כתב חומר - ראיון עם מעצבת האופנה תמי חומסקי

 

תמי חומסקי, ילידת ירושלים, מעצבת, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, ב׳בצלאל׳ אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (בימים שנקראה המחלקה לעיצוב גרפי). עם סיום לימודיה ב׳בצלאל׳, החלה לעבוד כמעצבת בסטודיו אדלר, שם התמחתה בעיצוב תדמיות גרפיות ועיצוב אריזות למותגים מסחריים גדולים.

מאז שנת 2000 היא מרצה באקדמיה ׳בצלאל׳ ובמכללת ׳שנקר׳ במקביל לשילוב לימודי תפירה וקרמיקה. בשנת 2007 הקימה את מותג עיצוב הטקסטיל והאופנה שלה, בשם: T/9.

הסטודיו פעל בראשית ימיו במרתף ביתה, שם התחילה מעיצוב ויצור חולצות טי-שירט, שצבעה ידנית אחת אחת. באמצעות תהליך כימי של צביעת טאי-דאי על גבי חולצות מוגמרות, יצרה תמי סדרת חולצות בעלות הדפס דומה אך לא זהה. כך שכל חולצה קיבלה אופי אישי, אך כולן היו מזוהות יחד כסדרה אחת. בהמשך, מספרת תמי, חיפשה ׳מקום׳, כהגדרתה. מקום להציג ולמכור בו את הפריטים שעיצבה ויצרה. מקום שאיננו ביתה, חנות או סטודיו, אלא מקום שאליו מגיעים, בו שוהים ואליו חוזרים.

תהליך העיצוב אצל תמי חומסקי, מתרחש על גבי שני צירי יצירה. ציר אחד מבוסס על השראה מחומרי הגלם מעולמות שונים, השראה מהטקסטיל עצמו, מהטקסטורות ומהנוכחות החומרית של הבד. ציר היצירה השני מבוסס על דגם ועל ההבנה בחשיבות של יצור פריט לבוש שימושי העונה על צרכי הלקוחות. התנועה הזאת על גבי צירי היצירה הללו, מאפשרת לה גמישות מחשבתית לתמרן בין החומר הגולמי, בין התלת-מימדי, החושי והחושני לכדי הפשטה. טקסטיל שעובר תהליכים שונים וחוזר בסופו של תהליך לחומריות חדשה שעוטפת את הגוף ונעה במרחב.

התשוקה הגדולה מאחורי תהליך העיצוב של חומסקי מתחילה בחומר. ״כל חומר מביא איתו משהו אחר, הנאה שונה בטיפול בו, בתהליך ובתוצר הסופי״, מספרת תמי, שמקדישה תשומת לב רבה בייבוא עצמאי של בדים, במחקר חומרי, בהרפתקנות בפיתוח טקסטילים ייחודיים בטכניקות שונות.

טביעת האצבע הייחודית של חומסקי ניכרת בכל טקסטיל שהיא יוצרת ובכל פריט לבוש. הבדים עוברים תהליכים כימיים שמשנים את המראה והמרקם המקורי שלהם. למשל בד רשת שנוצר בחיתוך לייזר ועבר תהליך של קימוט בחום. בדי כותנה משולבים בזהב או שנצבעו בטכניקת טאי-דאי והדפסים מתוך

צילומי מקור.

תשומת הלב שמקדישה תמי חומסקי בכל פרט ופרט ניכרת בכל מימד עד לרמת הניראות על מדף שאפילו איננו חשוף ללקוחות. ההגיון האסתטי ורצף הצבעים על המדף חשוב לא פחות גם אם מדובר במדף שאף אחד לא רואה מלבדה ומלבד העובדות בסטודיו. לדבריה, יש משמעות ומבנה לכל פריט שמונח על המדף. יש היגיון בהנחה של הפריטים, איך מונח בארון ובאיזה גודל.

השיחה עם תמי על התנועה שלה כמעצבת וכיוצרת בין שדות היצירה השונים מגלים עיסוק נוסף שלה - קרמיקה. היא יוצרת בחומר על אבניים וגם בלי אבניים ולאחרונה החלה לשלב הדפסה של צילומי הקרמיקה שיצרה על גבי טקסטילים. המחקר בחומר יחד עם יצר ההרפתקנות והגילוי מתקיים גם בשדה

הקרמיקה - חיפוש אחר טקסטורות וצבעים חדשים, גילוי פני שטח החומר, הצורה והפרופורציות, כל אלה מרתקים אותה - הטיפול בחימר וההמצאה של שיטות טיפול ייחודיות וחדשות ויצירת גלזורות שלא קיימות, ובעצם כך תמי חומסקי יוצרת חומר חדש.

הבד הראשון שבחרה, היה בד שחור טקסטורלי משובץ בשחור ולבן עם מבנה גבעות בתוכו. לכל בד יש סיפור, אופי ונוכחות משלו מספרת תמי, למשל בד ״שטוח ודק״, ״בד עם טקסטורה של נמר לא מאיים״ או ״זהב לא מנצנץ״, כהגדרתה.

הבחירה בסוג הבד חשובה מאד לתמי, כדי להגיע לדיוק אותו היא מחפשת והייחודיות שביצירה שלה. בניגוד ליצור המוני של אופנה שמשתמשת באותם בדים וטקסטורות, חשוב לתמי ליצור את הבד שלה, יש מאין. המניע ליצור את הבד הייחודי מגיע מתוך הרצון ליצור פריטים יחודיים שיקבלו את טביעת ידה.

״אפשר להישען על יבואני בדים ועל הטעם שלהם בבחירה״, אומרת תמי, ״אך לרוב זה אינו נכון ליצירה שלי״. מסיבה זו קנתה בעצמה בדים מאיטליה ויצרה טקסטורות והדפסים משלה.

ההבנה והניסיון שלה מעולם העיצוב הגרפי בו עסקה בתחילת דרכה, תרמו באופן טבעי להבנה שלה גם בהדפסה על גבי טקסטילים. שיכפול של דימויים ושליטה בחומר, הדפסה בדפוס דיגיטלי לטקסטיל שמאפשר הדפסה בכמויות קטנות, מאפשר עבודה עם חומר מוגבל ללא פחת של חומר מיותר,

טקסטיל שטוח מותאם לקיץ לעומת טקסטיל ארוג שמותאם לחורף ועוד.

פן נוסף במקצועיות הבלתי מתפשרת של תמי בא לידי ביטוי בהבנה שלה את חומר הגלם, את ההרכב הכימי והפיזי של הבדים אותם היא מייבאת ומטפלת בהם. הטקסטורות והגוונים יתקבלו נכון על גבי הבד, באופן כזה שהבד עצמו לא יאבד מאופיו המקורי, שיונח וינוע נכון על הגוף - האמנות והיצירתיות החופשית פוגשת את התקן הנוקשה של שמירה על בד הבגד באופן כזה שההדפס לא ידהה או ישתנה עם השימוש והכביסות.

ארגז הכלים הגרפי שמביאה עימה תמי מלימודיה ב׳בצלאל׳ ובהמשך מהעיסוק בעיצוב תדמיות גרפיות ואריזות למותגים מסחריים גדולים, מתכתב עם אלמנטים וערכים בשדה עיצוב הטקסטיל - ניואנסים ודקויות נמצאים בדו-שיח מתמיד ביצירה של תמי. התבוננות, צבעוניות, מינונים ואיזונים בין טקסטורות ומרקמים שונים. חופש היצירה להניח סוגי חומרים וגוונים זה לצד זה ולבחון איך הם חיים יחד. איך נוצר חומר חדש, תחביר חדש בין שני חומרים. למשל טי-שירט שיש בו אלמנטים מזוהבים, שאולי יכולים לקבל קונוטציה מצועצעת, אך תמי מסבירה - החולצה כפריט לבוש שלם בסופו של דבר תלוי בכמה מרכיבים כמו גזרה, מינונים ואיזונים בשימוש בצבע, מי לובשת ואיך החולצה נלבשת, באיזה אופן ועם מה. האם הבד בחלק העליון שקרוב לפנים או בחלק התחתון של הגוף (מכנסים או חולצה).

תמי מספרת על קשר אישי וחברי עמוק שנוצר עם לקוחות שהפכו עם הזמן לקבועות, ומלוות אותה מתחילת דרכה בסטודיו. היא מתארת מארג עדין של לקוחות קבועות שהיא מקיימת איתן דיאלוג מתמיד, לקוחות שמצפות מידי עונה ליצירות שלה והיא מצידה קשובה לרצונות ולצרכים שלהן כצרכניות,

ומשתדלת להתאים ולעדכן את הפריטים עבורן. הדינמיקה הזאת מוכרת לה משדה התקשורת החזותית והעיצוב הגרפי ומתכתבת היטב גם עם הדינמיקה בשדה עיצוב הטקסטיל והאופנה. תמי משרטטת משלוש שמורכב משלושה אלמנטים מרכזיים: כמעצבת לקהל או ללקוח, מול אילוצי תקציב ומול מגבלות

חומר גלם. היצירה נמדדת כתהליך מובנה כשבקצה התהליך ניצבת לקוחה. תמי מזהה תהליך זהה לפיצוח בריף למיתוג גרפי, או עיצוב אריזה עבור חברות כמו ׳ויסוצקי׳ או ׳טבעול׳ בזמנו כמעצבת בסטודיו אדלר, אך רואה בזה אתגר מעורר יצירתיות ולא קושי משתק.

השימוש במדיום הצילום נוכח בתהליך העבודה של תמי חומסקי. היא מצלמת הרבה, מצלמת ומוחקת בהתאם לצורך והשימוש. הצילום לדבריה, תופס רגע בזמן שלא יחזור על עצמו שוב - היא מתעדת בצילום טקסטורות מעניינות שראתה במהלך היום ושבהמשך יהפכו להדפסים על בדים. כך גם שדה הצילום מתפקד כמדיום נוסף וככלי שמשלב בין שני שדות יצירה - שימוש מעגלי במדיום הצילום, מחד לתיעוד חומרי גלם ומאידך, מביא את חומר הגלם לכדי הפשטה לטובת הדפסה בהמשך על גבי טקסטילים.

כמו כן, צילומי הקולקציות שעיצבה תמי חומסקי, מתפקדים בעצמם כאלמנט חזותי אמנותי וכפריט עיצובי בפני עצמו. בצילומי הקולקציות שיתפה תמי פעולה עם האמנית והצלמת מירי דוידוביץ׳, שמתמחה בצילומי אמנות, דיוקנאות, אופנה ופרסום ושעבודותיה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים. מעורבותה של תמי וטביעת ידה ניכרת גם בפרויקט הצילומים מבחינת הבחירה במיקומים מדויקים לצילומים ובהתכתבות עם חומרי הגלם כרקע לצילום עם היצירות שיצרה.

תמי מסבירה את משמעות צירוף האות והספרה T/9 שמסמנים את שם מותג העיצוב של שלה, שמקפל בתוכו כמה אלמנטים רעיוניים וחזותיים, שיוצרים משמעות חדשה: האות T באנגלית מתייחסת כמובן לאות הראשונה בשמה הפרטי, תמי. כמו כן, ההתייחסות לפריט הראשון שעיצבה ויצרה, חולצת טי-שירט. האלמנט הנוסף מתייחס לצורת האות T כצורה של צומת. צומת שמסמלת נקודה בזמן שמתייחסת לקבלת החלטות ימינה או שמאלה, לדבריה. הספרה 9 מתייחסת למספר שאיננו שלם. תמי מקבילה זאת לתהליך העיצוב שמתרחש על גבי שני צירי יצירה, כאמור, וציר נוסף שבין החלטות מוחלטות לבין לבטים מתמידים שמלווים אותה בתהליך עבודתה.

כסטודנטית לשעבר של תמי חומסקי לעיצוב אריזה במחלקה לתקשורת חזותית ב׳בצלאל׳ ובמשך השנים שעברו מאז, יצא לי ללמוד ממנה על התשוקה לחומר. הגישה העיצובית שלה לגשת לחומר אחרי פיצוח הבריף, בין אם מדובר בטקסטיל לא מעובד, נייר או קרטון גס. להרגיש את החומר שנובע מהתוכן, ליצור בחומר הגולמי ורק בהמשך, להעביר את החומר הנבחר את המטמורפוזה הרצויה לשדה העיצוב הרלוונטי, בין אם מדובר בעיצוב אריזה, עיצוב כרזה או לוגו.

בעקבות שיחותיי עם תמי חומסקי על יצירתה, אני יכולה למתוח קו רעיוני בין פעילותה בשדה העיצוב לבין שדה האמנות. אני מציעה להתבוננן על יצירתה כשם שאמנות מושגית נעזרת ברעיונות כחומרי גלם, שמזינים את התוצר האמנותי, כך חומרי הגלם ביצירתה של תמי חומסקי יוצרים את האמנות שלה. יכולתה הוירטואוזית של תמי חומסקי לחקור ולהעמיק בתכונות חומרי הגלם שאיתם היא עובדת, ההפשטה של החושי והחושני לטקסטיל דו-מימדי, שעבר תהליכים שונים וחזר בסופו של תהליך לקבל צורה וחומריות חדשה, שעוטפת את הגוף ונעה במרחב.

אם להישען על המונחים משדה התקשורת החזותית והעיצוב הגרפי, ניתן לומר כי שפת החומר שתמי חומסקי ״כותבת״, בעזרת הטיפוגרפיה של הטקסטיל בתוך הדפסים, קיפולים וקמטים, מדמים מבנים טקסטואליים של ״שפה״ - תמי חומסקי יוצרת שפה חדשה שנטווית ונכתבת בחומר.