גלית: שלום, אנחנו היום נפגשים לדבר עם יובל סער. יובל, אוצר, יזם, מייסד והעורך הראשי של מגזין פרוטפוליו. מי שקיים לפניי כראש המרכז לחקר העיצוב בישראל, עוד שעוד קראו לו ׳מכון׳, לפני שהחלפנו את השמות. מרצה באקדמיה ובכל מקום חשוב אפשרי, בתחומי היזמות והתרבות, גם מגמות בעיצוב עכשווי. אבל אני חושבת שבעיקר מרצה על מה קורה עכשיו בעיצוב, איך אנחנו מסתכלים על המרחב הזה. כותב ואוצר תערוכות, ואני רק אציין כמה: ׳ספרו לי עוד: מהלכים באיור עכשווי׳, שהייתה האחרונה במוזיאון הרצליה לאומנות. באמת, הייתה אחת התערוכות המרתקות והיפות שראינו. ואני יודעת שגם אתה וגם אני אוהבים שתערוכות גם נראות טוב. אוצר ראשי שותף לביאנלה לאמנויות ועיצוב במוז״א. וגם היזם האוצר הראשי של שבוע האיור, ואנחנו לא רוצים להגיד עליו ז״ל, אבל שהיה אחד האירועים החשובים והמשמעותיים. ואולי בגללם אנחנו נפגשים היום כדי לדבר על איור ואוצרות ומחשבה יזמית, אבל אני כתבתי לי בשורה הזאת של למה הזמנתי אותך, אז הזמנתי אותך כדי לדבר על החיים, על אוצרות, על איור ועל כל מה שביניהם.

יובל: קדימה.

גלית: אני מרגישה שמשם הדברים מתחילים, כי בשדה שלנו, מי שעוסק באיור ואוצרות, השם שלך הוא יהיה השם שמיד יצוף ויעלה. ואני רציתי לשאול אותך, למה איור?

יובל: הדבר שמראיינים הכי אוהבים שאומרים להם: שאלה טובה. אין לי מושג, באמת, כי ניסיתי להיזכר, כי כשהתחלתי לעבוד על אוצרות בפעם הראשונה בחיי, זה היה בסוף 2012, בכלל לא חשבתי עד אז על להיות אוצר. הייתי אז עיתונאי, לימדתי, כתבתי, אבל הדבר הזה לא היה. וכשאריה ברקוביץ', מנהל בית האמנים בתל אביב, הציע לי לאצור תערוכה, והוא רצה שאני אעשה תערוכה עיצוב ואני רציתי תערוכת איור. ואני באמת לא יודע להגיד היום בדיעבד למה זה היה. אני יודע למה אני אוהב איור, אני יודע… זה שלא ראיתי שום דבר בתחום, אולי בגלל זה. פשוט מאוד אוהב את השדה הזה. אני חושב שהוא משלב שני יסודות מאוד חשובים, גם של אומנות וגם של תקשורת. יש בזה משהו מאוד תקשורתי, ואפשר להגיד עם זה דברים נורא מורכבים ומאוד מסובכים, ומאוד עמוקים, ועדיין להיות ברור ותקשורתי. ואולי זה באמת שני דברים שהם, אני חושב, מאפיינים את הרצון שלי כשאני פועל בשדה.

גלית: אני חושבת שזה גם מאפיין קצת אותך, את העשייה שלך, שהיא באופן כללי תמיד מאוד מאוד חיובית, וזה גם חלק ממה שמלווה את כל הרשימה המאוד ארוכה שהקראנו חלק מאוד קטן ממנה עכשיו. איזושהי נקודת מבט מאוד חיובית על השדה, אבל גם פעולה שיש בה מהלך חיובי. אתה לא כותב ביקורות על תערוכות שלא הצליחו, או כל דבר אחר, אלא באמת מנסה לקדם את השיח על עיצוב, ולא רק על עיצוב. ואני חושבת שמקריאה ככה של פרוטפוליו, המהלך הזה של איור היה בעיניי כמו איזה סמן של מעיצוב, ואחר כך לאמנות. איזשהו שחרור שהגיע יחד עם האיור, אבל הפכת להיות, אם היינו עכשיו בפודקאסט במדינה אחרת, מיסטר אילוסטריישן. זאת אומרת, היודע.

יובל: אז רותו מודן אמרה לי אחרי שבוע האיור הראשון, שמגיע לתואר מאייר לשם כבוד.

גלית: נכון, צודקת. אבל היא תמיד צודקת.

יובל: זה נכון, כן.

גלית: אני בכל זאת מחזירה רגע לפעם הראשונה הזאת של איור.

העניין שלך באיור מעבר לאיסוף הזה, שאחר כך לאט לאט יהפוך ויהיה בפרוטפוליו כל כך משמעותי, הזמין איזושהי התנסות שלך כמתבונן, כאוצר, כלומד, אני חושבת, את האיור, מגיעה מהשדה של התקשורת החזותית, זה לא איזה משהו זר, ועדיין לא מאייר בעצמך. זאת אומרת, וללמוד לדבר איור. היה איזה משהו שליווה את הפעולה הזאת של אריה ברקוביץ'? האם זה נמשיך אחרי זה?

יובל: זה התחיל לפני, כי בתור כתב העיצוב של עיתון "הארץ", שזה תפקיד שנכנסתי אליו ב-2008, אז עולם האיור, שהוא קרוב לעיצוב, שהוא קרוב למשהו קצת אומנותי, שהוא קרוב לדברים שקרו בארץ, זה דברים שכתבתי עליהם מדי פעם בעיתון. פחות ספרי ילדים, כי על זה נגיד כתב מישהו אחר, פחות אנימציה אולי, אבל התחום הזה נכנס כחלק מהשדה שהייתי אמור לכסות ולכתוב, וגם בפורטפוליו כתבתי מדי פעם על מאיירים. אני רק יכול לנחש שזה שרציתי לעשות תערוכת איור, זה אומר שהרגש לי מספיק ביטחון כדי להיכנס לתחום הזה, גם אם בדיעבד אני יודע שלא הכרתי אותו מספיק, לא ידעתי, לא הכרתי מספיק את כל האנשים שפועלים בשדה ובתחום, אבל אחרי שנה הדבר הזה מאוד השתנה. 

גלית: יש משהו מאוד יפה, אני חושבת, שאני יכולה להציע, שבדרך שבה אתה פוגש תחום חדש, וזה שאתה מאפשר לעצמך ללמוד מאוד מאוד לאט את השדה, אבל אתה לומד מאוד רציני. זאת אומרת, אני זוכרת את השיחות שלנו על ׳אומת האיור׳, והמהלך שבו באמת לאט לאט אספת את המידע, אני חושבת שזה מאפיין את כל העבודה שלך בשדה העיצוב בכלל. אבל באיור בפרט, זאת אומרת, היה איזושהי מתודה שפיתחת להכיר את האנשים האלה.

יובל: כן, אז אני אגיד שני דברים. אז אחד, לגמרי, אני מאמין בטווח ארוך, פורטפוליו בינואר הקרוב יחגוג יומולדת 20.

גלית: 20, וואו.

יובל: שזה באמת, אני לא מצליח להבין בעצמי איך הדבר הזה קורה. ולעשות אחד, לא שזה לא קשה, אבל זה אוקיי, לעשות אחד זה פשוט. לעשות את השני ואת השלישי ואת הרביעי ואת החמישי, וזה לא משנה כרגע אם זה שבוע עיצוב או שבוע איור או תערוכה כזאת או אחרת, או תערוכה במוזיאון ועוד תערוכה ועוד תערוכה, זה משהו כבר אחר.

לכן, גם כשהתחלתי להיכנס לעולם האיור, כשהתחלתי לעבוד על התערוכה, אז באמת אמרתי, אוקיי, אני אעבוד כמו כל אוצר ואוצרת אחרים. אנחנו עושים ביקורי סטודיו, קוראים מסביב כמובן, קטלוגים וזה, אבל אין כמו ביקורי סטודיו, לפגוש את האומניות ואת האומנים עצמם. ההבדל היחיד שהיה ביני לבין כל, ועדיין, ביני לבין כל האוצרים בישראל, זה שלי יש את פורטפוליו, ולהם אין. זה לא עניין של… אני לא חכם יותר, אני לא טוב יותר, ההבדל הגדול הוא שאני גם מאמין בלדבר על הדברים שאני עושה ולספר, אני לא שומר אותם אצלי, לא חושב שמישהו יגנוב לי איזשהו רעיון.

נפגשתי במשך תקופה ארוכה בכל שבוע עם שני מאיירות ומאיירים, ואת ה-notes שלי, שאנחנו כותבים בביקורי סטודיו, חלקם פרסמתי בפורטפוליו, ויש היום, אם תחפשו באומת האיור, באמת בארכיון, יש מאה רעיונות עם מאה מאיירות ומאיירים. וככה גם הכרתי את השדה, גם, אני לא רוצה להגיד, יצרתי קהילה, הקהילה הייתה קיימת גם בלעדיי, אבל אני חושב שכן נתתי לה איזושהי נראות.

גלית: אני חושבת שהגדרת אותה, שיש משהו בהיכרות הזאת שלך, אפשר לאנשים להבין שהם שייכים לעם, ולא כל אחד עובד בבית, ליד הסודי שלו, ליד השולחן, אני חושבת שזה היה הדבר המשמעותי.