פיזיטיב, נגטיב, גנרטיב - שיחה עם אופיר ליברמן

אופיר ליברמן הוא אמן, מעצב ומחנך (לעתים בסדר משתנה) שמנסה להתרחק מהברור והמוכר, הוא נמנע ככל שניתן ממסחור, מיתוג, שכפול וטריוויאליות, ובוחר בחשיבה ביקורתית, פילוסופית עמוקה כשהוא מקפיד לשחק על המתח שבין אמנות ועיצוב. בנוסף לאמנות הגנרטיבית אותה חוקר ליברמן כמעט שני עשורים הוא גם מייעץ לחברות סטארטאפ ומרצה כבר 15 שנים בשנקר.

עיצוב גנרטיבי, למרימי הגבה ומצקצקי הלשון, הוא עיצוב בגישה חדשה יחסית, בה משתמשים

באלגוריתמים ובמודלים מתמטיים כדי ליצור פתרונות יצירתיים דיגיטליים, במקום להתמקד בתהליכים יצירתיים ידניים. הגנרטיביות בעיצוב משתמשת באוטומציה כדי ליצור תצורות, דפוסים ופתרונות יחודיים

אז יצאתי מאיזור הנוחות שלי- תל אביב והרחקתי עד לבני ברק כדי לפגוש את אופיר ליברמן- איש האשכולות הגנרטיבי על מנת שיסביר לי קצת על התחום האניגמטי הזה, שלא משנה עד כמה ניסיתי, תמיד ניצב שם כחידה לא פתורה. וכך מתחילה השיחה ביננו:

האמת שראיתי את המקום רק בסרטון וידאו והחלטתי להמשיך לחפש בתל אביב אבל המחירים היו מאוד גבוהים וגם הערבוב עם האנשים מהתחום פתאום נראה לי כמו הסחת דעת. אחרי חצי שנה של חיפושים נזכרתי בוידאו ההוא והחלטתי להתקשר למשכיר. חשבתי שאם המקום עדיין פנוי זה סימן וזה כנראה אמור להיות שלי. המקום היה פנוי והיה במצב נוראי. החלטתי להשקיע בו ואני ממש מאושר פה.

והסביבה? לא מפריע לך כל הסלאמס שמסביב?
ככה גדלתי, אבא שלי עבד בסביבה דומה. היה לו מפעל ואני זוכר תמונות מאוד דומות מהילדות שלי. ככה נראה מקום שעובדים בו. בבוקר יש פה פועלים, יש פה ניתוק מסויים אבל גם חיבור לחיים האמיתיים.

איך נראה היום שלך בסטודיו? על מה ועם מי אתה עובד כרגע?

יומיים בשבוע אני עובד מהבית בתל אביב. יש לי משימות שבועיות ובגדול היום שלי הוא ביצה אחת גדולה, אבל אם אין דד ליין מאוד דחוף אני פשוט עובד על המשימות. יש לי עוד יום שאני עובד בחברת סטארט אפ

ויש את שנקר. יש פרוייקטים של אמנות ועוד כל מיני פרוייקטים קטנים שנעים על הציר שבין אפיון מוצרים לעבודה עם קוד ואמנות.

אמנים ואנשי מחשבים הם שני גזעים שונים לגמרי. איך נוצר החיבור הזה של לייצר אמנות עם קוד?

בשנקר. למדתי בקורס שנקרא ״אקשיין סקריפט״ שזה בעצם סוג של תכנת פלאש קדומה, זה היה

הקורס הכי משמעותי שלמדתי בשנקר. ככה הבנתי מה הכלי הכי חשוב והכי רלוונטי לתקופה. הבנתי שיש לי אפשרות לנהל שיחה עם המחשב ולא רק לתת לו הוראות. הבנתי שהדרך לעבוד עם המחשב היא לנהל איתו שיח בשפה שלו והשפה שלו היא קוד. כשאתה עובד עם קוד אתה עובד עם הכלי האמיתי ולא עם ישומים וירטואלים לכלים שקיימים במציאות, כמו ספריי או עיפרון...נגיד פוטושופ שמדמה עבודה עם כלים אנלוגים שיש בעולם האמיתי. אם הייתי רוצה לעבוד עם הכלים האלה הייתי פשוט מצייר. לא צריך את המחשב בשביל זה. זה לא מעניין, זה לא קשור לתקופה. ברגע שהבנתי את הכוח של הקוד, של הפרמטר, כבר לא הצלחתי להבין אנשים שעובדים עם המחשב באופן אחר. מאלצים אותו להיות חיקוי נחות של המציאות. המחשב מציע מציאות חדשה והיא זו שמרתקת אותי. אני אספר לך על פרוייקט שעשיתי כשהייתי בשנה ד׳ בשנקר. לפרוייקט קראו ״Petri״ בקורס הזה היו כל הממתגים הכי טובים של השכבה ואני לא תופס מעצמי מעצב טוב בכלל אבל כל הזמן אמרתי להם שאני לא מצליח להבין איך הם עדיין חושבים באופן הזה, לסדר קומפוזיציה באופן ידני כשיש מחשב. בפרויקט הזה כל פעם שמריצים את התוכנה יוצאות 300 הזמנות שונות. הן היו אופציות להזמנה למסיבת טראנס.



להמשך קריאה>>>