"בגד ים וטלית- הילכו השניים יחדיו?״ ראיון עם מעצבת האופנה חנה מנקס

מאת: תמר שני שינווטר | התכנית ללימודי אוצרות עיצוב, שנקר, 2023

אני מרגישה את הכוח של הבית גם כי אני משקיעה בו. אני עובדת עם המון בעלי מלאכה . כל פריט אצלי עובר 6-7 בעלי מלאכה ואני לא יכולה להחזיק אותם אצלי כי אין לי מישרה מלאה עבורם. פעם היה בית מלאכה ואספת אליך את בעלי המקצוע. היום אני פונה אליהם. יש לי צורף, יש לי רוקמת רק לדברים מסוימים יש לי גרפיקאית מומחית לזה וגרפיקאית מומחית לדברים אחרים. אני לא יכולה להרשות לעצמי להחזיק סטודיו עם כל כך הרבה בעלי מקצוע. אני לא כל כך גדולה. יש לי אנשים שיושבים באשדוד או בירושלים או בצפת לדברים ספציפיים. העבודות שלי הן ספציפיות: יש קושר שעושה את הקשירה הספרדית ויש קושר לקשירה אשכנזית ויש רוקמת בירושלים. בחרתי לעבוד כאן גם כי אין הפרעה. יש לי בן בצבא ושתי בנות נשואות. יש לי סטודיו גדול לבדים למטה. אין לי הפרעות בבית, הכול נגיש. יש גם הרצאות בבית הזה. באים לכאן אנשים וקבוצות שרוצים לשמוע על החיים שלי ולראות את העבודות שלי. אם הייתי צריכה להראות להם את זה בסטודיו הייתי צריכה להעתיק בדיוק מה שיש כאן. לשם מה במקום אחר? לשם מה שניים? בעבר חשבתי לחלוק סטודיו עם חבר שלי שהוא מקעקע. הציורים של הקעקועים מאד דומים לאיורים של הרבה מהיודאיקה.

 

בסדר, אני לא מקעקעת שום דבר אבל הרגשתי אנרגיות מאד טובות משני הצדדים ורציתי לעבוד אתו. הוא לא רק מקעקע הוא גם מאייר. הרגשתי מאד נכון לעבוד אתו אבל זה לא יצא.
 
כשחנה נפרדה מגוטקס ב-1996 היא עברה לעבוד עם מותג בגדי הים סקובידו, בהמשך באינטימה ולבסוף בדיווה, שם עבדה במשך שמונה עשרה שנים. יחד עם המעצבת נטע פפו היא חתומה על מודלים של בגדי ים עם גב חשוף בשיתוף פעולה עם המותג בל אנד סו. ניתן לומר שחנה עומדת מאחורי רבים מבגדי הים שראינו על חוף הים בישראל ב-40 השנים האחרונות.  

 

כשסיימתי את הלימודים בשנקר ב- 1988 תצוגת הסיום שלנו הייתה בסינרמה( האולם בשנקר היה בשיפוצים). המפעל של גוטקס היה מול הסינרמה. גברת גוטליב חצתה את הכביש, ראתה את התצוגה וקנתה את כל הקולקציה שלי יום למחרת. אין כאן שאלת "למה", יש כאן מישהו למעלה שהחליט שזה מה שצריך להיות. כשבאתי ואמרתי לאבא שלי שגוטקס קנו ממני את הקולקציה ואני לקחתי ממנו הלוואה מהגמ"ח של בית הכנסת שהוא ניהל כדי לעשות את הקולקציה הזו- אמרתי לו שאני אחזיר לו מהר ושלא ידאג -בעצם לא ידעתי מה אני אומרת! אבל גברת גוטליב קנתה את כל הקולקציה וזו הייתה תחילתה של דרך.  יום אחרי זה כבר הייתי בגוטקס. אחרי מספר שנים, כשסיימתי לעבוד בתעשיית בגדי הים בדיווה ולבן שלי הייתה בר מצווה, ביקשו ממני כל מיני מתנות כמו טליתות. באותו זמן גם עשיתי מצעים מיוחדים לזוגות שמתחתנים וגם מצעים למידות מיוחדות עבור כאלה שצריכים קינג סייז, למשל. עשיתי גם המון גלביות עד שראיתי שאנשים לא ישלמו על האיכות הזו. עשיתי גם לבית חולים "רפאל" בקריית עתידים לפני כמה שנים את כל הטקסטיל של בית החולים: מדים, מצעים , מגבות, ווילונות…עשיתי כל מיני ניסיונות עד ראיתי שיודאיקה זה הכי הולך. זה לא אני החלטתי- לפעמים החיים מכתיבים לך את הדרך. מחר יכול לבוא מישהו ולהציע לי לחזור לבגדי ים, אז אני לא עוזבת הכל והולכת אבל כן יכולה לחשוב על זה. כמו שעבדתי גם עם נטע אלחמיסטר על בגדי ים. נתתי לה ייעוץ ראשוני. יש גם עדיין אנשים שבאים להתייעץ איתי על בגדי ים, כמו נערות שאבא נתן להם כסף והן רוצות ליצור קולקציה. אם אני רואה שזה משהו רציני אני מלווה אותן, אין לי התנגדות. בגדי ים זו אהבת חיי. אבל אני מוכנה לעשות את זה רק באופן שעשיתי את זה, לא בחפיף. 

בעצם, את מדברת על תחום נוסף, גם מצעים, גם מדי בית חולים. את מגוונת.

אני מעצבת ולכן יכול להיות מגוון בתחום הטקסטיל. זה בדים, זה דפוסים- הכול אותו דבר גם אם זה לא טליתות או בגדי ים. זה עיצוב אופנה. הטייטל של מעצב אופנה יכול להיות רחב.

 

לא מצאתי את הקונפליקט. לא הייתה גם בעיה בבחירת הלימודים בשנקר. אי אפשר לעצור אנשים. הבית לא עצר אותי.

להמשך קריאה>>>