דקל בוברוב

דקל בוברוב, יליד קבוצת כנרת (1970). מעצב גרפי, יוצר רב תחומי וחוקר. מתמחה בעיצוב ספרים. בוגר המחלקה לעיצוב גרפי, בית הספר לעיצוב ויטל (1996). בוגר המחלקה לאמנות רב תחומית, שנקר (2024). הקים והיה שותף ב'סטודיו מיכל ודקל' לעיצוב תקשורת חזותית (1999-2015). היה ראש התוכנית ללימודי עיצוב גרפי, שנקר (2008-2012). כיהן כראש המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר (2012-2020). מרצה בכיר בשנקר. 

בוברוב הוא מעצב, חוקר ושואל שאלות. הוא רואה במקצוע העיצוב לא רק מחויבות, אלא גם דרך חיים ותוך כדי תנועה הוא מתבונן על השינויים וההתפתחויות מסביבו ועל ההשפעה שלהם על המקצוע בהתאמה. השאלות שלו דנות במהות העיצוב ברמה הפילוסופית והמעשית ועיצוביו נוצרים מתוך הבנת האחריות הגדולה שיש למעצב הן ברמה האישית והקולקטיבית והן ברמה המקומית והגלובלית.  

החל משנה לפני תום לימודיו בויטל ושנים ספורות אחר כך, עבד בוברוב בסטודיו יורם רובינגר ולאחר מכן כשנתיים בסטודיו פיליפ בולקיה. את 'סטודיו מיכל ודקל' הוא ייסד עם מיכל שפירא ב־1999. במהלך כשש עשרה שנה, התמחו השניים בעיצוב למוסדות תרבות, לבתי הוצאה לאור ולתחום העסקי. עבודת הסטודיו הענפה שלהם, השפיעה רבות על שדה העיצוב הגרפי בישראל. בין השאר, עיצבו עטיפות ספרים, ספרי בישול, ספרי ילדים, ספרי אמנות, תדמיות לפסטיבלים ואירועי תרבות, קטלוגים למותגי אופנה, כרזות, אריזות ותדמיות לבתי עסק. בין לקוחות הסטודיו נמנו: האקדמיה ללשון העברית; הוצאות ספרים: ידיעות ספרים, זמורה ביתן, כתר, ספרי עליית הגג; מרכזי ואירועי תרבות: סוזן דלל, תיאטרון צוותא, בית עגנון, פסטיבל דוקאביב, פסטיבל הפסנתר. 

את העבודה המקצועית בסטודיו, ראה בוברוב כתיווך רעיונות וכדיאלוג יומיומי, יצירתי ורגשי, עבור מישהו או משהו שהוא אינו בהכרח מכיר, אבל שיש לו צורך ליצור תקשורת. לטענתו, דאז, עבודתו של המעצב מונעת כמעט תמיד על ידי גורם חיצוני, אבל ברגע שהיא יוצאת מדלת הסטודיו היא מחויבת להנכיח חלום, קונספט וחזון חזותי.

"מה שחשוב לנו כמעצבים הוא לנסות ולהגיע ללקוח הקצה מבלי לוותר על עקרונות מקצועיים וסטנדרט גבוה, מה שהופך את שנותינו כמעצבים למלחמה יומיומית - שווה ומתגמלת, אך גם מתישה ובלתי מתפשרת" כתוב באתר הסטודיו שעדיין קיים למרות סגירתו. "תפקידו של המעצב, הוא לשאול אינספור שאלות ובתהליך קשה, לעיתים מתיש ומתסכל, להגיע לשיא ביצירה ייחודית שמקורה בדיאלוג עם לקוח שמתחיל בהבנת הצורך ואז עוברת תהליך של פירוק, הפשטה והרכבה מחדש. רק אז, רוכש העיצוב חיים משלו ונשלח לעולם מצויד בכל מה שהצלחנו לתת לו ומנסה לתפקד באופן עצמאי. הסיפוק והגאווה כשזה מצליח, מניעים את כל התהליך הקשה והסיזיפי בכל פעם מחדש, ושומר אותנו במקצוע הנפלא והמטורף הזה". 

מאז סגירת הסטודיו ב־2015, המשיך בוברוב לעסוק ולהתמחות בעיקר בעיצוב ספרים. לדבריו, הוא שואב הנאה מרובה מהזמן שלו עם הספר שהוא מעצב. זמן של הבנה ופיענוח שפחות קיים בעבודה על פורמטים אחרים בתקשורת חזותית. 

בוברוב, שמקפיד כבר למעלה מעשרים וחמש שנה לעבוד וללמד במקביל, התחיל ללמד בשנקר בשנת 1998, הפך לראש התוכנית ללימודי עיצוב גרפי (2008-2012) ומיד לאחר מכן נבחר לעמוד כראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2012-2020). בעת שהיה ראש המחלקה, המשיך להתמקד בשינויים המהירים שעובר המקצוע, פעל רבות לחשיפת הסטודנטים למגוון רחב של נושאים וכן למורכבות ולרב תחומיות של מקצוע התקשורת החזותית ולנוכחות אישיותו המקצועית של המעצב לצד תפקידו כ״נותן שירות״. 

"אני רואה חשיבות רבה בחינוך הסטודנטים להבנה שתפקידם כמעצבי תקשורת חזותית אינו מתמצה במילוי פונקציה, וכי תפקיד המעצב עשוי להתרחב לשליחות מחנכת, המבקשת לשנות את הגישה של הציבור כלפי ערכי התקשורת החזותית ומבקשת לתרום לשינוי תרבותי" אמר עם מינויו לתפקיד. 

עוד אמר לגבי תפקידו כראש מחלקה שראה בתפקיד שליחות ואחריות. "אני מאמין שבשביל להיות מעצב טוב, עבודת העיצוב חייבת לגעת בך באיזשהו מקום (בגוף, בנפש, בראש). להיות מעצב טוב זו כווייה, ובשביל לקבל אותה אתה חייב מקור בעירה. אם אין לך את זה, חבל על הזמן - זה מקצוע שוחק, שהניסיון לא הופך את ההתמודדות אתו לקל יותר ואתה צריך לקום כל בוקר מחדש עם רעיון שעוד אין לך, עם זמן שנגמר לך ועם לקוח שאולי לא יבין אותך" אמר.

בשנת 2018, השתתף בוברוב בביתן הישראלי בביאנלה לעיצוב בלונדון שנשא את השם 'עצבים חשופים' ושבו, בכל רגע נתון, ארבעה מעצבים ושני אוצרים עסקו בשאלות של זהות, תרבות וחברה. הוא לקח על עצמו משימה לעצב במהלך שבוע אחד ארבעה ספרים - ספר אחד עבור עצמו ועוד שלושה ספרים, אחד לכל אחד משלושת האמנים שהיו אתו בקבוצה. כל ספר, שבו 168 עמודים, תעד את עבודת האמן במהלך השבוע, 24 עמודים לכל יום עבודה ובסך הכל 672 עמודים מלאים (בית סמרסט, אוצרות: גלית גאון, נורית גשן, הילה שאלתיאלי ושרון וייזר-פרגוסון).

בשנת 2020 נקרא בוברוב על ידי עינת פישביין (מייסדת) ומייקי דגן (עורך) לעצב את המהדורה המודפסת שיצאה לציון שבע שנות פעילות של 'המקום הכי חם בגיהנום' – אתר עיתונות עצמאי מקוון המתמקד בנושאי חברה, רווחה, זכויות אדם, משפטים ופוליטיקה. בתקופת זמן של כחודשיים עיצב בוברוב 240 עמודים שהם, לתפיסתו "מהשרידים האחרונים לעולם שיש לו עוד סיכוי להיות מתוקן, מודע, שפוי, הומני, רגיש, צודק, הולך עד הסוף עם האמת שלו ובאמת מאמין בעיתונות חופשית, שתפקידה חשיפת העוולות שנעשות פה על בסיס יום יומי כשיטה, כדרך חיים, כתפישת עולם".

עם הזמן, וככל שמקצוע העיצוב הגרפי משנה את פניו, זונח בוברוב את המקצוע ומכוון את פניו לאמנות. בפוסט ביקורתי שכתב באינסטגרם (2020) הוא פונה אל המעצבים ומבקש מהם לעזוב לרגע את הפרקטיקה של העיצוב ולצאת לרחובות. הוא קורא להם ללכת עם לבם ועם צו מצפונם במחאה ענייה, סוחפת ואפקטיבית. עוד הוא מוסיף וקורא להם להיות רגע ״לא מעצבים״ ולהפוך בעצמם ובגופם לפורמט, לשפה הגרפית ולמסר. ואף יותר מזה הוא כותב "עזבו אתכם מתקשורת חזותית, נחזור אליה שיהיה בשביל מה, תוציאו את עצמכם מהבית, ככה כמו שאתם, אל תתאימו בגדים ואל תאפיינו את עצמכם, אתם חלק מהרבה מאוד אנשים שהם לא בהכרח קהל היעד שלכם וערכי המותג שונים ומגוונים, ההאחדה היא השותפות, שותפות הגורל העמידה ביחד עם אנשים ששותפים לאותו הגורל אי אפשר ולא צריך למתג גורל, צריך לפעול בשביל לשנות אותו!".

בוברוב מעמיק את הביקורת שלו על מקצוע העיצוב הגרפי בפודקסט LISTEN NOTES של ארבע בוגרות המחלקה לעיצוב גרפי בשנקר שלמדו אצלו ושבו התראיין ב 2022. דווקא שם, בחר לחשוף בפה מלא את ההסתייגות שלו מהחזירות הקפיטליסטית ששינתה את פני התחום, את יחסו לערכים שהשתנו, לקושי להנכיח רעיונות קריאטיביים בתוכו, ולחוסר העניין ואובדן הריגוש שלו מתחום העיצוב הגרפי.

בשנת 2020 חוזר בוברוב להיות סטודנט מן השורה ומתחיל בלימודי תואר ראשון באמנות בבית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר. הוא עושה זאת מתוך מחשבה שבשדה האמנות מתקיים שיח הרבה יותר ער, מעניין, מפותח ומחויב עם התרבות המקומית המתמקד בעניין ובאמת שבמקום ממנו המעצב / אמן מגיע. 

שנה לאחר מכן, במסגרת הפרויקט 'הכלניות שלי' של קבוצת הסלון, הוזמן בוברוב לצד יוצרות ויוצרים לשתף בעבודות גרפיות העוסקות בנושא הכלניות. בעבודת ההדפס שלו, שנעשתה בעקבות אירועי השביעי באוקטובר 2023, בחר להראות דווקא את החסר ובכך לייחס לכלנית כוח הנובע מהאין שמדגיש בנוכחותו הריקה את מה שהיה ואיננו עוד.

בשנת 2024, עם תום לימודיו במחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר, מציג בוברוב את פרויקט הגמר שלו 'אי ציות, וכך כתב עליו: "נקודת המוצא היא תמרור - מבנה דו־ממדי, גיאומטריה מנוסחת שתכליתה ציווי. אני חותר להפשיט מן התמרור את האינפורמציה שגלומה בו (אינפורמציה מופשטת מלכתחילה: ״עשו״). בכך אני מייתר את התמרור כסימן גרפי של סמכות, תקנה מרחבית או חוק המקום. תחתיהם אני מנסח שפה חזותית של אי־ציות (״אל-תעשו״), אלטרנטיבה (״עשו אחרת״) ופריעת הסדר (״עשו כאמנות״)".

תערוכת היחיד הראשונה של בוברוב, חלפים, הוצגה גם היא ב 2024 בגלריה NOW בתל אביב. בתערוכה, הציג בוברוב הדפסי מונו פרינט של שברי צורות וחלקי אובייקטים תעשייתיים שהושלכו לאחר שחדלו לשמש את המטרה שלשמה נוצרו מתוך שאיפה לאפשר להן לחזור להיות חומרי גלם בראשיתיים ולטמון בצורתן החסרה נקודת התחלה חדשה.