ירונימוס – על מחקר היסטורי כחלק מפעולת העיצוב
האזנה לפרק 🎧
ירונימוס בשיחה על תחילת עידן האינטרנט, על קיטלוג ותיעוד של תרבויות שוליים. על העיסוק בטיפוגרפיה עברית והקמת 'הלשכה לטיפוגרפיה עברית', ועל החשיבות של כתיבה אקדמית החושפת את גלגוליה של האות העברית ומתפקדת כבסיס לעבודות עיצוב עכשוויות ועתידיות.
תום
אז נמצא איתנו עכשיו, לפרק הזה של שפה משותפת, ירון, או כמו שאתם אולי מכירים אותו יותר ירונימוס, היי!
אז נמצא איתנו עכשיו, לפרק הזה של שפה משותפת, ירון, או כמו שאתם אולי מכירים אותו יותר ירונימוס, היי!
ירונימוס
היי, מה נשמע?
תום
היי, נעים מאוד!
ירונימוס
כן, ירונימוס, ככה קורה קוראים לי.
תום
כבר כולם קוראים לך ככה. זאת אומרת זה התחיל כאיזה שהוא כינוי.
ירונימוס
זה התחיל בצבא, כאילו כבר אז התחלתי לקרוא לעצמי ככה וכאילו מנקודה מסוימת איך קוראים לך ירון? כאילו ירונימוס. ממש ככה ואז כבר נהיה ירונימוס כל הזמן. יש אנשים שמטעמי נוחות קוראים לי ירון, אבל את יודעת, אני לא שופט.
תום
שופט זה לא שזה השם שלך או משהו כזה. אז אולי נתחיל רגע שתציג קצת את עצמך, מה אתה עושה או למה? ואז נצלול קצת יותר לעומק.
ירונימוס
אוקיי, שמי ירונימוס כמובן, אני ארט דירקטור, בן 42, אני עוסק במיתוג, ואימג‘ מייקינג וטיפוגרפיה. כל מה שקשור לעיצוב גרפי ובקרוב גם פרודקט דיזיין שאני לומד עכשיו. ובשנת 2012 הקמתי בלוג קטן שנקרא הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
תום
חתיכת שם הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
ירונימוס
כן, כן.
תום
מה, מאיפה מגיעה הכותרת הגדולה הזאת לבלוג שהוא בעצם מפעל של איש אחד, מאיפה מגיעה הכותרת הגדולה הזאת?
ירונימוס
אז אני יכול להתחיל מהתחלה של הסיפור, אבל כאילו אני רק אגיד שבעצם ללשכה יש כמה אמהות ואבות. אחד מהם זה אתר הפונט של מאיר סדן ובן נתן, אחר זה אתר טיפוגרפיה עברית של סיוון טולדו, פרופסור, אני חושב. גם עוד השראה זה מסמליל של אורן פייט, גם היה בלוג מאוד גדול בתקופתו. ואחרון חביב זה היה בלוג אנגלי שנקרא Ministry of Type ואת יכולה להבין מהשם, זה היה כאילו בשבילי איזשהו משהו נורא יפה Ministry of Type כאילו יש איזה משרד ממשלתי שכל ענייניו ומעייניו זה טיפוגרפיה. אז אמרתי למה לא בעברית? התרגום הכי כאילו, אפשר כמובן להגיד המשרד לענייני טפוגרפיה עברית אבל זה סתם כל משרד. אז הלשכה נשמע כזה יותר כזה ממשלתי. אז החלטתי על הלשכה, בעצם הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
ירונימוס
כן, ירונימוס, ככה קורה קוראים לי.
תום
כבר כולם קוראים לך ככה. זאת אומרת זה התחיל כאיזה שהוא כינוי.
ירונימוס
זה התחיל בצבא, כאילו כבר אז התחלתי לקרוא לעצמי ככה וכאילו מנקודה מסוימת איך קוראים לך ירון? כאילו ירונימוס. ממש ככה ואז כבר נהיה ירונימוס כל הזמן. יש אנשים שמטעמי נוחות קוראים לי ירון, אבל את יודעת, אני לא שופט.
תום
שופט זה לא שזה השם שלך או משהו כזה. אז אולי נתחיל רגע שתציג קצת את עצמך, מה אתה עושה או למה? ואז נצלול קצת יותר לעומק.
ירונימוס
אוקיי, שמי ירונימוס כמובן, אני ארט דירקטור, בן 42, אני עוסק במיתוג, ואימג‘ מייקינג וטיפוגרפיה. כל מה שקשור לעיצוב גרפי ובקרוב גם פרודקט דיזיין שאני לומד עכשיו. ובשנת 2012 הקמתי בלוג קטן שנקרא הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
תום
חתיכת שם הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
ירונימוס
כן, כן.
תום
מה, מאיפה מגיעה הכותרת הגדולה הזאת לבלוג שהוא בעצם מפעל של איש אחד, מאיפה מגיעה הכותרת הגדולה הזאת?
ירונימוס
אז אני יכול להתחיל מהתחלה של הסיפור, אבל כאילו אני רק אגיד שבעצם ללשכה יש כמה אמהות ואבות. אחד מהם זה אתר הפונט של מאיר סדן ובן נתן, אחר זה אתר טיפוגרפיה עברית של סיוון טולדו, פרופסור, אני חושב. גם עוד השראה זה מסמליל של אורן פייט, גם היה בלוג מאוד גדול בתקופתו. ואחרון חביב זה היה בלוג אנגלי שנקרא Ministry of Type ואת יכולה להבין מהשם, זה היה כאילו בשבילי איזשהו משהו נורא יפה Ministry of Type כאילו יש איזה משרד ממשלתי שכל ענייניו ומעייניו זה טיפוגרפיה. אז אמרתי למה לא בעברית? התרגום הכי כאילו, אפשר כמובן להגיד המשרד לענייני טפוגרפיה עברית אבל זה סתם כל משרד. אז הלשכה נשמע כזה יותר כזה ממשלתי. אז החלטתי על הלשכה, בעצם הלשכה לטיפוגרפיה עברית.
תום
הזכרת כאן כמה מה־, קראת להם אבות ואמהות רוחניים של הלשכה, שבעצם אנחנו מסתכלים על 2012 היא תקופה שבה בלוגים הם דבר חשוב וחזק שהרבה מאיתנו קוראים.
הזכרת כאן כמה מה־, קראת להם אבות ואמהות רוחניים של הלשכה, שבעצם אנחנו מסתכלים על 2012 היא תקופה שבה בלוגים הם דבר חשוב וחזק שהרבה מאיתנו קוראים.
ירונימוס
תקופה קסומה.
תום
תקופה קסומה האינטרנט היה יותר חמוד אז. והם רובם לא רק לא קיימים, לא פעילים, אלא גם אי אפשר למצוא אותם יותר ברשת. ואנחנו מסתכלים על תקופה שיש בה המון בלוגים שנעים בכל הטווח שבין יומן אישי, למגזין, לאיזשהו פרויקט תיעודי, והלשכה היא קצת דבר יוצא דופן בתוך המרחב הזה, למרות שיש לה מקבילות וקולגות. שהתפקיד שלה הוא איזה שהוא ווישפול ת׳ינקינגג של תפקיד לאומי, תיעודי, היסטורי.
ירונימוס
אבל באותה מידה יש בזה גם משהו טיפה עצמאי, לאו דווקא ממלכתי, אולי טיפה אנרכיסטי.
תום
כן, לגמרי.
ירונימוס
למה כי אנחנו היינו ילדי האינטרנט אוקיי, כאילו אנחנו, בואי נגיד הדור הראשון, אנחנו גדלנו עם זה כשזה רק נולד. וזה תקופה של לפני פייסבוק, תקופה שלפני השליטים הגדולים של האינטרנט, ולכן אנשים מביאים, הם הופכים להיות סוג של מפעלי תרבות של איש אחד, ובתקופה הזאת אנחנו מורידים מוזיקה, אני למשל יש לי בלוג אחד שנקרא אוסם טייפס פרום אפריקה, פשוט בן אדם שהביא טרקים מתוך קלטות שהוא קנה באפריקה וכל אחד מביא את מביא את העולם המוזיקלי שהוא לא עשה עדיין את המעבר הזה לאינטרנט, הוא לא קוטלג, הוא לא, זה לא כמו היום בספוטיפיי שאתה יכול להגיע באמת לדברים איזוטריים. והאינטרנט אני חושב, היו לו שתי הבטחות. הראשונה זה איזשהו חופש, חופש של תקשורת. והשניה זה שיח חי בנושאים שהם לא רק הדברים שהם מוכרים ונמכרים לכולם, אלא כמה שיותר איזוטרי, נוצרות קהילות. עכשיו אני חושב שהדברים האלה קצת השתנו, אבל השיח החי אני חושב עדיין הוא לא, הוא לא ממש קיים ברמה שאני הייתי רוצה שיהיה. כלומר, טיפוגרפיה היא עדיין נושא מאוד יחסית, לא אליטיסטי אבל של אנשים נישתי מאוד. כלומר זה נישה, תחשבי טיפוגרפיה עברית היא נישה של עיצוב עברי, שהיא נישה של עיצוב כללי, שזה קורה במקום היחידי ביקום שמדברים עברית. ביקום הידוע והמימד הנוכחי.
תום
אולי עוד התגלו שווקים משמעותיים לטיפוגרפיה עברית בהמשך היקום.
ירונימוס
הלוואי זה בהחלט יעשיר את המצע הטיפוגרפי. אז בתקופה ההיא לא היה ממש הרבה מידע. אני בעצם למדתי תקשורת חזותית במנשר ותואר ראשון באוניברסיטה פתוחה במדעי הרוח והרגשתי שכל הנוכחות האקדמית של כל הידע שנוצר לפני האינטרנט על טיפוגרפיה עברית, הוא כמעט שלא נמצא שם.
תום
זאת אומרת, יש ידע, נכתבו דברים, אבל הם גם מעטים מאוד וגם לא נגישים.
ירונימוס
בדיוק, ועיקר הידע, אגב, נמצא בראש של האנשים שזה המקצוע שלהם, לעצב פונטים הוא נשאר במקומות סגורים ונעולים. ואני מאמין שידע זה כוח, ובמובן הזה יש איזה אנרכיזם של ילדי האינטרנט של בואו נשחרר את הכוח לכולם.
תום
כן. אתה מדבר על תחילת התקופה הזו של אינטרנט, ואני נזכרת בטקסט מאוד משמעותי של חוקר הטכנולוגיה קליי שירקי שכותב ב־1999, זאת אומרת ממש עם תחילת האינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא כותב הספד לקונסומר ואומר הוא We are all producers now הוא מסיים את זה במילים האלה של We are all producers now שיותר לא יהיה תקשורת המונים כזאת שאנשים רק קולטים תוכן ואין להם מה לעשות איתו אלא כולנו עכשיו אחראים ליצירת תוכן ובאמת הייתה איזה תקופה די קסומה שכולם יכלו לייצר את המרחבים האלה, של שיתוף ושל יצירה ושל גם דיון והיום כאילו יש יותר כלים אבל אבל הכל קצת יותר ממושטר וקצת פחות פרוע. אבל גם יש הרבה בזמן הזה שעבר, יש הרבה אנשים שכבר הגיעו לתוך העולם המקצועי, זאת אומרת, נולדו לעולם מקצועי שכבר דברים כמו הלשכה קיימים בו, וזה כבר לא משהו שהוא אי אפשר למצוא ולא ולא נגיש בכלל. ואני חושבת שהיום זה עדיין מרכז הידע היחיד או המרכזי.
ירונימוס
יש עוד מרכזים, יש את אתר אאא, מגזין אות אות אות.
תום
יש, יש, יש אבל אתה יודע מה, בוא נחזור לתחילת הדרך שלך. מה מתחיל את האירוע הזה?
ירונימוס
אוקיי, אז מה שמתחיל זה שאני לומד באוניברסיטה הפתוחה ואני מגיע לשלב של עבודות הסמינריון ואני עושה עבודה על רובוקו ועל שליחות גורלית, כלומר קולנוע זה הסטייה הראשונה.
ירונימוס
אבל באותה מידה יש בזה גם משהו טיפה עצמאי, לאו דווקא ממלכתי, אולי טיפה אנרכיסטי.
תום
כן, לגמרי.
ירונימוס
למה כי אנחנו היינו ילדי האינטרנט אוקיי, כאילו אנחנו, בואי נגיד הדור הראשון, אנחנו גדלנו עם זה כשזה רק נולד. וזה תקופה של לפני פייסבוק, תקופה שלפני השליטים הגדולים של האינטרנט, ולכן אנשים מביאים, הם הופכים להיות סוג של מפעלי תרבות של איש אחד, ובתקופה הזאת אנחנו מורידים מוזיקה, אני למשל יש לי בלוג אחד שנקרא אוסם טייפס פרום אפריקה, פשוט בן אדם שהביא טרקים מתוך קלטות שהוא קנה באפריקה וכל אחד מביא את מביא את העולם המוזיקלי שהוא לא עשה עדיין את המעבר הזה לאינטרנט, הוא לא קוטלג, הוא לא, זה לא כמו היום בספוטיפיי שאתה יכול להגיע באמת לדברים איזוטריים. והאינטרנט אני חושב, היו לו שתי הבטחות. הראשונה זה איזשהו חופש, חופש של תקשורת. והשניה זה שיח חי בנושאים שהם לא רק הדברים שהם מוכרים ונמכרים לכולם, אלא כמה שיותר איזוטרי, נוצרות קהילות. עכשיו אני חושב שהדברים האלה קצת השתנו, אבל השיח החי אני חושב עדיין הוא לא, הוא לא ממש קיים ברמה שאני הייתי רוצה שיהיה. כלומר, טיפוגרפיה היא עדיין נושא מאוד יחסית, לא אליטיסטי אבל של אנשים נישתי מאוד. כלומר זה נישה, תחשבי טיפוגרפיה עברית היא נישה של עיצוב עברי, שהיא נישה של עיצוב כללי, שזה קורה במקום היחידי ביקום שמדברים עברית. ביקום הידוע והמימד הנוכחי.
תום
אולי עוד התגלו שווקים משמעותיים לטיפוגרפיה עברית בהמשך היקום.
ירונימוס
הלוואי זה בהחלט יעשיר את המצע הטיפוגרפי. אז בתקופה ההיא לא היה ממש הרבה מידע. אני בעצם למדתי תקשורת חזותית במנשר ותואר ראשון באוניברסיטה פתוחה במדעי הרוח והרגשתי שכל הנוכחות האקדמית של כל הידע שנוצר לפני האינטרנט על טיפוגרפיה עברית, הוא כמעט שלא נמצא שם.
תום
זאת אומרת, יש ידע, נכתבו דברים, אבל הם גם מעטים מאוד וגם לא נגישים.
ירונימוס
בדיוק, ועיקר הידע, אגב, נמצא בראש של האנשים שזה המקצוע שלהם, לעצב פונטים הוא נשאר במקומות סגורים ונעולים. ואני מאמין שידע זה כוח, ובמובן הזה יש איזה אנרכיזם של ילדי האינטרנט של בואו נשחרר את הכוח לכולם.
תום
כן. אתה מדבר על תחילת התקופה הזו של אינטרנט, ואני נזכרת בטקסט מאוד משמעותי של חוקר הטכנולוגיה קליי שירקי שכותב ב־1999, זאת אומרת ממש עם תחילת האינטרנט כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא כותב הספד לקונסומר ואומר הוא We are all producers now הוא מסיים את זה במילים האלה של We are all producers now שיותר לא יהיה תקשורת המונים כזאת שאנשים רק קולטים תוכן ואין להם מה לעשות איתו אלא כולנו עכשיו אחראים ליצירת תוכן ובאמת הייתה איזה תקופה די קסומה שכולם יכלו לייצר את המרחבים האלה, של שיתוף ושל יצירה ושל גם דיון והיום כאילו יש יותר כלים אבל אבל הכל קצת יותר ממושטר וקצת פחות פרוע. אבל גם יש הרבה בזמן הזה שעבר, יש הרבה אנשים שכבר הגיעו לתוך העולם המקצועי, זאת אומרת, נולדו לעולם מקצועי שכבר דברים כמו הלשכה קיימים בו, וזה כבר לא משהו שהוא אי אפשר למצוא ולא ולא נגיש בכלל. ואני חושבת שהיום זה עדיין מרכז הידע היחיד או המרכזי.
ירונימוס
יש עוד מרכזים, יש את אתר אאא, מגזין אות אות אות.
תום
יש, יש, יש אבל אתה יודע מה, בוא נחזור לתחילת הדרך שלך. מה מתחיל את האירוע הזה?
ירונימוס
אוקיי, אז מה שמתחיל זה שאני לומד באוניברסיטה הפתוחה ואני מגיע לשלב של עבודות הסמינריון ואני עושה עבודה על רובוקו ועל שליחות גורלית, כלומר קולנוע זה הסטייה הראשונה.
תום
אקדמיה, כיף.
ירונימוס
כן ממש, כאילו קולנוע וטיפוגרפיה. דיברתי עם המרכזת ואמרתי לה תקשיבי, אני רוצה לעשות משהו שלא נעשה אצלכם עדיין, לא שאני מכיר בוא נגיד ככה, לא ראיתי במאגרים שלהם, יכול להיות שאני [1] טועה. אני רוצה לעשות עבודה על טיפוגרפיה עברית ואני רוצה לנתח אותיות עבריות, כמו שאנחנו מנתחים יצירות אומנות לפי הכלים האקדמיים. ואני רוצה לעשות איזשהי עבודה והיא אמרה לך על זה, אוקיי והלכתי על זה. אז בשביל המחקר הזה, היות ובאמת לא הכרתי כמעט ספרות, זולת ספר אחד קדוש ומיוחד של עדה ירדני, ספר הכתב העברי. אז כאילו שאת יודעת, חלק מהדברים האלה, רוב הדברים האלה כולל ספר הכתב העברי, כבר לא בפרינט. אם הצלחת להשיג, להניח את היד על משהו, אז זה היה כאילו וזה עודנו דבר מאוד נדיר. אז בעצם הלכתי לספריה העברית והתחלתי לפשפש בגנוזים מה שנקרא, ולמצוא כל מיני אוצרות. ומכיוון שאני לא יכול רק לקרוא את הכול בספריה, אני חייב להביא את זה הביתה. אז לא היה מכונה שמצלמת את הספר הפתוח. אז השתמשתי בזירוקס אוקיי, פשוט זירקסתי מלא ספרים ואז עשיתי את העבודה שלי וזה ואז הבנתי – יש משהו שחסר באינטרנט וחייבים להביא אותו ויש לי את זה כבר. אז פתחתי את הבלוג הצנוע הזה ב-Wordpress והתחלתי להעלות חומרים וגם לכתוב לפעמים את הדעות שלי, כל מיני רעיונות, למשל, על פונטים עבריים קורסיביים שאין כמעט. לא היה אז את שלוק למשל של שביט יעקב וזה היה כאילו איזה משהו. שהיית רואה בכותרות בשנות הארבעים, חמישים, שישים על ידי מעצבים שהם במקור עלו ממדינות אחרות. אבל לא רואה כבר היום. בשנות השבעים הכל הפך להיות שימוש של סדר צלם מה שנקרא, מבחינת העיצוב אנשים פחות עשו לטרינג וזה כבר לא היה פרקטי, כי יאללה מהר צריך לעשות כסף.