מנגל על אי־תנועה: על הפוטנציאל המהפכני של הלימינאליות
המאמר שלפניכם הוקלד במחשב נייד היישר אל הענן הדיגיטלי. שני פיתוחים שימושיים במיוחד, שמגשימים את הצורך האנושי לגבור על מגבלות הגוף הפיזי. לפתע איננו זקוקים עוד למשרד, למקום, לקביעות, לחפצים נלווים. בכוחנו להיות בכל מקום ובשום מקום בעת ובעונה אחת. כוח העל הזה הפך במהרה לזכות כמעט בסיסית — זכותנו לנוע בחופשיות בעולם, מבלי לוותר על עבודתנו ועל קשרינו החברתיים. הגוף נודד בין יעדים, כלי תחבורה ומשכנות קבועים וזמניים, אך בעלי הגוף ממשיכים בעשייה, זמינים מכל מקום, העולם נפרש מקצות אצבעותיהם דרך המסך.
למעשה, בעת כתיבת שורות אלו, הבטחות חופש התנועה מוצאות עצמן לכודות בחלום בלהות. המאמר שלפניכם נהגה והוקלד בין כתלי המשרד הביתי, בתקופת ההסגר שנכפה עלינו במגפת הקורונה, חרדים לגופנו שנתגלה כפגיע מכפי שזכרנו. אנחנו מצויים זה פרק זמן ממושך בחוסר ודאות, חוסר נוחות, מנותקים מהרגלים
או מפעולות מסוימות אותן תפסנו כבסיסיות ביותר וללא קשר חיובי ורציף עם הקהילות אליהן אנו משתייכים. ניתן לשער כי חיי רבים מאיתנו יחולקו ל'עד לחיים שלפני ההסגר' ו'לאלו שלאחריו'. קשרים חברתיים, מקצועיים ומחקריים שנפרסו על פני מדינות התגלו לפתע קטועים, עמוסי חשש ואי־ודאות. התקופה הזו מותירה בנו חותם, משפיעה על האופי שבו נבחר לחיות את חיינו, מאתגרת את התפיסות העצמיות שלנו, מעוררת סוגים חדשים של הזדהות וסלידה עם הסובבים אותנו, מקימה קהילות בלתי צפויות ומפרקת שותפויות שנראו מובנות מאליהן.