הטקסט שלפניכם ליווה את הגשת פרוקיט הגמר של המעצבות בתי קולטון ורוני פחימה, במסגרת לימודיהן לתואר שני בעיצוב בשנקר
***
פרויקט אחד - שתי יוצרות
פרויקט משותף לשתי יוצרות מחייב דיאלוג מתמשך. מחיקת זהות אינדיבידואלית לטובת יצירת זהות חדשה היברידית. הוא מחייב גם דחיית סיפוקים אישית, לשים את טובת הבד והפרויקט לפני האישה היוצרת. הבחירה של כניסה לתחום הטקסטיל אפשרה לנו במידה רבה את שילוב הכוחות.
טכנולוגיית האריגה המופשטת במהותה, כפתה עלינו שפת ציור אחידה, ציור בפיקסלים (הנובעים משפת הכתיבה של האריגה). סגנון שמוחק את כתב היד הרישומי האישי מצד אחד אך עדיין מאפשר עושר סגנוני מאידך. כמובן שליצירת פרויקט משותף צריכים היוצרים להעריך אחד את השני אמנותית, ולהגיע עם קווי יסוד בעלי עניין משותף.
היוצרות נעזרו אחת בשנייה בתכונות האופי השונות הנחוצות למשימות השונות שהעמידו לפניהן, ביחד היו בידיהן מגוון של כישורים לצורך עשיית הפרויקט והשלמתו. במקום שאחת קרסה, נעמדה השנייה על רגליה.
היוצרות נהנו מסיעור מוחות פורה והגשימו חלומות אחת של השנייה. מלאכת האריגה מאפשרת לצופה להבחין בטביעות יד שונות. לכל אורגת סגנון עבודה משלה.
הדבר קשור בדרך כלל למתח החוטים, דיוק וניקיון. בחלק מהאריגים אפשר לזהות את עקבות החלפת הידיים. בעיקר מצידו השני של האריג.
שם מוחבאים הרבה סודות בדרך עבודתה של היוצרת.