טקסטים, המבססים את היסודות הקיומיים והמוסריים של המדינה. דרך התאמת אופי הטקסט לדימויים, שפת העיצוב של העבודות והתחביר שלהן, יצרו מפגש של מסורת עם מודרניזם.  את גבולות  הפרשנות שלו מיקם טרטקובר בתחום שבין המילה הכתובה לבין מרחב הקונוטציות של הדימויים שבחר להציג.

 

לתחושת המקום ושורשיו חשיבות מכרעת ביצירתו של טרטקובר. המקור של הדברים הוא אחד ממוקדי העניין המרכזיים של טרטקובר, והוא גם זה שמאפשר לו ליצור בעבודותיו מיחברים בין מסורות שונות בתחום החזותי לבין אמירה המנוסחת בשפה עכשווית ומעודכנת.

בעבודות אלה ובעבודות רבות אחרות, שיצר במשך השנים, מנסח טרטקובר מודל של מקומיות תוך נקיטת עמדה היסטורית, תרבותית וערכית ביחס למקום. העבודות שלו מעוגנות בתחושת מחויבות עמוקה להמשכיות תרבותית ולמעורבות חברתית וביכולת נדירה לזהות תופעות בתחום התרבות בשלבי התפתחותן הראשונים. 

 

לצד שלושת מעגלי העבודה, המזינים זה את זה, מקיים דוד טרטקובר במשך כל השנים פעילות ציבורית וחברתית. בשלושים שנות עבודתו זכה טרטקובר בעשרות פרסים בתחרויות עיצוב בארץ ובעולם, בהם הפרס הראשון עבור כרזת יום העצמאות לציון שנת השלושים למדינה, כרזת ה"שלום"  שהפכה לאייקון תרבותי. כמו כן, זכה טרטקובר במענק סנדברג לעיצוב מטעם מוזיאון ישראל בירושלים. 

 

מתחילת שנות השמונים הציג טרטקובר את עבודותיו במספר רב של תערוכות, בהן תערוכות יחיד מוזיאליות ועשרות תערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. עבודותיו של טרטקובר - ספרים, תקליטים, כרזות - נמצאות כמעט בכל בית בישראל, אולם גם מחוץ לגבולות המדינה הוא זוכה להערכה ולהכרה, משום האיכות הייחודית של עבודותיו, המציגות מקומיות אותנטית המנוסחת בכלים ובשפה בינלאומיים. עבודותיו מיוצגות באוספים של מוזיאונים חשובים בארץ וברחבי העולם, כגון המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, מוזיאון המלחמה הבריטי ומוזיאון סטדליק באמסטרדם. משנת 1983 הוא משתתף קבוע ומייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות לכרזות, שבחלקן זכה בפרסים יוקרתיים.

 

בגלל פעילותו רחבת היריעה והישגיו המקצועיים, המתבטאים במפעל חייו שנוגע בכל תחומי החברה הישראלית, ראוי דוד טרטקובר לקבל את פרס ישראל לעיצוב לשנת תשס"ב.