אחים שמיר – או: האגדה לבית שמיר

לראשונה פגשתי אותם בביתו של מקסים, כשראשי אגודת הגרפיקאים בישראל נפגשו בניסיון להסכים על מחירון לעבודות גרפיות. הנושא היה פרוץ באותם ימים בהעדר מנהיגות ונושאי דגל מקצועיים. עוד בטרם תיכנס המלה עיצוב לשימוש מספר שנים מאוחר יותר - גבריאל ומקסים נמנו על קבוצה צנועה של מבשרי הגאולה, מפלסי דרך לדורות שיבואו מבסיס יציאה שנקרא באותם הימים 'ציור לגרפיקה שימושית'.

האירוח היה אירופאי, הנימוסים  למופת, אישיותם האינטלקטואלית והחקרנית לא הניחה לדובר אלא אם הבהיר כוונותיו והיה נאמן להצהרותיו. 

כשדברו עם האחים שמיר על מחיר לעבודה, הודגש הפן המקצועי במרום כבודו. עבורם קיים תחום ידע בו הם שולטים מקצועית ועל כך יש לשלם. תקדים שפרץ דרך לדורות שיבואו.

האחים שמיר היו שם. שניים ולא אחד - תופעה נדירה כשלעצמה. ביחד מנהלים משרד משגשג שתחומי עיסוקו מגוונים; ביחד מהווים מנהיגות מקצועית גם באגודה המקצועית וביחד שותפים לתיעוד תולדות התחום והמדינה בשנים שלפני קום המדינה ולאחר העצמאות. 

שפתם החזותית ניזונה והייתה המשך למסורת מרכז אירופאית של טרם השפעות הבאוהאוס, ושעברה הסבה לתנאים מזרח תיכוניים, מאופיינת בשליטה בכלים מגוונים וביכולת להגיב לצרכי התקופה ואופנותיה. 

בפתיחת תערוכת העבודות שהוגשו לתחרות עיצוב כרזה בנושא בטיחות בדרכים שכותרתה 'היה דרוך לקראת הבלתי צפוי', עמדה קבוצת צעירים בוגרי מכללות אנגליות, משתאה נוכח דינוזאור יושב כשמכוניות נעות במעלה זנבו. רעיון, סגנון גרפי-איורי וטיפול טיפוגרפי לא לפי מה שנלמד באותה תקופה של שגשוג הפונקציונליזם בביטויי צילום וטקסט. מפגש עולמות. מפתיע, בלתי צפוי וזכיר. הביצוע (הידני) היה מושלם. ניחוח של מקצוענות שתורגם לפרס הראשון.

האחים שמיר זכו שעבודותיהם ישמשו ראי למדינה שבדרך ולתקומתה. קשיי דרכם המקצועית אינם שונים מאלה בהם מתנסים הדורות שיבואו. 

הנה כמה אזכורים לכך, ה'משחקים המקדימים' לסמל המדינה:

ד. גלעדי כותב במעריב מיום ו' 14.10.48 בין היתר: "בפני מועצת המדינה הובאו שתי הצעות של סמל ושתיהן מתבססות על רעיון יסודי אחד שנתקבל על דעת כל חברי הועדה. ככל הסמלים, אף זה עשוי בצורה אוואלית, בעגול מוארך... ברקע זה בולטת המנורה הלבנה בעלת שבעת הקנים מסוג המנורות שנתגלו במוזאיקה בחפירות בית אלפא וכפר נחום... ברורה במידה שאין למעלה הימנה סמליותה הישראלית הקדומה של המנורה"... הרשימה מסכמת: "אזרחי ישראל בארץ ומיליוני יהודים בגולה ישאו את עיניהם לסמל הזה – סמל עצמאותנו החדשה... והעיניים יתמלאו לא אחת דמעות גיל והתרגשות".

אותה כתבה לא נוקבת בשם מעצבי ההצעות, לעומת זאת מזכירה דרישת ועדת הסמל לשלב שופר וכפות תמרים כסמל השאיפה לגאולה ולחרות וכביטוי לכיסופי דורות, לשופרו של משיח כשכפות התמרים הן סמל הניצחון. באותו שלב מופיעים גם שבעת הכוכבים כבדגלו של הרצל. בהצבעה של חמישה נגד ארבעה הובעה דעת מיעוט אותה ביטא הצייר ראובן, נגד הסמלים הדתיים שאף נראו לו כצעצועים. נשמע מוכר? 

ביטוי לוויכוח הציבורי סביב מרכיבי הסמל נמצא ברשימה בעתון במחנה מ-6.1.49 אותה מסכם 'סגן אלוף מ. נמצא-בי' תוך שהוא מביא דוגמאות משאר אומות העולם בהן ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וברית המועצות שם מרובים מרכיבי הסמל..."על כן מופרכת הדעת שיש לשאוף לסמל בעל אלמנט אחד בלבד, לדוגמה – מנורה". נשמע מוכר?

כדי להבין את גודל המעמד, למכרז עיצוב הסמל הוגשו 450 הצעות על ידי 164 מציעים מכל שכבות הצבור בהם גם שמות מובילים כאוטה וליש, סטרוסקי, איתמר דוד ושכטר שעבודותיהם נדונו בשלבים הסופיים. רק ארבעה חודשים מאוחר יותר, בעשרה בפברואר  1949 אומץ הסמל שעיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר אחרי שעבר שינויים מאז אותה ישיבה: צורת המנורה עם שלוש הרגליים הוחלפה כדי שתתאים לעיצוב המופיע על שער טיטוס ולציין שיבת הסמל למקומו; סמלי האתרוג, הלולב והשופר שהופיעו בשלב המוקדם הוחלפו בענפי זית מסמלי השלום ובתחתית המגן שגם צורתו שונתה – הופיעה המלה "ישראל". שבעת הכוכבים הושמטו. סיפור מוכר לכל המעצבים שבינינו, גם היום, 62 שנים מאז נקבע מעמדו החוקי של הסמל ב"חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה תש"ט-1949".

גבריאל ומקסים, אחים שמיר, מנהיגים, מורי דרך ומתעדים של תקופה.

משפחת שמיר לענפיה.

 

פרופסור ירום ורדימון, דיקן הפקולטה לעיצוב, שנקר לשנת 2011