אלי גרוס בביקורת עם סטודנטים, מקור: ארכיון בצלאל, 1976. בתצלום: מימין לשמאל – לא מזוהה | מיכל | אלי גרוס ז"ל | אמנון גרוף | דוד מיכאלי | ניצנה לוין
מאת: ליעד שדמי
מתוך הבנה והערכה לחשיבות הגדולה של עבודותיו, יצאתי למסע חיפוש אחר החומרים והיצירות של אלי גרוס.
אם נתקלתם בספר מותג שעיצב, או אם אתם מכירים בני משפחה או מכרים שלו, אשמח אם תיצרו איתי קשר ותשתפו מידע על פועלו: info@liadshadmi.com
כדי להבין את עבודותיו של אלי גרוס, עלינו קודם כל להבין מהו "עיצוב גרפי שוויצרי", או בשמו הנוסף "הסגנון הטיפוגרפי הבין-לאומי". סגנון זה צמח מתוך "הטיפוגרפיה החדשה" של יאן צ'יכולד והתפתח בשווייץ לאחר מלחמת העולם השנייה. למעשה, מדובר בשכלול של "הטיפוגרפיה החדשה" לכדי סט כלים מודרניסטי טיפוגרפי/גרפי: יישור טקסט לשמאל, שימוש בגופנים סנס-סריפיים, היררכיה טיפוגרפית ברורה, שימוש מושכל בחללים לבנים, עבודה עם גריד נוקשה, שילוב אסימטריה ועיצוב מינימליסטי שמעביר מסר ברור, חף מקישוטים. הרעיון המרכזי בסגנון זה הוא יצירת עיצוב על-זמני, אשר מתקשר עם הצופה באופן ישיר ואוניברסלי.
זוהי אחת התופעות הבולטות בתקשורת החזותית שהתפשטה לכל רחבי העולם. מאפיין מובהק של המעצבים השוויצרים היה העקשנות והמחויבות העמוקה לתורתם – ולכן הם גם דאגו להפיץ את השיטה שפיתחו בכנסים, הרצאות וסדנאות בין-לאומיות. מעצבים רבים ברחבי העולם אימצו את הגישה השווייצרית ויצרו לה דיאלקטים מקומיים. כך, למשל, המעצב האיטלקי Massimo Vignelli או המעצב ההולנדי Wim Crouwel, שסיפר בראיון למוזיאון העיצוב בציריך כיצד הושפע מהסגנון. המעצב הבריטי Richard Hollis סיפר בראיון להסכת TypeRadio כיצד המעצבים השווייצרים היוו עבורו ולמעצבים הבריטים מודל לחיקוי.
כך נולדו דיאלקטים שונים לעיצוב השווייצרי: הולנדי, בריטי, אמריקאי ואיטלקי. אך האם היה דיאלקט ישראלי לעיצוב השוויצרי? מעצבים רבים כינו זאת (בשגגה) "ההשפעה ההולנדית" או "ההשפעה הלונדונית", בעיקר בהקשר של יוצאי LCP הישראלים,שגם הם הושפעו מהסגנון השווייצרי. אך למעשה, מקור ההשפעה העיקרי הוא העיצוב הגרפי השווייצרי עצמו.
-
אלי גרוס, יליד חיפה (1939), עבר להולנד לאחר שירותו הצבאי ושנה של עבודה במספנות ישראל. בין השנים 1961–1966 למד עיצוב גרפי וטיפוגרפיה באקדמיה המלכותית לאמנות, האג, הולנד. בשנת 1968 הצטרף לסטודיו Total Design באמסטרדם - סטודיו שהוקם על ידי מעצבים הולנדים בולטים כמו Wim Crouwelו-Ben Bos, שהושפעו עמוקות מהסגנון השווייצרי. הסטודיו פעל במתכונת של מעצבים בכירים קבועים (שהיו ממייסדי הסטודיו) ומעצבים עצמאיים שהצטרפו לפרקי זמן מוגבלים לצורך פרויקטים ספציפיים.
במהלך עבודתו שם, גרוס היה מעורב בפרויקטים רחבי היקף, ביניהם: מערכת השילוט וההכוונה של נמל התעופה סכיפהול, לוגו עיריית רוטרדם ועיצוב הביתן ההולנדי בתערוכת האקספו העולמית באוסקה, יפן. התפיסה של Total Design הייתה גישה הוליסטית לעיצוב – יצירת מערכת עיצובית מוקפדת עד הפרט האחרון, כולל עיצוב פנים וריהוט.
הלוגו של עיריית רוטרדאם בצד שמאל למעלה שעוצב על ידי אלי גרוס ו־Wim Crouwel. סריקה: יגאל זורע מתוך הקטלוג תערוכה אודות Total Design. שם הקטלוג המלא: Kees Broos, Wim Crouwel TOTAL DESIGN # 1983.
לאחר תקופה ממושכת בהולנד, גרוס חזר לישראל ובשנת 1972 הקים סטודיו עצמאי בתל אביב. בין הפרויקטים הבולטים שביצע:
עיצוב השפה החזותית של בנק לאומי
עיצוב תיבות הדואר עבור רשות הדואר
מערכת השילוט והלוגו של התחנה המרכזית החדשה
עיצוב לוגו קופת חולים כללית (בגרסתו האדומה המקורית)
מערכת שילוט והכוונה לנמל התעופה בן־גוריון
מערכות שילוט לביטוח לאומי ולטכניון
מתוך ספר המותג שאלי גרוס עיצב עבור בנק לאומי, 1983. אלי הגדיר באופן ברור את היחס בין הלוגו הכתוב לסמל ההיסטורי של בנק לאומי, בנוסף, הוא זה שהמציא את החזות המוכרת של הבנק באמצעות שני הפסים הכחולים, פס כחול בצבע רפלקס ופס כחול בצבע פרוצס ציאן. המערכת החזותית נשענת על גריד מהודק והשימוש באותיות אורון ויוניברס תומך זה בזה. ההחלטה העיצובית, לכתוב את שם הבנק הלטיני באותיות קטנות (small caps) היא לא בכדי, אלא חלק מאג'נדה עיצובית מינימליסטית של חיסכון בצורות חזותיות. סריקה: יגאל זורעדף נוסף מתוך ספר המותג לבנק לאומי, הדגמת נייר מכתבים והגריד שעליו הוא נשען. סריקה: יגאל זורע.
עיצוב מערכת השילוט בתחנה המרכזית של תל־אביב, אלי גרוס גם עיצב את לוגו התחנה שהיה במקור אדום שחור, עם שם התחנה מתחת הלוגו, מאוחר מכן הגיע מעצב אחר שצבע את הלוגו, משהו שמאוד הכעיס את גרוס. מקור צילום: ארכיון ההסטורי של אגד, מפתיחת התחנה שנת 1993. עיצוב מערכת השילוט בתחנה המרכזית של תל־אביב, אלי גרוס גם עיצב את לוגו התחנה שהיה במקור אדום שחור, עם שם התחנה מתחת הלוגו, מאוחר מכן הגיע מעצב אחר שצבע את הלוגו, משהו שמאוד הכעיס את גרוס.
מקור צילום: ארכיון ההסטורי של אגד, מפתיחת התחנה שנת 1993.
עיצוב מערכת השילוט בתחנה המרכזית של תל־אביב, אלי גרוס גם עיצב את לוגו התחנה שהיה במקור אדום שחור, עם שם התחנה מתחת הלוגו, מאוחר מכן הגיע מעצב אחר שצבע את הלוגו, משהו שמאוד הכעיס את גרוס. מקור צילום: ארכיון ההסטורי של אגד, מפתיחת התחנה שנת 1993.
בצילום זה ניתן לראות את מערכת השילוט בפעולה, בתקופה מאוחרת זו של גרוס הוא השתמש גם באות נרקיס תם הסנס סריפית בשילוב עם אותיות הלוטיקה הלטיניות. בצד שמאל ניתן לראות את הלוגו שצבעו בצבעים עליזים. מקור צילום: ארכיון ההסטורי של אגד, 1994.
-
בשנת 1973 החל גרוס ללמד בבצלאל. סטודנטים רבים זוכרים אותו כמרצה קשוח, שדרש דיוק טיפוגרפי בלתי מתפשר, אך גם כמי שהביא עמו רוח אירופאית שהותירה עליהם חותם לעתיד ימים. בשנת 1975 עיצב יחד עם מיכאל פלהיים (ראש המחלקה לעיצוב גרפי דאז) את תערוכת הרטרוספקטיבה"בצלאל + 70", אשר הדגימה עקרונות עיצוב שווייצריים כגון שימוש נוקשה בגריד ושימוש בגופן הסנס־סריפי אורון, שעוצב על ידי אשר אורון במטרה לשמש כתחליף עברי ל־ Univers של אדריאן פרוטיגר השוויצרי.
פוסטר התערוכה "בצלאל + 70", מדגים שימוש נוקשה בגריד ואתיות אורון. מקור: Plakat Sammlung Schule für Gestaltung Basel, המקור המקורי של הפוסטר היה עיזבון יוזף מולר ברוקמן, הפוסטר נרכש על ידי פיליפ מסנר עבור אוסף הפוסטרים של האקדמיה לעיצוב של באזל.
קטלוג התערוכה, מכיל חוברות בצבעים שונים, כל חוברת מסמלת מחלקה אחרת באקדמיה, עיצוב שנשען על מערכת עיצובית, צילום הקטלוג: Public School.
בשנת 1975 מונה למרצה בכיר בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, חיפה. בשנת 1979 קיבל את מענק סנדברג למחקר ופיתוח ממוזיאון ישראל, ירושלים על עשייתו החשובה.
בשנת 1994 נערכה במוזיאון רמת גן תערוכה רטרוספקטיבית על יצירתו בשם "סדר באי-סדר". בקטלוג התערוכה כתב פרופ׳ ירום ורדימון: "אי-סדר נתפש על ידי גרוס כתופעה לא דמוקרטית. כאוס עבורו הוא מצב של כפייה וכניעה."
ציטוט זה מתאר היטב את תפיסת עולמו המודרניסטית, אשר הציגה ערכים של הומניזם, פונקציונליות, רציונליות ושאיפה לאוניברסליות – ניסיון לגשר על פערים תרבותיים, לאומיים, אתניים ולשוניים. גרוס התרחק ממניירה אישית והתמקד בגישה עיצובית אובייקטיבית ושיטתית.
אלי גרוס נפטר בשנת 1995 בגיל צעיר יחסית. סופו היה טראגי והוא נפטר ללא מעגל חברתי קרוב. לצערנו, הוא לא השאיר אחריו ארכיון מסודר, ורבות מעבודותיו אבדו, על אף שהן נחרטו בזיכרון הקולקטיבי של מי שגדל בישראל בין שנות ה־90-70.
