מרדכי קלנר

מרדכי קלנר, יליד פולין (1937-2014). מעצב גרפי וצייר. בוגר לימודי אמנות במכון לאמנות ע"ש אבני, תל אביב-יפו (1963). בוגר בהוראה (.A.B). לימד עיצוב גרפי בוויצו צרפת בתל אביב. הקים ועמד בראשה של המגמה לעיצוב גרפי בגימנסיה גן נחום, ראשון לציון (1981-1992). בשנות השבעים, התקבל כחבר באגודת הציירים והפסלים בישראל. קיבל פרס הצטיינות בתחרות הבינלאומית לעיצוב לוחות שנה, שטוטגרט, גרמניה (1980). הציג בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, עקר מרדכי קלנר עם משפחתו לרוסיה, שם שהה כשנתיים שאחריהן הגיע אל מחנות 'עליית הנוער' באיטליה. בשנת 1948, בהיותו בן 11, עלה לארץ עם משפחתו והתגורר ברעננה, שם החל לצייר. את לימודיו במכון אבני החל במהלך שירותו הצבאי וסיים לאחר השחרור. קלנר עבד בתל אביב כמעצב גרפי במשרדי הפרסום המובילים דאז 'גורדון לבינסון אילון' שהפך ל 'שחם לבינסון אילון' – מהמשרדים הראשונים שאימצו דפוסי עבודה אמריקאיים ונודעו בשל רמת הקריאייטיב והעיצוב הגרפי שלהם (1960-1967).

בשנים הבאות, ועד שנת 1982, עבד כמעצב גרפי עצמאי ועיצב עבור משרדי הפרסום 'שחם לבינסון אילון' ו'אור ורשבסקי', ועבור חברות מסחריות שונות. קלנר עסק בעיקר, כפי שכתוב היה בסמליל שלו, בעיצוב ותכנון גראפי, פרוספקטים, תערוכות, מודעות, קטלוגים, סמלים, כרזות, אריזות ועיצוב חוצות. בין החברות שעבורן עיצב לאורך השנים: כרמל מזרחי, רוטקס, פרמה שרפ, המשביר לצרכן, סביון, IBM, ארטוווקס, הארגז, מיץ פז, מפעל הפיס, אמישראגז, מכון היצוא הישראלי, לודזיה, פולירז, קודאק, אמנה, סברינה, פמינה, דלתא, אתא, עסיס, אל על, כור, הזרע, כימיקלים ופוספטים. 

כשהוא נקרא על ידי מפקח מטעם משרד החינוך להקים ולעמוד בראש המגמה החדשה לעיצוב גרפי בגימנסיה גן נחום בראשון לציון, הוא ראה בכך קלנר שליחות ומצא בהוראה הזדמנות להצמיח דור חדש וצעיר של מעצבים. במהלך השנים בהן עמד בראש המחלקה, דאג לשתף את תלמידיו בידע ובתפיסת עולם והפך את המקצוע למבוקש ואת המגמה, שקיימת עד היום, למוצלחת במיוחד. מבין תלמידיו: בתיה קולטון (אמנית, מאיירת, קומיקסאית ומרצה לאיור) וקובי פרנקו (מעצב, אמן, חוקר ואוצר. כיום ראש התואר השני בעיצוב, שנקר).

"כילדה, אני זוכרת את הסטודיו היפהפה של אבא שהיה בקומה העליונה של הבית שלנו בחולון" אומרת תלמה אדלר קלנר, בתו של מרדכי קלנר. "אני מניחה שהוא שמר על קשרים שהיו לו בימי עבודתו במשרדי הפרסום והשתמש בהם כשפתח את העסק העצמאי שלו לעיצוב גרפי כדי לייצר לעצמו ארסנל של לקוחות. בתקופה ההיא, טרום תקופת המחשבים והאינטרנט, גם הייתה לו מודעה בספר הטלפונים שפרסמה את סטודיו קלנר מרדכי. יש לי זיכרון מעומעם איך אני עולה אל הסטודיו ורואה אותו יושב לצד השולחן הגדול ועובד בעדינות עם המכחולים הדקים. בהמשך, כשגם עסק בהוראה, אני זוכרת אותו בודק עבודות ומבחנים". 

בין עבודותיו הבולטות של קלנר, ניתן למצוא מספר לוחות שנה שעיצב עבור חברת 'מכתשים אגן' בסוף שנות השבעים. מדי שנה קיימה החברה תחרות לבחירת הנושא ללוח השנה של השנה הבאה וקלנר, שהשקיע מחשבה מעמיקה בנושאים שהציע, זכה בה מספר פעמים. בין לוחות השנה שעיצב: לוח בנושא מטבעות עתיקים, שצויר בעבודת מכחול עדינה בצבעי מים והופץ לפני הסכם השלום עם מצריים. לוח בנושא חיות, שצויר גם הוא בצבעי מים. לוח בהשראת רצפת הפסיפס בבית הכנסת העתיק בבית אלפא, שצויר בטושים והודפס על בד ולוח בנושא השלום בתנ"ך, שבוצע בטכניקה של מגזרות נייר וצבעי מים שצולמו ועוטרו בזהב. הלוח האחרון, שהופץ בארץ ובחו"ל, זכה לשבחים רבים ובפרסים של מכון היצוא הישראלי ושל המכון לפריון העבודה והייצור שגם הפיק אותו וקיבל ציון 'מעולה' בתחרות השנתית העולמית ללוחות שנה בשטוטגרט, גרמניה. 

לוחות השנה של קלנר מעידים גם על היצירתיות שלו אבל אולי גם על הקונפליקט שאפיין את חייו ביחס שלו לעיצוב גרפי כאל מקצוע ולציור כאל תשוקה. לדברי בתו, תלמה, קלנר ראה את עצמו קודם כל כאומן ולאורך כל השנים שמר על משמעת של ציור, היה פעיל באגודת הציירים והשתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בעיר מגוריו, חולון, וכן בערים נוספות בארץ ובגרמניה.

יצירותיו נעו בין הפשטה לציור מופשט ואופיינו בנטייה לאקספרסיוניזם. בין היתר, עסק בטכניקות שונות ומעורבות כמו שמן על בד, שמן על עץ, אקוורל, צבעי מים, רישום, תחריט ומגזרות נייר. על סגנון הציור שלו אומרת תלמה, שהוא לבטח הושפע מטראומות הילדות שחווה טרם עלייתו ארצה. "למרות שבחר להדחיק והיה שתקן, הדברים חזרו אליו עם הולדת הנכדים. זה בא לידי ביטוי גם בסגנון חייו הצנוע וגם בדלות החומר שהופיעה באמנות שלו. יצירה של יש מאין ושל מציאת היופי וההבעה בתוך הקיים. למרות שלא היה אדם פוליטי, ללא ספק היה מעורב רגשית באירועים, היה חרד למדינה וקיווה לחיים יותר טובים בה" אמרה. 

למרות שהציג בלא מעט תערוכות, קלנר לא תמיד הוערך מספיק על פועלו. וכך, בתערוכת יחיד שנשאה את שמו, כתבה ד"ר דורית קידר ב'על המשמר': "...זוהי תערוכה של מסורת אמנות ישראלית, נסיבות עכשוויות ונופי גוף וארץ. כל ההיבטים האלה מתמזגים אחד בשני ומענקים רושם של צבעוניות רגישה, מוסיקה עם ניואנסים עדינים ומשתנים – תחת שרביט אחת. ...תערוכה קאמרית יפהפייה. קלנר, המשויך ללא ספק ל'אופקים חדשים', נזנח ללא הצדקה אמנותית כלשהי" (אוצרת: בתיה רגב, משכן לאמנות, חולון, 1993).   

תערוכת היחיד האחרונה מפרי עבודותיו של מרדכי קלנר, 'צבע מגן', הוצגה בגלריה לשלום בגבעת חביבה. בעבודות שהוצגו בתערוכה, נכרות ההשפעות של המופשט הלירי וכן של מוריו במכון אבני: הציירים מוקדי, שטרייכמן וסטימצקי. עם זה, הופיעו בהן אלמנטים צורניים, שכבות של חומר וטקסטורה. בו בזמן, קיים בהן חיבור לאירועים פוליטיים תוך שימוש בסמלים אוניברסליים טעונים שיצרו, מבחינתו, קונפליקט פנימי בין הרעיון ובין שפת הציור, בין הרגשות ובין המציאות (אוצרות: אסנת בן שלום ואתי עמרם, 2001). 

התערוכה 'קו געגוע', לזכרם של עליזה ומרדכי קלנר, הוצגה לרגל 10 שנים לפטירתו וארבע שנים לפטירתה, בחדר התצוגה הפרטי של תלמה ואיל אדלר קלנר (החדר העגול, צור הדסה, 2004).

בשנת 2024 הוצגה חוברת הסברה משנות השמונים בעיצובו של קלנר – THE MEANING OF “SECURE BORDERS” בתערוכה הקבוצתית 'מרחב משותף' באוניברסיטת אטלנטיק שבפלורידה. בתערוכה, שבחנה את הקשר המורכב שבין אדם לנוף ולמקום, הוצגו עבודות נבחרות מהאוסף ההיסטורי של עיצוב ישראלי, כמו גם יצירות של בוגרי המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר (אוצרת: תום כהן).

את המורשת של עליזה ומרדכי קלנר, זוג אמנים פעילים שהאמנות עבורם הייתה דרך חיים, העבירו ההורים לילדיהם תלמה אדלר קלנר ועמי קלנר.

מרדכי קלנר, תערוכות: 

1976 המשכן לאמנות, חולון / שטוטגרט, גרמניה

1977 שטוטגרט, גרמניה

1978 שטוטגרט, גרמניה

1980 שטוטגרט, גרמניה

1982 בית יד לבנים, תל אביב / אגודת הציירים והפסלים, תל אביב / פרנקפורט, גרמניה

1983 מוזיאון התנ"ך, תל אביב

1985 הייגרליך, גרמניה

1987 המשכן לאמנות, חולון / בון, גרמניה

1989 מוזיאון ברעם, קיבוץ ברעם

1991 אגודת הציירים והפסלים, תל אביב

1992 בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה

1993 המשכן לאמנות, חולון

2001 גלריה לשלום, גבעת חביבה

2004 החדר העגול, תור הדסה

2024 אוניברסיטת אטלנטיק, פלורידה