אטון - סיפור משפחתי

כבחור צעיר בגרמניה רצה פאול הורן להיות עורך דין, אביו שהיה בעליו של מפעל טקסטיל גדול לייצור מטליות, התנה את לימודי המשפטים בכך שבנו ילמד קודם הנדסת טקסטיל. פאול עמד בהסכם, סיים לימודי טקסטיל ופנה ללימודי משפטים. הוא התקדם יפה ומונה להיות שופט זוטר במערכת המשפט של גרמניה, אך נאלץ כעבור מספר חודשים לעזוב את תפקידו עקב עליית נאצים לשלטון. הוא נשא לאישה את מלני וכבר ביום נישואיהם הם החלו יחדיו את מסעם לארץ ישראל.

בשנת 1934 הגיעו הזוג הורן לארץ ישראל, פאול לא קיבל היתר לעסוק במשפטים בגלל שיטות המשפט השונה בארץ בתקופת המנדט. פאול החליט לחזור לעיסוק המשפחתי בטקסטיל, והקים מפעל לייצור מטליות ניקוי שנקרא "אטון". נולי האריגה עבור המפעל נשלחו לארץ מגרמניה במסגרת "הסכם ההעברה", שהיה מנגנון שתמך בשליחת ציוד או כסף מגרמניה לישראל ועודד יהודים לעזוב את גרמניה. במסגרת הסכם זה ניצלו כ- 60 אלף יהודים גרמנים ועלייה זו הינה העלייה החמישית או "עליית הייקים", הדבר תרם רבות ליישוב היהודי בארץ לפני הקמת המדינה.

המפעל שהוקם נקרא "אטון", והוא ציטוט נבחר מתוך ספר משלי (ז, ט"ז) : "מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי, חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם".  הורן היה ידוע בקידום תחום הטקסטיל בארץ בשנים של קום המדינה, ושימש כמנהל חטיבת הטקסטיל והעור במשרד המסחר והתעשייה בירושלים, בהתנדבות. אשתו מלני כיהנה כנשיאת ארגון נשי "אורט" בישראל (אירגון משמעותי לקידום החינוך המקצועי). הבניין הראשון שלימים הפך למכללת שנקר הוקם במקור עבור "אורט" כבית ספר לטקסטיל. הזוג הורן ראו ערך חשוב בלימודי טקסטיל בישראל והיו מהכוחות הדוחפים להקמת בית הספר שנקר.

פאול ומלני הורן בשנת 1970 היו בדרכם חזרה ארצה מאירופה כשמטוס עליו היו נפגע בפעולת טרור, וכל נוסעי המטוס והצוות נהרגו. עמנואל בנם, שלמד הנדסת טקסטיל ומנהל עסקים, יחד עם אשתו יהודית שעבדה בהוראה החליטו להמשיך את המסורת בטקסטיל ולקחו פיקוד על המפעל. יהודית הצטרפה למחזור הראשון של לימודי הטקסטיל במכללת שנקר. עמנואל ויהודית קידמו את המפעל לגדולות בזכות החוש העסקי, הדיוק וההשכלה בטקסטיל, הם הרחיבו, פיתחו והצטיינו בכל מוצריו ושירותיו. במשך שנים היה המפעל חוד החנית בייצור בדי ג'קארד לריפוד בישראל. עד לסגירתו עסק המפעל שנים רבות בעיצוב, ייצור ותפירה של מערכות בדים כוללות לרהיטים, כריות, כיסוי מיטה ווילונות לבתי מלון והארחה. הם השתתפו בעשרות תערוכות בדים ברחבי העולם, זכו בפרסי עיצוב וייצרו בדים עבור מאות מלונות בארץ ובעולם.

בשנת 2019 כחלק מחגיגות מאה שנה לתנועת הבאוהאוס קיבלה ישראל שטח תצוגה בבניין המקורי של מחלקת האריגה בדסאו גרמניה. מארגני התערוכה פנו למחלקת טקסטיל בשנקר שפנתה למפעל אטון, ללא ידיעה שמקורו של המפעל בגרמניה משנת 1868, וכי הוא הועבר לישראל בשנת 1934 במסגרת "הסכמי ההעברה". בעת הפניה עמד המפעל לקראת סגירתו לאחר 150 שנות פעילות. בשעת פינוי הציוד נמצאו במקרה המסמכים המקוריים בגרמנית ובאנגלית, המעידים על העברת הציוד ונולי האריגה מגרמניה לישראל. בסגירת מעגל מופלאה, הבד האחרון שיוצר במפעל היה בד ג'קארד מעוצב משני צדדיו שעוצב עבור תערוכה לציון אירועי מאה שנה לבית ספר באוהאוס בגרמניה ופתיחת מוזיאון הבאוהאוס בעיר דסאו.  

(עיצוב הבד והתערוכה - נעשה על ידי הדס הימלשיין ורוני יחזקאל מהמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר)