כתב יד בעולם דיגיטלי

את הטלפון הנייד הראשון שלי קיבלתי בגיל 14 . עד גיל 20 עוד כתבתי מכתבים, פתקים, רשימות, והערות בכתב ידי. היום, מרבית העטים שנמצאים על שולחן העבודה שלי מקולקלים, אולי התייבשו מחוסר מעש בעשור האחרון בו הם מלווים אותי. מרבית הקריאה והכתיבה שלי מתרחשות על גבי מסך קטן בגודל כף ידי שהפך לחברי הטוב ביותר, שלוחה של היד שלי. הוא ישן לידי בלילות, מכיל את סודותיי הכמוסים, וביכולתו לחשוף דברים שלא סיפרתי לאיש ממכריי הקרובים ביותר.

כיום, רוב מערכות היחסים שלי ושל הסובבים אותי מבוססות על אינטראקציה כתובה, בתיווך מסכים. בתקופה שבה הולך ופוחת השימוש בכתיבה הידנית, בעולם שבו תינוקות כמעט נולדים עם יכולת שליטה אלקטרונית, אני תוהה האם בעתיד ילמדו ילדים בגן היכן נמצאת כל אות על גבי המקלדת, במקום שילמדו אותם כיצד להחזיק עיפרון?

אנו חיים בתקופה של שינויים. את הנייר והעט החליפו המסך והמקלדת, שיחות הולכות ומצטמצמות לכדי משפטים מקוצרים בהודעת טקסט, את קריאת הספרים והעיתונים החליפו פוסטים וכותרות ברשתות החברתיות. המהפכה הדיגיטלית של המאה ה־ 21 חוללה תמורות בדרכי התקשורת שלנו וגם בתפיסה התרבותית, הפוליטית, הכלכלית, החברתית, ואפילו בעולם האישי והרגשי שלנו. דינמיות, אינדיבידואליות, גמישות, גיוון, אינטראקטיביות – כל אלו מצטרפים לשורה של ערכים המאפיינים את הסביבה הדיגיטלית שבה אנו חיים, ואותה אני מנסה לאפיין. מהו תפקידם של מעצבי האותיות בעולם בו משנה הטקסט את נוכחותו בהתאם לסביבה? כיצד נוכל לפתח "כתב יד" אישי דרך מסך?

מאז ומתמיד, התעניינתי בטקסט ובצורה החזותית שלו: קראתי הרבה, כתבתי, קישטתי, סידרתי, ערכתי. בהמשך העניין עבר גם לטיפוגרפיה, עימוד טקסט ועיצוב אותיות. עבורי, השפה החזותית משמעותית לא פחות מהשפה המילולית, ויש לה תפקיד קריטי בהעברת המסר ובתפיסתו.