רות רהט

 

 

רות רהט נולדה בשנת 1943 בחיפה ובגיל 21 החלה ללמוד במחלקה לגרפיקה שימושית ב"בצלאל". באותם ימים זכו תלמידי המחלקה להכשרה אמנותית נרחבת ורהט למדה בין היתר ציור, פיסול וטכניקות הדפס שונות. עם פתיחתה של מחלקה נפרדת לאמנות חופשית ב-1966, פנו רבים מבני כיתתה לעיסוק באמנות, אך רהט דבקה בהחלטתה להפוך לגרפיקאית. את כישרונה האמנותי ויכולותיה בציור וברישום שילבה בהמשך בעבודתה כמעצבת. ב-1968 סיימה את הלימודים בהצטיינות והיישר מ"בצלאל" הגיעה אל הסטודיו של המעצב דן ריזינגר, שם שימשה כמעצבת ומאוחר יותר, כמנהלת הסטודיו. על אף תנאי הלחץ, שעות העבודה המרובות והדרישות הגבוהות, זכורות לה חמש השנים בסטודיו של ריזינגר כבית ספר מצוין וכבחירה מקצועית נבונה שתרמה לה רבות בהמשך.

 

ב-1973 הצטרפה אל בעלה לשליחות בניירובי ובמשך כשנה עבדה בשלוחה הקנייתית של משרד הפרסום האמריקני "Skyline". משם המשיכה המשפחה לרומא ומאוחר יותר גם ללונדון, שם התמחתה רהט במסגרת לימודי המשך (Post-Graduate) בדפוס-משי ובה בעת, עיצבה חומרים פרסומיים בעבור התאחדות הסטודנטים היהודית הבין-לאומית "VJES". כשהיא נזכרת בחוויות המקצועיות שלה בחו"ל, מתרפקת רהט על ההערכה הרבה שלה זכו מקצועות העיצוב במקומות שבהם עבדה. היא מתארת בחיוך אפיזודה מעבודתה בלונדון: שני מומחי דפוס בחלוקים לבנים עומדים מול כרזה שעיצבה וממתינים בדריכות למוצא פיה – התנהלות מקצועית שבלשון המעטה לא אפיינה את הנעשה בארץ באותה תקופה. בשובה לארץ, ניהלה את הסטודיו של ריזינגר במשך שנה עד שב-1978 החליטה לפתוח סטודיו עצמאי.

 

מראשיתו התמחה "סטודיו רות רהט" בעיצוב תדמית, אריזות ודברי דפוס. לצד כרזות ולוחות שנה עוצבו בסטודיו לוגויים רבים (איסתא ליינס, רשת תחנות דלק אלון, אריסטו שמט, בגיר-פולגת, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, יטבתה, סאן דור, פוקס, צוריאל ועוד) וכן למעלה מארבעים ספרים, ברובם ספרי בישול בעבור שפים מוכרים כאהרוני, רושפלד וגיל חובב. היות שבעבר לא הייתה נהוגה הפרדה בין תחומי העיצוב השונים, נשקו תחומי עיסוקו השונים של הסטודיו גם במה שמוגדר היום כעיצוב אופנה או כעיצוב מוצר. כך, לדוגמה, לצד פריטי נייר ככרזות, כרטיסי טיסה ותפריטים שעיצבה בעבור חברת אל על, עוצבו בסטודיו גם מדי הדיילים וכלי האוכל של החברה. 

 

בחלוף השנים וככל שרכשה רהט ידע וניסיון בתחום זה, התמקדה העשייה בסטודיו בתחום עיצוב האריזות. אתגר העיצוב, שלא כמו היום, כלל אז לא רק את עיצוב הגרפיקה שעל גבי האריזה אלא גם את תכנונה התלת-ממדי. הפורטפוליו של רהט כולל מאות אריזות מקרטון ומפלסטיק למוצרי צריכה שונים: מזון ומשקאות (עלית, מצות אביב, אחווה, משק צוריאל, יטבתה, כרמל מזרחי, משקאות יפאורה-תבורי, מי עדן), תמרוקים (קרליין, נייטשר ביוטי, סופט טאצ'), טקסטיל (בגיר, פולגת) וחומרי ניקוי והיגיינה (סנו). נוסף להיבט הפונקציונאלי שלהן, שימשו האריזות כפנים של החברה וכדרך לייחד ולבדל את המותג על המדף העמוס במוצרי המתחרים. רהט ליוותה רבות מהחברות הגדולות אתן עבדה מראשית דרכן ובמשך שנים ארוכות, וכך הפכה עבודתה למראה המשקפת את ההיסטוריה של התעשייה הישראלית. האריזות שעיצבה הפכו לכרטיס הביקור של הסטודיו ואף זיכו אותה בפרסים בתחרויות עיצוב בארץ ובחו"ל. 

 

מלבד עבודתה בסטודיו עסקה רהט גם בהוראה, העבירה הרצאות שונות בנושאי עיצוב גרפי ואף ייצגה את ישראל כשופטת בתחרות בין-לאומית לכרזות וכמרצה בביאנלה בין-לאומית לעיצוב גרפי. במשך שבע שנים הייתה חברת הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון בבנק ישראל וכיום היא משמשת יועצת בתהליך עיצוב שטרות הכסף החדשים העתידים לצאת ב-2013.

 

"סטודיו רות רהט" התרחב עם השנים ונדרש להתמודד גם עם ההתפתחויות הטכנולוגיות. רהט התעקשה לא להישאר מאחור, לקחה שיעורים פרטיים והכניסה את המחשב הראשון לסטודיו ב-1991. מאז הוחלפו תהליכי העבודה הארוכים והמסורבלים בקלות וביעילות של העבודה הממוחשבת. רהט שומרת את הסקיצות הישנות וגם את גיליונות המעתק (לטרסט), כדי לתעד תהליכי עבודה מסובכים שלמעצבים היום קשה בכלל להבין. "בשבילי המחשב הוא כמו מתנה, אפשר לגמור את כל העבודות בצ'יק-צ'ק", היא צוחקת. 

 

רהט, שצלחה את המעבר מעבודה ידנית לעבודה ממוחשבת, מודה כי האתגרים החדשים שמציב האינטרנט לעוסקים בעיצוב לא מושכים אותה. היא דבקה בתחום התמחותה: עיצוב לדפוס. "הספרים לא ייעלמו כל כך מהר, וגם האריזות", היא פוסקת. לדבריה, לנשים חשוב למשש את הבגדים וגם את הלחם ולכן, גם היום, הן עדיין מעדיפות לקנות בחנות מאשר להזמין דרך האינטרנט. ואכן, רבים מעיצוביה – אריזות כמו גם סמלים רבים – ממשיכים למלא את תפקידם בהצלחה. "לכבוד הוא לי שעבודות שלי מחזיקות מעמד 30 שנה על מדפים"[1], אומרת רהט בריאיון שפורסם במוסף "גלריה" של "הארץ" במרץ 2013, כשבוע לפני פתיחת תערוכה רטרוספקטיבית מעבודותיה במשכן לאמנות ע"ש מאירוב בחולון.[2]

 

 

1.     ריאיון עם רות רהט בביתה שבתל אביב, יוני 2012

2.     מיכאל הורוביץ ועמרם פרת )עורכים), לוגו וסמל בישראל, נס ציונה 2004.  

3.     יובל סער, "רות רהט: המעצבת הכי מפורסמת שאתם לא מכירים", הארץ, 13.3.2013.