לויטה תדמור

לויטה תדמור נולדה בליטא בשנת 1931. הוריה, שהיו ציונים, החליטו לעלות ארצה באותה שנה והיא ומשפחתה עברו לתל אביב. בדיעבד הסתבר שהחלטה זו הצילה את חייהם שכן כל בני המשפחה המורחבת שנותרו בליטא הוצאו להורג ב-1940 על ידי משתפי פעולה מקומיים. 

בגיל 12 עזבה לויטה את משפחתה בתל אביב ועברה למשמר העמק, למוסד החינוכי האזורי המפואר של יישובי עמק יזרעאל. במסגרת חינוכית זו ניתנה לה הזדמנות ראשונה לממש את כישרונותיה האמנותיים ובין היתר היא ניגנה בפסנתר, למדה ריקוד ושירה והייתה חברה בלהקת הריקודים של המוסד החינוכי. במהלך סיור הופעות של הלהקה בשנת 1949 פגשה ברומא את בעלה לעתיד, יהושע תדמור ז"ל, ששימש כאיש המוסד באירופה ואחר כך היה עיתונאי בעיתון "למרחב" ואח"כ "דבר"  וקול ישראל. הוא כיהן גם כיו"ר תא הכתבים המדיניים של אגודת העיתונאים במשך כעשור.  

בשנת 1960 עברה לויטה עם בעלה ושני ילדיה לניו יורק והיא מימשה את חלומה הגדול להיכנס לעולם עיצוב הבדים באחת מהערים החשובות של תעשיית האופנה העולמית. במהלך 3 השנים בניו יורק היא למדה בחוג לאריגה אמנותית של אוניברסיטת קולומביה והפכה למעצבת מקצועית של אריגי אופנה.  בתום הלימודים היא קנתה נול ועיצבה בביתה בניו יורק אריגים שנרכשו על ידי אמריקה האוס ה"מומה",  "הנרי בנדל סטור" הבוטיק של הלנה רובינשטיין ועוד. 

עם שובה של המשפחה לישראל בשנת 1964 החלה לויטה ליישם את ההתמחות שלה בעיצוב בדים. בישראל של אותם הימים שררו מיתון כבד ואבטלה אך בעקבות מלחמת ששת הימים החל שגשוג כלכלי ותעשיית האופנה הישראלית שהתאפיינה עד אז באפרוריות ואחידות כמעט 'סובייטית' שינתה את פניה ונכנסה לעידן האופנה העילית לנשים. קהל גדול של נשים חיפשו עיצובים מקוריים  ומודרניים והמאפיינים הללו התאימו בדיוק ליכולות של לויטה. בעידודה של בעלה, העיתונאי יהושע תדמור ז"ל,  נוסדה חברת לויטה בע"מ, סטודיו עם מספר אורגות שבו עיצבה בדים בשילובי צורות וצבעים נועזים ויוצאי דופן ששבו כל עין והיו פורצי דרך בתקופה. בשנים הללו צמח בישראל דור חדש של מעצבי אופנה צעירים ומוכשרים שמצאו בלויטה שותפה רבת ערך ורכשו את עיצובי הבדים של לויטה כבסיס למוצרי אופנה עילית לנשים. ביניהם גדעון אוברזון, ג'רי מליץ, פיני לייטרסדורף, ריקי בן ארי, מירי שפיר, גרשון ברם ועוד. חליפה שאוברזון עיצב מאריגת זיגזג של לויטה זיכתה את שניהם בפרס ראשון של המגזין הצרפתי Elle. ללא ספק, היה זה תור הזהב של תעשיית האופנה הישראלית שלויטה נטלה חלק בבנייתו. 

המוניטין של לויטה כמעצבת מקורית של בדים לאופנה עילית פרץ את גבולות ישראל. מעצבים מרחבי העולם הגיעו לישראל כדי לצפות בתצוגות אופנה שבהן כיכבו עיצובי הבדים שלה באירועים כמו שבוע האופנה, תצוגות אופנה של מכון הייצוא ועוד. נוסף על כך, לויטה הציגה את הקולקציות השנתיות שלה באירועי האופנה המובילים של אירופה וביניהם Preta Porte (פרנקפורט) ו-Interstoff. כך שמע מעצב האופנה האגדי הוברט דה ג'יבאנשי על לויטה והוא בחר בדגמי בדים שלה עבור בגדי נשים שעיצב לתערוכת הבונדס שהתקיימה בארה"ב. דגמי הבדים הייחודיים נרכשו על ידי חברות אופנה מובילות באירופה ובארה"ב והן עטפו את גזרותיהן של נשים אלגנטיות בארה"ב, צרפת, גרמניה, בלגיה, אוסטרליה ומדינות רבות נוספות. בשלב זה פתחה לויטה בית אריגה בחוצות היוצר בירושלים שהעסיק צוות של אורגות שארגו שאלים ומוצרי אופנה אחרים שנרכשו על מבקרים במיזם האמנותי של עירית ירושלים למרגלות חומת העיר העתיקה. כן שימש המקום את לויטה לעצב דגמי בדים שיוצרו במפעל משותף שהקימה עם קונצרן כלל ברמת גן שייצא את הבדים לכל רחבי העולם. 

הקריירה של לויטה כאורגת ומעצבת בדים נמשכה בצורות שונות כ-60 שנה. לצד עיסוק זה, בשנת ה-80 היא התמנתה למנהלת חנות ויצ"ו בירושלים ועזרת חושיה האמנותיים והמסחריים הפכה אותו לאטרקציה תיירותית שאף תייר בירושלים לא פסח עליה.  

עם יציאתה לפנסיה המשיכה לויטה לארוג על נול בביתה ואחר כך בדיור מוגן ברמת השרון. השאלים, הטליתות, הכיסויים ומוצרי האופנה האחרים שארגה 'נחטפו' על ידי ישראלים ותיירים שמתגאים בהם עד היום כפריט אספנות ייחודי. 

עם הגיעה לגיל 70 ערכו לכבודה חיים ועליזה גורי מסיבת חברים בה הקריא חיים שיר מיוחד שכתב עבורה: "מתת ללויטה יקירתנו בת  ה-ע. ללויטה הבהירה תכולת העין. הזמן עבר עלינו גם עליך. אך לא גזל את יופייך ואת חינך. לפחות מן הבחינה הזאת לא התאכזר אליך". גורי התייחס ליופייה הרב שהיה מן המפורסמות והופץ בתמונותיה בעיתונים שונים לאורך השנים. 

בשנים האחרונות, לקראת העשור התשיעי של חייה, לויטה כבר התקשתה להפעיל את הנול הכבד אך בשל אהבתה לאריגה היא למדה אריגה בפורמט מוקטן (נול מסגרת) והמשיכה את פעילות האריגה כמעט עד ימיה האחרונים. 

בגיל 90, לפני כשנתיים וחצי, הוצגה תערוכה שלה בדיור המוגן (מגדלי הים התיכון רמת השרון) והיא סיכמה בה את קריירה שלה בתחום האריגה ועיצוב הבדים שנמשכה 60 שנה. אוצרת התערוכה הייתה רעיה אגם אולמן, אוצרת מקצועית, ידידה ודיירת בדיור המוגן ברמת השרון. בנאומה בפתיחת התערוכה אמרה: "צבעים וצורות במרקמי אור שונים הם התבלינים של החיים ואני ממש מסוגלת להריח אותם. הם מספקים אין סוף אפשרויות עיצוביות מרהיבות ונותנים טעם נוסף לחיים. הייתה לי זכות גדולה לקחת חלק בעולם צבעוני קסום זה". שר התרבות חיליק טרופר  שלח ברכה מיוחדת לארוע והכריז שעבודתה של לויטה מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות האמנות בישראל.