מה הקשר: על איגרות חג בעידן של תקשורת מודרנית

חיים גרוסמן 

מנהג משלוח איגרות ברכה בימים שלפני ראש השנה מקורו בגרמניה של ימי הביניים המאוחרים. רבני אשכנז המליצו כי בפרוס חודש אלול צריך אדם לאחל לחברו ברכת שנה טובה. מן הקהילות הדוברות גרמנית התפשט המנהג בקהילות מרכז אירופה ומזרחה. הופעת הגלויות המסחריות במאה התשע־עשרה, חיקוי מנהגי הגויים בציון ראש השנה לצד השימוש הגובר בגלויה המסחרית, הרחיבו ומיסדו את המנהג העממי. 

בשלהי המאה התשע־עשרה וראשית המאה העשרים הורחבה תפוצת כרטיסי הברכה היהודיים מכוח 1 תהליכי הגירה ולהט לאומי מתחדש שהובילו מיליוני יהודים לארצות הברית ועשרות ומאות אלפים לארץ ישראל. כרטיסי הברכה הציגו מוטיבים צבעוניים רבים; מסצנות יהודיות מסורתיות של הדלקת נרות, קידוש ארוחת שבת וכדומה, בעיקר בגולה, ועד לחלוץ עברי נוטע בארץ ישראל. אחד המוטיבים שעיטרו את כרטיסי הברכה היה דמויות של אנשי קשר כמו דוורים ושלל כלים ואמצעים למימוש קשר, כמו טלפון וטלגרף. אלה הקנו לאיגרות הברכה ממד מודרני חדשני והמחישו את היכולת לקיים קשר בכל רחבי העולם היהודי. 

במאמר זה אני מבקש להציג מקצת מאיגרות אלה כהמחשה של אמצעי התקשורת ברחבי העולם היהודי, לנתח את משמעותן המשתנה של האיגרות לאורך השנים ולהעריך את חשיבותן בהצגת החיים בגולה ובארץ.