גופן אל-חאנק

הדפוס העברי נולד באיטליה. במחצית השנייה של המאה ה־ 15 , כשמכבש הדפוס של גוטנברג היה עדיין בגדר טכנולוגיה פורצת דרך ונסיונית, הודפסו ברומא האפיפיורית סידורים, פירושים לתורה וספרי הלכות בעברית. משפחת שונצינו הפעילה בתי דפוס בערים סונצ'ינו , בבראשיה ובנאפולי והדפיסה מהדורות אינקונבולה של התלמוד ושל מחזורי תפילה.  בתחילת המאה ה־ 16 כבר פעל בונציה בית הדפוס של דניאל בומברג שהתמחה בדפוס עברי.  

טכנולוגיית הדפוס החדשה היוותה אתגר הלכתי, לוגיסטי, כלכלי ועיצובי. הספרים העבריים היו נתונים לצנזורה של השלטונות, בתי דפוס לא יהודיים נדרשו לגייס סדרי דפוס ומגיהים ששלטו בשפה העברית, והשוק הלא גדול של הספרים העבריים היה מבוזר בקהילות קטנות מרוחקות זו מזו. כדי לייעל את יצירת הספרים והפצתם, היה הכרח לצמצם מסורות כתיבה שונות למסורת מודפסת אחידה ופשוטה.

בתי הדפוס האיטלקיים ביססו את האות העברית המודפסת על מסורת כתב היד האשכנזית שעוצבה בימי הביניים. הגופנים העבריים של שונצינו ובומברג היו למעשה אותיות מכתבי יד אשכנזיים שעברו הפשטה, סוגננו, שופרו והותאמו לדפוס. כשטכנולוגיית הדפוס התפשטה באירופה ובתי דפוס עבריים החלו לפעול בפראג, בוילנא, באמסטרדם ובמקומות נוספים, פותחה האות העברית ושוכללה, אך עדיין התבססה על אותם כתבי יד אשכנזיים מימי הביניים. עם פריחת הדפוס במאות ה־ 17 וה־ 18 הודפסו ספרים עבריים רבים במקומות שונים והאות העברית המודפסת עברה שינויים נוספים, נוצרו גרסאות מודפסות "מקומיות" של האלף־בית העברי, אך גם אותן גרסאות מקומיות היו עדיין מבוססות על אותן אותיות כתב יד אשכנזיות מאיטליה.

להמשך קריאה>>>
לקריאה על עיצוב גופן סהרה: המסורות הטיפוגרפיות של דרום מרוקו>>>