פיליפ בולקייה

פיליפ בולקיה, יליד טוניס (1955). מעצב גרפי, מחנך ואמן. בוגר המחלקה לעיצוב גרפי, בצלאל (1980). מנהל אמנותי במשרד הפרסום 'אריאלי' (1981-1982). הקים משרד לתקשורת חזותית, תל אביב (1982-1983). עבד במשרד לתקשורת חזותית, פריז (1983-1986). הקים סטודיו לעיצוב גרפי, תל אביב (1987-2004). הקים את 'נאו גרופ', תל אביב, מהחברות המובילות בשוק עיצוב המותגים בישראל (2004). הקים, עם אשתו יעל, את UMA – גלריה לאתניות מודרנית (2005). מרצה בכיר בתקשורת חזותית, המחלקה לעיצוב גרפי, בצלאל (1989-2006). מרצה בתחום המיתוג, המחלקה לתקשורת חזותית, המרכז הטכנולוגי חולון (2010-2014). הציג בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. 

בולקיה נולד בטוניס וגדל בפריז. הוא עלה לארץ בשנת 1972 בהיותו בן 17 מתוך שילוב בין סקרנות, כמיהה למדינה ים תיכונית אקזוטית וניצוץ של מודעות ציונית. הוא חלם להיות ארכיאולוג, אבל התגלגל במקרה לעולם התקשורת. בתום לימודי העיצוב הגרפי בבצלאל, אליהם הגיע מתוך אהבה לציור, עבד כמנהל אמנותי במשרד הפרסום הגדול והמוביל בזמנו, אריאלי, שם רכש  את היסודות של עולם השיווק, הצרכנות והתקשורת. 

את הקריירה העצמאית התחיל בשנת 1982, כשפתח את המשרד הראשון שלו לתקשורת חזותית שעסק בעיקר בעיצוב עטיפות תקליטים וספרים. במהלך שנות ה 80, עיצב עטיפות תקליטים לאמנים הגדולים של התקופה שבהם דיוויד ברוזה, בועז שרעבי, גידי גוב, מתי כספי, משינה, החברים של נטשה, ריקי גל ואחרים. הוא המשיך עם עיצוב העטיפות גם בשנות ה 90 ועיצב, בין היתר, לארכדי דוכין, אתי אנקרי, שלמה גרוניך, אפרים שמיר, שם טוב לוי וכרמלה גרוס וגנר. עטיפות התקליטים היו עבור בולקיה המותגים הראשונים שאליהם התוודע ושלהם עיצב נראות גרפית ודרכם למד להכיר את התרבות והחברה בישראל.  

מתוך געגוע לארץ ילדותו ומתוך רצון להתנסות מקצועית במה שקורה בצרפת, נסע לפריז, שם עבד במשרד שאחד מלקוחותיו היה משרד התרבות הצרפתי וכך, בין היתר, היה שותף לתכנון מוזיאון La Vilette למדע וטכנולוגיה בעיר.

בשנת 1986, חזר לארץ והקים סטודיו שהתמחה בתקשורת חזותית. המשרד, מהגדולים והמובילים בתחום, עבד מול ענפים רבים בתעשייה שבהם קמעונאות, טכנולוגיה, הייטק, תרבות ומוסדות לאומיים. הוא עסק בבניית זהות תאגידית לחברות בתחומים שונים שכללה עיצוב סמלים וסמלילים, אריזות, קטלוגים, כרזות ועוד. בין עבודותיו החשובות בעת ההיא: כרזת הביאנלה הישראלית השלישית לצילום (1991) וקטלוגים עבור המעצב גדעון אוברזון (1995). לקוחות בולטים נוספים בעת ההיא הם: צי מטוסי אל על, תחנות דלק סונול, רשתות קמעונאיות בארץ ובחו"ל, כל מוצרי החלב של מחלבות שטראוס, מחלבות גד, גן המדע ע״ש קלור, עיצוב פתיח לסדרת 'תקומה', זהות מותגית ל gilat satellite communication וסטארט אפים שבהם: alvarion, percite, emblaze, checkpoint, disk on key, sofaware . 

כבר בתחילת דרכו ולאורך הדרך כולה, מתעניין בולקיה במיוחד ביכולת של המיתוג לייצר נחשקות. הוא אוהב את הצד הכוחני של המיתוג אבל גם את הצד הפיוטי שלו. בשנות ה 90, כשהחלו לפלוש לארץ חברות מיתוג בינלאומיות, עבר כמו כל המשרדים המקומיים שיעור מקצועי חשוב במתודולוגיה שפתחה אותו לאופקים חדשים והעמידה אותו במקום אחר לגמרי בתהליך היצירה. מאותו רגע, זנח את תהליכי המיתוג האינטואיטיביים  ואימץ תהליך מודע, מחקרי ואסטרטגי, שאפשר לו להדק ולחדד את תוצאות עבודתו תוך הכרת ערכי המותג וההיבטים הסוציולוגיים, השיווקיים והחברתיים של המיתוג. 

בשנת 2004, אחרי שצבר ניסיון ומוניטין, פתח בולקיה את המשרד Neo Group שם הוא משמש כמנכ"ל. המשרד החדש, שעובד בארץ ובחו"ל, מתמחה בבניית מותגים מרמת האסטרטגיה ועד רמת העיצוב תוך מתן שירותים שבהם תדמיות ופיתוח מוצרים בכל הבטי התקשורת החזותית. 

המשרד של בולקיה עובד על סקלה רחבה מאוד של לקוחות, "מיוגורט ועד תרבות" כפי שהוא נוהג להגיד. בין העבודות החשובות שהוביל המשרד: עיצוב זהות תאגידית לחברת בזק (2004) ועיצוב זהות תאגידית לשרונה מרקט (2013). עוד מבין עשרות לקוחות המשרד: מפעל הפיס, ישראכרט, פלאפון, סונול, דנונה, שופרסל, יוטבתה, מטרנה, סוגת, פזגז, נירלט, רשת בתי מלון דן ,  Travel blueורבים אחרים. 

בפודקסט Year Catcher, סיפר בולקיה שמאז מגפת הקורונה ולגמרי במודע, בחר לצמצם את העבודה במשרד לארבעה אנשים בלבד. "זה מאפשר לי להיות יותר סלקטיבי, להתחיל את היום בטיול עם הכלב בים ולעבוד מהבית" הוא אומר. מבחינתו, המרחב היצירתי של מעצב שיודע לעצב הכל, החל באריזה שמתמודדת מול מתחרות על המדף ועד קטלוג לתערוכה במוזיאון, הוא מהות העניין. אל מיתוג באופן כללי הוא מתייחס כאל מיתוס עם ערכים המעניקים משמעות ושדרכם יכול האדם להתחבר אל המוצר.  

בולקיה אוהב לתת כדוגמת מיתוג של משרדו את מחלבות גד. "אני מאוד מתרגש מהמחלבה הזו שחיפשה לשחק במגרש של הגדולים וכמעט נכחדה. אנחנו עזרנו להם לזהות את עצמם תוך ניתוח ה DNA של המותג, חידוד האישיות הייחודית והמבודלת שלו והדגשת האופי הביתי, המשפחתי והבלקני שלו. הבידול של המותג בשוק, בא לו דווקא בזכות היותו מחלבה קטנה שיוצרת העדפה בקרב הצרכנים". 

מותג נוסף שעבר מהפך תחת ידיו של בולקיה, הוא נירלט. הרעיון היה, לצאת מהנראות הטכנולוגית הצהובה של עולם הצבע ולייצר משהו חדש, בועט וחושני עבור מוצר שנהוג להימצא  בערמות במרחב כאותי. מתוך רצון "להעיר" את המותג וליצור ייחודיות ובולטות, ולאחר שערך מחקר בשוק הצבע הבינלאומי, הפתרון של בולקיה היה דווקא לשנות את צבע המארזים לשחור כך שיבליטו את הגוונים השונים שבתוכם. בכך השיג מראה פרימיום אליטיסטי שמשדר יוקרה ואיכות בתחום שנחשב לרוב "מלוכלך". 

עוד מיתוג מבית היוצר של בולקיה, ששינה פניו לחלוטין, הוא לחברת סונול. בזמן התהליך, ניסה בולקיה להמציא מחדש את חוויית התדלוק. הוא מצא, שמחקרים מראים שתדלוק היא חוויה משעממת ושמבחינת הצרכן אין העדפה וסיבה להגיע לתחנת דלק מסוימת. כדי ליצור מחויבות למותג, הציע בולקיה להוסיף לתחנות של סונול ערך מוסף עם אג'נדה אקולוגית ומחויבות חברתית לאיכות הסביבה לפיה הוצעו בתחנות מסלולי אופניים ופעילויות לניקיון חופים בהתאם לפיזורן בארץ. בפועל, הלקוח לא הבין עד הסוף את המהלך ועם הזמן נטש את האג'נדה לטובת חזרה לשימוש בתחנות דלק אקראיות. 

 

כשבולקיה מסתכל על העתיד, הוא רואה ימלאו המותגים תפקיד חברתי וסביבתי משמעותי שיגרום לצרכנים להעדיף אותם על פני אחרים. הצרכן, לדבריו, יחפש בהם תוכן וידרוש הבטחה אמיתית. בתוכנית 'מעצבים תרבות' (2014) אמר בולקיה שעם זה, מטרת המיתוג היא לתקשר עם הקהל כדי לקדם מהלכים עסקיים וליצור מערכת יחסים בין המוצר לצרכן שיש בה מידה של מניפולציה. "אני מודה שלקחתי חלק במניפולציה הענקית הזאת" אמר בולקיה והוסיף בהזדמנות אחרת: ״כן כן, אני מניפולטור, קוסם של מסרים סמויים, אני משחית  נוער, ואני נהנה מכל רגע. ומה התפקיד שלי כממתג בכל זה? עד עכשיו הוא היה משהו בין מאמן אישי לאסטרטג צבאי. עכשיו הוא הופך לאט, לאט, להכלאה בין דיפלומט, פסיכולוג ומטפל זוגי".

דור הדיגיטל נושף בעורפו של בולקיה מזה זמן והוא מודע היטב למעצבים הצעירים שצמודים למסך. "אמנם הדיגיטל הוא חלק מהותי מהעבודה היומיומית שלי, אבל עד היום אני עדיין מעדיף לעצב כרזה ולא אתר" הוא אומר. "אני נחנק מהניכור ומחוסר התקשורת ועדיין מתרגש מהפרינט, מסוגי נייר ומריח של בית דפוס. היום, למרות הפריווילגיה שלי לעבוד רק על פרויקטים מעניינים ולמרות שאני ממשיך ליהנות מפיצוחי קריאייטיב וניהול אסטרטגי, אני מרגיש שפערי הדורות האלה מתאימים לסוף הקריירה שלי ואני מפנה את המקום כשאני נטול אגו". 

לפני כ 15 שנה, סביב שנת 2010, הפך בולקיה לאמן פעיל המקדיש כמחצית מזמנו לציור ופיסול. את ההתפתחות הזו הוא נוטה לייחס למשבר אישי שעבר ולעיסוק יתר בניהול ואסתטיקה. בבגרותו, נזכר בתשוקתו הראשונה והבסיסית לציור. במבט לאחור, ההצלחה אליה הגיע היא תולדה של מציאות שנשאב אליה עם סיום הלימודים. בשנים האחרונות, הוא מצייר כל יום בסטודיו הפרטי שלו שבשוק הפשפשים בתל אביב, קרוב למשרד שלו ולגלריה לאמנות 'אומה' אותה הוא מנהל עם אשתו יעל. האמנות של בולקיה שואבת השראה מהביוגרפיה שלו כמו גם ממרחבים ומסעות בעולם אותם הוא חוקר ומבטא באופן מופשט, פיגורטיבי, משוטח ומוצלל. בשנים האחרונות, הוא מתעסק עם ממד הזמן ובהתאם לכך פיתח טכניקה ייחודית של ציור ופיסול בחלודה, לצד שיטת רישום המבוססת על שימוש בסכין חיתוך על גבי משטחי עץ ונייר. עד כה הציג בתשע תערוכות.

תערוכות:

Living Room, פריסקופ, 1997, אוצרים: שרי פארן ואלכס מייטליס

לחות, נמל תל אביב, 2009, אוצרת: טלי תמיר

קו רוחב, נמל תל אביב, 2012, אוצרת טלי תמיר

אם אין לחם שיאכלו עוגות, גלריית החווה, 2012, אוצרים: ענת כהן ודר' גיא מורג צפלביץ'

Magia Naturalis: אמנים ישראלים חוקרים את הטבע, 8P, 2013, אוצר: ד"ר יוחאי רוזן 

תערוכת המגדירים: מגדירי החי והצומח בראי האמנות העכשווית בישראל, גלריית הסנאט, 2016, אוצר: פרופ' חיים מאור

נקודת זכות, הרוח הישראלית, 2019, אוצר:

קורוזיה, גלריית ורטהימר, 2023, אוצרות: נטלי ורטהימר, קרן ויינר

טוטמים חדשים ואלים רדומים אחרים, גלריה ורטהימר, 2024, אוצר:

צללים, בית האמנים תל אביב, 2024, אוצרים: איריס אלחנני, אריה ברקוביץ