עודד עזר – בין עיצוב לאמנות ובין טכנולוגיה לגוף ולזמן
האזנה לפרק 🎧
עודד עזר בשיחה על טיפוגרפיה ואומנות. על הצטלבויות בין תחומים דרך רעיון, חומר או צורה, על חשיבה ספקולטיבית וניסויית, ששוברת חוקים ומאפשרת ייצור של תפיסות ומבנים חדשים של אות ושפה, ועל החייאה שהיא בעצם הרחבה של המקור תוך דיאלוג שנע בין שימור, טכנולוגיה וזמן.
תום
נמצא איתנו היום עודד עזר, פרופסור עודד עזר אפשר לומר.
עודד
שלום תום.
תום
שלום שלום, מה שלומך?
עודד
מצוין, תודה שהזמנת אותי.
תום
איזה כיף שאתה כאן איתנו. עודד תכף נדבר קצת יותר על העבודה שלך, אבל אתה מעצב גופנים טיפוגרף ארט דירקטור, אמן רב־תחומי ורב פעלים, מעצב עטור שבחים שעושה המון דברים שונים. גם בעבודה הרבה יותר מסחרית וגם בעבודה עצמאית וגם בעבודות אומנות ומלמד כבר הרבה שנים במכון הטכנולוגי בחולון, ששם גילוי נאות, הכרנו אי אז לפני מאה שנה. איזה כיף שאתה כאן.
עודד
גם לי כיף. אפשר להגיד שלימדתי בעוד כמה מוסדות. התחלתי את דרכי דווקא בשנקר, שנים לא מעטות אחר כך לימדתי גם בחיפה, בבצלאל סמסטר אחד, אבל באמת ב־16 שנים האחרונות אני מלמד בחולון, במכון הטכנולוגי בחולון.
נמצא איתנו היום עודד עזר, פרופסור עודד עזר אפשר לומר.
עודד
שלום תום.
תום
שלום שלום, מה שלומך?
עודד
מצוין, תודה שהזמנת אותי.
תום
איזה כיף שאתה כאן איתנו. עודד תכף נדבר קצת יותר על העבודה שלך, אבל אתה מעצב גופנים טיפוגרף ארט דירקטור, אמן רב־תחומי ורב פעלים, מעצב עטור שבחים שעושה המון דברים שונים. גם בעבודה הרבה יותר מסחרית וגם בעבודה עצמאית וגם בעבודות אומנות ומלמד כבר הרבה שנים במכון הטכנולוגי בחולון, ששם גילוי נאות, הכרנו אי אז לפני מאה שנה. איזה כיף שאתה כאן.
עודד
גם לי כיף. אפשר להגיד שלימדתי בעוד כמה מוסדות. התחלתי את דרכי דווקא בשנקר, שנים לא מעטות אחר כך לימדתי גם בחיפה, בבצלאל סמסטר אחד, אבל באמת ב־16 שנים האחרונות אני מלמד בחולון, במכון הטכנולוגי בחולון.
תום
כששואלים מה אתה עושה היום אתה מדבר יותר בדרך כלל על העבודה שלך כטיפוגרף או כאמן או כמרצה?
עודד
שאלה יפה. ישבתי וחשבתי לקראת השיחה שלנו איך לתאר את מה שאני עושה, והגעתי למסקנה שאני יכול לדבר על ארבעה צירים. כל אחד מהם בעצם משלים את העשייה שלי. אז קודם כל אני מעצב פונטים עבריים, זה העניין הראשי בעשייה שלי. אני גם בציר שני, מעצב וטיפוגרף מהשורה, יש לי סטודיו ובו אני עובד עם לקוחות כמו כולם, מה שנקרא. בנוסף לזה כציר מאוד מרכזי בעשייה שלי, ממש מהתחלה, אנחנו מדברים על חיפושים אקספרימנטליים שהתגלשו גם אל מעבר לפורמט העיצובי, בחוצפה רבה לעבר האומנות ממש. הרבה פעמים על התפר שבין עיצוב לאמנות, שמה אני נותן דרור לכל מיני חזיונות הזויים יותר או פחות שלי או לפעמים גם מנסה לדחוף רעיונות שביום יום עם לקוחות או בפורמט של העיצוב הקלאסי קשה לדחוף אותם. מין בקבוקים כאלה שאני זורק לים בתקווה שיום אחד הם יגיעו ליעדם, שאני לא יודע בדיוק מה הוא היעד, אבל זה הציר הזה. והציר הרביעי איתו פתחנו זה עניין של חינוך לעיצוב, שהתחיל דרך אגב כמשהו מאוד צדדי, כהשלמת הכנסה בהתחלה, התחלתי ללמד בשנקר בזמנו והפך להיות ציר מאוד מרכזי בלי שאני אשים לב אפילו, בעיקר בפעילות שלי במכון הטכנולוגי.
תום
באיזה אופן זה הפך לציר מרכזי? כלומר, חוץ מהיקף שעות, זה משפיע על איך שאתה עושה את שאר הדברים, על איך שאתה חושב על המקצוע הזה?
עודד
קודם כל בעניין היקף השעות אני חייב להגיד שאני מקפיד מאוד לא ללמד משרה מלאה, זאת אומרת מהרגע הראשון אני ניסיתי להגביל את ההוראה שלי במטרה שהיא יוותר לי מספיק זמן בסטודיו ומספיק זמן לחלומות מה שנקרא. אז אני מנסה, בוא נגיד בהיקף די מצומצם להעביר את הידע שלי, ובעיקר את ההתלהבות שלי מתחום הטיפוגרפיה, כי כמו ששנינו יודעים בוודאי וגם מי שמאזין לנו, טיפוגרפיה זה לא תחום כל כך קל ויש הרבה מאוד סטודנטים שמגיעים במין יראה משתקת לתחום הזה, וכחלק מהעניין אני רואה את המשימה שלי להקל עליהם את הראייה של התחום ולראות כמה שהוא עשיר וכיפי בסופו של דבר. אנחנו, יש לנו מזל גדול שאנחנו עוסקים בתחום כל כך יצירתי שנוגע גם בהיסטוריה, שנוגע גם בתרבות באופן כללי, ואם הגענו לנושא הזה אז אני יכול להגיד שבכל ארבעת הצירים האלה שדיברתי עליהם, אני, אפשר לתאר אותי כאדם שחושב על תרבות, דרך טיפוגרפיה בעצם. זאת אומרת שהראייה שלי היא אף פעם לא הייתה ראייה צרה של אדם שמעצב פונטים, שזה דבר נפלא באופן בכל מקרה, אלא הראייה שלי את התחום היא כתחום שמאפשר לי להגיע דרכו לכל מיני אספקטים שהם מאוד רחבים בתרבות שלנו.
תום
מה למשל?
עודד
מה למשל? מה לא? זה בעצם זאת רשות שניתנת לי להפנות את הזרקור האינטלקטואלי היצירתי כל פעם לאזור אחר. סתם אני אזרוק אחד הפרויקטים שבנו אותי ואת הראייה שלי אחד הראשונים, שזה ה־Typosperma שזה פרוייקט בסביבות 2006 ממש בראשית העשייה שלי, שהיה חלק מפרויקט גדול יותר שהיה שנקרא ביוטיפוגרפיה. עכשיו זו דוגמה מאוד קלאסית מבחינתי לדרך שבה אני חושב. זאת אומרת אני לוקח את העניין של הטיפוגרפיה ושואל את עצמי איך התחום יכול להתעשר כתוצאה ממפגש עם תחומים אחרים. במקרה הזה, העניין הזה של מניפולציות בDNA כאשר בזמנו הרעיון של היה לשלב מידע טיפוגרפי בזרע אנושי, בצורה הזויה לחלוטין כמין מדע בדיוני עתידני כזה. אבל זה יצר איזה שהיא תופעה טיפוגרפית חדשה שבזמנו הייתה מאוד חדשנית והוצגה גם ב־MOMA פעמיים דרך אגב. זאת אומרת שהיה לי זכות מסויימת עוד בעידן הפרה־Ai לחשוב בצורה כזאת, זאת אומרת, לחשוב בצורה של מה אם נצרף לתחום הטיפוגרפיה שהוא תחום מאוד מסוים ומאוד תחום, תחום אחר. אם נשלב אותו עם תודעה אחרת, אם נשלב אותו עם פרקטיקה אחרת, מה יקרה לתחום שלנו? וזאת דרך מאוד חופשית של מחשבה טיפוגרפית שיש לה חסידים גדולים מצד אחד ומבקרים גדולים מצד שני, ואני חושב שזה אופייני לכל דבר חדש שקורה.
כששואלים מה אתה עושה היום אתה מדבר יותר בדרך כלל על העבודה שלך כטיפוגרף או כאמן או כמרצה?
עודד
שאלה יפה. ישבתי וחשבתי לקראת השיחה שלנו איך לתאר את מה שאני עושה, והגעתי למסקנה שאני יכול לדבר על ארבעה צירים. כל אחד מהם בעצם משלים את העשייה שלי. אז קודם כל אני מעצב פונטים עבריים, זה העניין הראשי בעשייה שלי. אני גם בציר שני, מעצב וטיפוגרף מהשורה, יש לי סטודיו ובו אני עובד עם לקוחות כמו כולם, מה שנקרא. בנוסף לזה כציר מאוד מרכזי בעשייה שלי, ממש מהתחלה, אנחנו מדברים על חיפושים אקספרימנטליים שהתגלשו גם אל מעבר לפורמט העיצובי, בחוצפה רבה לעבר האומנות ממש. הרבה פעמים על התפר שבין עיצוב לאמנות, שמה אני נותן דרור לכל מיני חזיונות הזויים יותר או פחות שלי או לפעמים גם מנסה לדחוף רעיונות שביום יום עם לקוחות או בפורמט של העיצוב הקלאסי קשה לדחוף אותם. מין בקבוקים כאלה שאני זורק לים בתקווה שיום אחד הם יגיעו ליעדם, שאני לא יודע בדיוק מה הוא היעד, אבל זה הציר הזה. והציר הרביעי איתו פתחנו זה עניין של חינוך לעיצוב, שהתחיל דרך אגב כמשהו מאוד צדדי, כהשלמת הכנסה בהתחלה, התחלתי ללמד בשנקר בזמנו והפך להיות ציר מאוד מרכזי בלי שאני אשים לב אפילו, בעיקר בפעילות שלי במכון הטכנולוגי.
תום
באיזה אופן זה הפך לציר מרכזי? כלומר, חוץ מהיקף שעות, זה משפיע על איך שאתה עושה את שאר הדברים, על איך שאתה חושב על המקצוע הזה?
עודד
קודם כל בעניין היקף השעות אני חייב להגיד שאני מקפיד מאוד לא ללמד משרה מלאה, זאת אומרת מהרגע הראשון אני ניסיתי להגביל את ההוראה שלי במטרה שהיא יוותר לי מספיק זמן בסטודיו ומספיק זמן לחלומות מה שנקרא. אז אני מנסה, בוא נגיד בהיקף די מצומצם להעביר את הידע שלי, ובעיקר את ההתלהבות שלי מתחום הטיפוגרפיה, כי כמו ששנינו יודעים בוודאי וגם מי שמאזין לנו, טיפוגרפיה זה לא תחום כל כך קל ויש הרבה מאוד סטודנטים שמגיעים במין יראה משתקת לתחום הזה, וכחלק מהעניין אני רואה את המשימה שלי להקל עליהם את הראייה של התחום ולראות כמה שהוא עשיר וכיפי בסופו של דבר. אנחנו, יש לנו מזל גדול שאנחנו עוסקים בתחום כל כך יצירתי שנוגע גם בהיסטוריה, שנוגע גם בתרבות באופן כללי, ואם הגענו לנושא הזה אז אני יכול להגיד שבכל ארבעת הצירים האלה שדיברתי עליהם, אני, אפשר לתאר אותי כאדם שחושב על תרבות, דרך טיפוגרפיה בעצם. זאת אומרת שהראייה שלי היא אף פעם לא הייתה ראייה צרה של אדם שמעצב פונטים, שזה דבר נפלא באופן בכל מקרה, אלא הראייה שלי את התחום היא כתחום שמאפשר לי להגיע דרכו לכל מיני אספקטים שהם מאוד רחבים בתרבות שלנו.
תום
מה למשל?
עודד
מה למשל? מה לא? זה בעצם זאת רשות שניתנת לי להפנות את הזרקור האינטלקטואלי היצירתי כל פעם לאזור אחר. סתם אני אזרוק אחד הפרויקטים שבנו אותי ואת הראייה שלי אחד הראשונים, שזה ה־Typosperma שזה פרוייקט בסביבות 2006 ממש בראשית העשייה שלי, שהיה חלק מפרויקט גדול יותר שהיה שנקרא ביוטיפוגרפיה. עכשיו זו דוגמה מאוד קלאסית מבחינתי לדרך שבה אני חושב. זאת אומרת אני לוקח את העניין של הטיפוגרפיה ושואל את עצמי איך התחום יכול להתעשר כתוצאה ממפגש עם תחומים אחרים. במקרה הזה, העניין הזה של מניפולציות בDNA כאשר בזמנו הרעיון של היה לשלב מידע טיפוגרפי בזרע אנושי, בצורה הזויה לחלוטין כמין מדע בדיוני עתידני כזה. אבל זה יצר איזה שהיא תופעה טיפוגרפית חדשה שבזמנו הייתה מאוד חדשנית והוצגה גם ב־MOMA פעמיים דרך אגב. זאת אומרת שהיה לי זכות מסויימת עוד בעידן הפרה־Ai לחשוב בצורה כזאת, זאת אומרת, לחשוב בצורה של מה אם נצרף לתחום הטיפוגרפיה שהוא תחום מאוד מסוים ומאוד תחום, תחום אחר. אם נשלב אותו עם תודעה אחרת, אם נשלב אותו עם פרקטיקה אחרת, מה יקרה לתחום שלנו? וזאת דרך מאוד חופשית של מחשבה טיפוגרפית שיש לה חסידים גדולים מצד אחד ומבקרים גדולים מצד שני, ואני חושב שזה אופייני לכל דבר חדש שקורה.
תום
אני שמחה מאוד שהתחלנו והעלינו את הפרויקטים האקספרימנטליים והקיצוניים יותר נקרא לזה, ואני בטוחה שעוד נחזור ונדון בפרויקט הזה של ה־Typosperma ובכלל של הביוטיפוגרפיה. אם אני זוכרת נכון, הראשון בסדרה הזאת הוא הנמלים.
אני שמחה מאוד שהתחלנו והעלינו את הפרויקטים האקספרימנטליים והקיצוניים יותר נקרא לזה, ואני בטוחה שעוד נחזור ונדון בפרויקט הזה של ה־Typosperma ובכלל של הביוטיפוגרפיה. אם אני זוכרת נכון, הראשון בסדרה הזאת הוא הנמלים.
עודד
נכון.
נכון.
תום
הוא המוקדם ביותר, נמלים הוא ממש מתחילת הדרך שלך. מה מניע את הדבר הזה ולטובת המאזינים שלנו, שיראו את הדימויים לצד זה באתר, אבל שנוכל רגע לתאר גם במה מדובר בעצם אובייקטים פיסוליים שמשלבים גוף של אות וגוף של נמלה. מה מניע שם את המחשבה הזאת? למה זה קורה?
עודד
תראי, קודם כל זה שאנחנו מדברים עכשיו על פרויקט כל כך ישן שלי, זה מאוד משמח אותי מכיוון שהדברים האלה הלכו והתפתחו וגדלו עם השנים. בשנה האחרונה אני בכלל מתעסק בדברים האלה בצורה רחבה יותר, אבל אם נדבר על הנמלים, אז הנה, זה גם איזה דרך כזה איזה פתח להגיע לדרך המחשבה. תראי, הפרויקט של הנמלים נעשה בזמנו באותו זמן שעיצבתי כמה מהפונטים היותר מוכרים שלי. אם זה אלכימאי, אם זה פרנקריליה, פונטים ששחררתי לשוק זאת אומרת ועשו מה שעשו במרחב והרגשתי שזה רק חצי הסיפור. זאת אומרת שלשבת ולעצב פונטים קום איל פו עבריים, לקדם את התחום, שימור והרחבה זה דבר נהדר. אבל מה עם חלומות הילדות שלי זאת הייתה המחשבה והחלטתי לחלק את עצמי לשתי ישויות. הישות האחת היא מאוד קלאסית, היא מדברת על עיצוב פונטים והישות השנייה בעצם משחקת כמו ששיחקתי כשהייתי ילד קטן. זאת אומרת הייתי יושב וחולם בהקיץ על מצב שבו אני אוכל לדבר עם הנמלים למשל. עכשיו זה חלומות של ילד, כן, אבל בתור מעצב בוגר השאלה שלי הייתה האם אותיות יכולות להיות עוד דבר? האם אותיות יכולות לתפקד גם מחוץ לדף, גם מחוץ למסך המחשב, גם מחוץ לייעוד המסורתי שלהם, ובייחוד על רקע העובדה שנאמר יש מחקרים שאומרים שאנשים פחות ופחות קוראים למשל, ואז נשאלת שאלה אוקיי, אז מה תפקידן של אותיות בעידן כזה? וכתוצאה מהשאלות האלה הגעתי לרעיון הזוי מאוד שבו אני אוכל באמת ליצור מניפולציה מסויימת על הDNA של הנמלים וליצור זן חדש של נמלים שלמעשה היכולת שלו לתקשר תהיה דומה למסר, נגיד וואטסאפ לצורך העניין וכמה נמלים מכיוון שהם מאוד מאורגנות, יכולות להתארגן ולכתוב מים, זאת אומרת הם צמאות, אז הם יעבירו לנו איזה שהוא מידע. עכשיו זה חשוב להגיד שכשעבדתי על הפרויקטים האלה ופרויקטים מאוחרים יותר, לא היה לי, לא הייתה לי תוכנית רחוקת טווח. זאת אומרת קודם כל לא ידעתי שזה ישפיע כל כך, בוודאי שלא ברמה הבינלאומית של התחום ויותר רציתי להתבטא. עכשיו דבר אחד שצריך לדעת זה שאני לא צמחתי משדה העיצוב, זאת אומרת, המקור של העשייה שלי הוא המוזיקה, למדתי, הייתי מוזיקאי, למדתי מוזיקה בזמן התיכון בתלמה ילין ובכלל העניין הזה של אומנויות הבמה וכל התפיסה המרחבית והתפיסה הכוּלית כן, מה שקוראים היום אימרסיבי היא תפיסה שלקחתי אותה איתי אל תוך הטיפוגרפיה. וזה מהווה אתגר מסוים ומהווה אתגר מכיוון שטיפוגרפיה באופן מסורתי היא בפירוש ביטוי צורני לסימנים מוסכמים ושם היא רוצה לחיות. ברגע שאתה לוקח אותה ושואב אותה מתוך מקום הנוחות שלה אל עבר האקספרימנטליות, המחשבות היותר, כמו שאת קוראת לזה, המשוגעות יותר, כן, אז אתה אתה מייצר אתגר גם לתחום וגם לכל מי שחושב שהוא יודע משהו על התחום. ולאספקט הזה לא הייתי ער כשעשיתי את הדברים, זאת אומרת עשיתי את הדברים בתמימות ובלי הרבה תוכניות גדולות וכששחררתי אותם אני בעצמי הייתי בשוק מהתגובות. ואני יכול להגיד לך שזה מין איזשהו דיון שהולך איתי, מכיוון שאני אף פעם לא הגדרתי את עצמי כאמן, או רק כאמן, תמיד הגדרתי את עצמי כאדם שנטוע בתחום של הטיפוגרפיה וחייב הרבה לתחום הזה. אז יש פה איזה שהוא דיון פנימי שמן הסתם בתחומים אחרים לא היה קורה, אבל בתחום שלנו כן, הוא קורה והוא יומיומי.
לתמלול המלא >>>
הוא המוקדם ביותר, נמלים הוא ממש מתחילת הדרך שלך. מה מניע את הדבר הזה ולטובת המאזינים שלנו, שיראו את הדימויים לצד זה באתר, אבל שנוכל רגע לתאר גם במה מדובר בעצם אובייקטים פיסוליים שמשלבים גוף של אות וגוף של נמלה. מה מניע שם את המחשבה הזאת? למה זה קורה?
עודד
תראי, קודם כל זה שאנחנו מדברים עכשיו על פרויקט כל כך ישן שלי, זה מאוד משמח אותי מכיוון שהדברים האלה הלכו והתפתחו וגדלו עם השנים. בשנה האחרונה אני בכלל מתעסק בדברים האלה בצורה רחבה יותר, אבל אם נדבר על הנמלים, אז הנה, זה גם איזה דרך כזה איזה פתח להגיע לדרך המחשבה. תראי, הפרויקט של הנמלים נעשה בזמנו באותו זמן שעיצבתי כמה מהפונטים היותר מוכרים שלי. אם זה אלכימאי, אם זה פרנקריליה, פונטים ששחררתי לשוק זאת אומרת ועשו מה שעשו במרחב והרגשתי שזה רק חצי הסיפור. זאת אומרת שלשבת ולעצב פונטים קום איל פו עבריים, לקדם את התחום, שימור והרחבה זה דבר נהדר. אבל מה עם חלומות הילדות שלי זאת הייתה המחשבה והחלטתי לחלק את עצמי לשתי ישויות. הישות האחת היא מאוד קלאסית, היא מדברת על עיצוב פונטים והישות השנייה בעצם משחקת כמו ששיחקתי כשהייתי ילד קטן. זאת אומרת הייתי יושב וחולם בהקיץ על מצב שבו אני אוכל לדבר עם הנמלים למשל. עכשיו זה חלומות של ילד, כן, אבל בתור מעצב בוגר השאלה שלי הייתה האם אותיות יכולות להיות עוד דבר? האם אותיות יכולות לתפקד גם מחוץ לדף, גם מחוץ למסך המחשב, גם מחוץ לייעוד המסורתי שלהם, ובייחוד על רקע העובדה שנאמר יש מחקרים שאומרים שאנשים פחות ופחות קוראים למשל, ואז נשאלת שאלה אוקיי, אז מה תפקידן של אותיות בעידן כזה? וכתוצאה מהשאלות האלה הגעתי לרעיון הזוי מאוד שבו אני אוכל באמת ליצור מניפולציה מסויימת על הDNA של הנמלים וליצור זן חדש של נמלים שלמעשה היכולת שלו לתקשר תהיה דומה למסר, נגיד וואטסאפ לצורך העניין וכמה נמלים מכיוון שהם מאוד מאורגנות, יכולות להתארגן ולכתוב מים, זאת אומרת הם צמאות, אז הם יעבירו לנו איזה שהוא מידע. עכשיו זה חשוב להגיד שכשעבדתי על הפרויקטים האלה ופרויקטים מאוחרים יותר, לא היה לי, לא הייתה לי תוכנית רחוקת טווח. זאת אומרת קודם כל לא ידעתי שזה ישפיע כל כך, בוודאי שלא ברמה הבינלאומית של התחום ויותר רציתי להתבטא. עכשיו דבר אחד שצריך לדעת זה שאני לא צמחתי משדה העיצוב, זאת אומרת, המקור של העשייה שלי הוא המוזיקה, למדתי, הייתי מוזיקאי, למדתי מוזיקה בזמן התיכון בתלמה ילין ובכלל העניין הזה של אומנויות הבמה וכל התפיסה המרחבית והתפיסה הכוּלית כן, מה שקוראים היום אימרסיבי היא תפיסה שלקחתי אותה איתי אל תוך הטיפוגרפיה. וזה מהווה אתגר מסוים ומהווה אתגר מכיוון שטיפוגרפיה באופן מסורתי היא בפירוש ביטוי צורני לסימנים מוסכמים ושם היא רוצה לחיות. ברגע שאתה לוקח אותה ושואב אותה מתוך מקום הנוחות שלה אל עבר האקספרימנטליות, המחשבות היותר, כמו שאת קוראת לזה, המשוגעות יותר, כן, אז אתה אתה מייצר אתגר גם לתחום וגם לכל מי שחושב שהוא יודע משהו על התחום. ולאספקט הזה לא הייתי ער כשעשיתי את הדברים, זאת אומרת עשיתי את הדברים בתמימות ובלי הרבה תוכניות גדולות וכששחררתי אותם אני בעצמי הייתי בשוק מהתגובות. ואני יכול להגיד לך שזה מין איזשהו דיון שהולך איתי, מכיוון שאני אף פעם לא הגדרתי את עצמי כאמן, או רק כאמן, תמיד הגדרתי את עצמי כאדם שנטוע בתחום של הטיפוגרפיה וחייב הרבה לתחום הזה. אז יש פה איזה שהוא דיון פנימי שמן הסתם בתחומים אחרים לא היה קורה, אבל בתחום שלנו כן, הוא קורה והוא יומיומי.
לתמלול המלא >>>
