דני מירב בשיחה על איך ומתי הוא התאהב בטיפוגרפיה, על ההבדל בין פונט כותרת לפונט טקסט, על פונטים "חמודים" שעשה לפני 21 שנה ושעדיין מפתיעים בשימושים שלהם ועל פרויקט חדש שנולד מגעגוע והתאהבות וגם מתי ואיך קיבל את הכינוי "הטייס". 

תום
נמצא איתנו היום, דני הטייס, היי, איזה כיף שאתה כאן.

ממש.

אני מאוד שמחה על ההזדמנות הזו גם שניפגש וגם שנדבר קצת על אותיות ועל איך ולמה כל הדברים האלה שאתה עושה. אז אני אשמח אם רגע תציג את עצמך ונמשיך משם.

הטייס
אוקיי, אז, דני ״הטייס״ שקוראים לי ככה בגלל חותמת שמצאתי פעם בשנה ב׳ של דמות של טייס, Airman, פיל של שנות החמישים. פשוט תמיד שואלים את זה אז אני כבר מוריד את זה מהשולחן.

תום
מצאת ואז עשית איתה משהו.

הטייס
החותמת שהתה איתי והתחלתי להשתמש בה מידי פעם בכל מיני שימושים. הכנתי כריך לבת זוג שלי אז ארזתי אותו והחתמתי וזה היה ״הטייס כריכים״, היו כל מיני תתי־חברות לטייס ובסוף הוא נכנס לפרויקט גמר שלי וככה הפך לכינוי מקצועי. אז כן, למדתי בבצלאל עיצוב גרפי, אני מאחרוני הנכנסים לבצלאל במחלקה בשם הישן עיצוב גרפי. התאהבתי באותיות מהשיעור הראשון של טיפוגרפיה שנה א׳ עם אבי אייזנשטיין, שאותו אני מלמד גם היום אחרי הרבה שנים.

תום
מה זה הרגע הזה שאתה מתאהב באותיות?

הטייס
בתחילת שנה א׳ יש תרגיל שנקרא עיצוב אות חדשה. וזה פשוט אני בחרתי את הפונט חיים מי שמכיר. זה פונט מאוד מאוד מינימליסטי ומופשט, מאוד אהבתי את הצורות הגיאומטרית הפשוטות שלו, הבאו-האוסיות. ובתרגיל אתה צריך להמציא אות חדשה פשוט לתת עוד טייק שלך על צורה כל כך מופשטת הזאת. ברגע שעשית התחלתי לעשות אותו יצאו לי שלוש אופציות ואבי ממש התרגש, אני גם מאוד התרגשתי עוד לפניו. והבנתי שזה האהבה הכי גדולה שלי. הגעתי לבצלאל קצת מכיוונים גם של איור, גם של אנימציה, אבל זה הכל נעלם בשניה שהרגשתי את האותיות בפעם הראשונה.

תום
זה מבורך ולא מובן מאליו להתאהב במשהו ככה, ממש בתחילת בתחילת הדרך המקצועית, ושהוא ישאר כזה העיסוק המשמעותי כל כך הרבה זמן אחר כך. למרות שהרבה ממה שאתה עושה היום או מאז מאוד שונה מחיים. אני יכולה לראות מה מושך בפונט הזה, והוא באמת מאוד חשוב. מצד שני, הדברים שאתה עושה עכשיו הם אחרים.

הטייס
נכון, חשבתי על זה קצת בבית פתאום נזכרתי בכוס חלב פונטים ראשונים ונורא עגלגלים וחמודים והמתוקים שבאמת התאהבתי בהם כבר בתקופת הלימודים. אבל ונורא מכירים אותי גם בפונטים החמודים אבל אני לא רק כזה. אני גם חושב שחיים הוא גם חמוד.

אני מסכימה איתך.

 זה נכון שבדיוק לימדתי את הסטודנטים שלי שיעור שעבר שחיים ככה דיברנו ושאלתי אותם איזה תחושות זה עושה להם וחיים העלה רק קר, מרובע, קשה, משעמם, לא נעים. זאת אומרת, הכל היה תחושות כאלה כבדות ולא נעימות. אבל אני חושב שחיים הוא גם כמו קוביות משחק, כמו לגו והוא גם ילדותי באותה מידה שכוס חלב הוא ילדותי ואני אומר ילדותי באהבה כי זה הילד שבי שפגש אותו והתאהב והיה חייב לעשות איתו משהו.

תום
יש משהו מקסים בהגדרה הזו של ילדותי, שיש פה משהו שהוא מלא אפשרויות. ויש אותיות שאפשר לעשות איתן פחות דברים, שאולי כאילו קל לעבוד איתן או שהן יותר נפוצות, אבל דווקא האותיות האלה הן כאלה שאפשר לעשות איתם המון דברים ויכולות להיות מאוד מפתיעות.

הטייס
נכון.

תום
כשקצת חשבתי לקראת השיחה שלנו גיליתי והופתעתי שכוס חלב בן 21, זה זמן מה.

הטייס
זה די מדהים. בעיניי הוא בן 21 חודשים. הוא נשאר קטן בעיניי, נשאר ילד, כן.

תום
מאיפה הוא מגיע? הוא הראשון, אחד הראשונים נכון?

הטייס
רציתי באמת להגיב למה שאמרת שבאמת יש אותיות שזה כמו אם אמרתי שחיים הוא כמו לגו אז מרגיש לי שכוס חלב וארטיק ואולי אפילו קרטיב הוא בין לבין, הם נורא פלסטלינה, שאפשר ללוש אותם.

תום
אז מי הראשון שככה מוציא תחת ידיך ואומר אוקיי, זה פונט?

הטייס
אני חושב שכוס חלב הוא האהבה הכי גדולה שלי של תחילת עיצוב הפונטים ואני חושב שנורא נמשכתי אליו דווקא באופן ייחודי בגלל שהיו בו כל מיני אופציות שונות כמו הפלסטלינה שדיברנו עליה. זה פונט פלסטלינה. היו אותיות בפונט שהיו חצי כתב וחצי דפוס, וזה מה שמשך אותי בו. זאת אומרת הוא מאוד ״כתבי״, מאוד עגלגל וילדי, ומצד שני יש לו את השילוב בין דפוס לכתב.


לתמלול המלא >>>