החומרים שמהם עשויה שמחה
מאת: לירון ורדי גלר | התכנית ללימודי אוצרות עיצוב, שנקר, 2023
לשאלה אילו חומרים משמחים אותנו, קשה להאמין שהתשובה תהיה חתיכה של גומי מלאה באוויר. ועם זאת אין חגיגה, אירוע או מסיבת יום- הולדת שלא נראה בה בלונים צבעוניים, מעוצבים ובצורות וגדלים שונים. אותה חתיכת גומי מנופחת עומדת במבחן הזמן ומצליחה, עדיין, לעורר בנו רגשות עזים. התערוכה היא מסע בעקבות חומרים המייצרים שמחה.
ודאי יצא לכם לראות בחגיגת יום - הולדת אומן שיוצר בעזרת ניפוח בלונים דקים וצבעוניים דוגמאות של כלב או ארנב. אבל עוד לפניו, במאה ה- 15, יצרו האצטקים דמויות מנופחות העשויות ממעיים של חתולים כמנחות לאל השמש. בשלוש מיצירותיו של פיני ליבוביץ - חומרים שמחים, הוא יוצר עם בלונים צבעוניים ארוכים אובייקטים בעלי שימושים שונים. למרות הפרשנות המשתנה הניתנת לגומי הצבעוני, עדיין ישנה שמחה והתרוממות רוח ביצירות עצמן.
מהקורבנות ועד ניסויים מדעיים, עברו מאות שנים בהן הבלון שימש לצרכים רפואיים, ביטחוניים ומחקריים. הרגע בזמן בו הבלון החל להעניק שמחה היה בשנת 1841 כשחולקו להמונים ערכות מיוחדות של 'עשה זאת בעצמך', הכללו תמיסת גומי, מזרק וחומר מייצב. כך יכל כל אחד להכין לעצמו בלון. 100 שנים אחרי הוכרז הבלון כפטנט והחל להיות מיוצר בכמויות מסחריות במפעלי גומי חוצי יבשות. שלל הצבעים והגדלים הלכו והתפתחו, אך הצורה הבסיסית והחומר נשארו אותו דבר. המעצב הגרפי העברי הראשון, אוטה וליש, יצר את מודעת הכדורים עבור בית החרושת לגומי העוגן, כאשר כלפי חוץ הכדורים צבועים ומקושטים ובפנים הם חלולים.
חומרים מנופחים תופסים בחלל מקום תלת מימדי. המעצב חנן דה לנגה השתמש בחפצים וחומרים מפתיעים כמו פיתה יבשה כגוף תאורה לעורר תחושה של שמחה והומור. באותה קלות בה אנחנו מנפחים את הריאות ונושפים לתוך חומר, כך אנחנו משחררים מעצמנו פרץ של שמחה.
לשאלה אילו חומרים משמחים אותנו, קשה להאמין שהתשובה תהיה חתיכה של גומי מלאה באוויר. ועם זאת אין חגיגה, אירוע או מסיבת יום- הולדת שלא נראה בה בלונים צבעוניים, מעוצבים ובצורות וגדלים שונים. אותה חתיכת גומי מנופחת עומדת במבחן הזמן ומצליחה, עדיין, לעורר בנו רגשות עזים. התערוכה היא מסע בעקבות חומרים המייצרים שמחה.
ודאי יצא לכם לראות בחגיגת יום - הולדת אומן שיוצר בעזרת ניפוח בלונים דקים וצבעוניים דוגמאות של כלב או ארנב. אבל עוד לפניו, במאה ה- 15, יצרו האצטקים דמויות מנופחות העשויות ממעיים של חתולים כמנחות לאל השמש. בשלוש מיצירותיו של פיני ליבוביץ - חומרים שמחים, הוא יוצר עם בלונים צבעוניים ארוכים אובייקטים בעלי שימושים שונים. למרות הפרשנות המשתנה הניתנת לגומי הצבעוני, עדיין ישנה שמחה והתרוממות רוח ביצירות עצמן.
מהקורבנות ועד ניסויים מדעיים, עברו מאות שנים בהן הבלון שימש לצרכים רפואיים, ביטחוניים ומחקריים. הרגע בזמן בו הבלון החל להעניק שמחה היה בשנת 1841 כשחולקו להמונים ערכות מיוחדות של 'עשה זאת בעצמך', הכללו תמיסת גומי, מזרק וחומר מייצב. כך יכל כל אחד להכין לעצמו בלון. 100 שנים אחרי הוכרז הבלון כפטנט והחל להיות מיוצר בכמויות מסחריות במפעלי גומי חוצי יבשות. שלל הצבעים והגדלים הלכו והתפתחו, אך הצורה הבסיסית והחומר נשארו אותו דבר. המעצב הגרפי העברי הראשון, אוטה וליש, יצר את מודעת הכדורים עבור בית החרושת לגומי העוגן, כאשר כלפי חוץ הכדורים צבועים ומקושטים ובפנים הם חלולים.
חומרים מנופחים תופסים בחלל מקום תלת מימדי. המעצב חנן דה לנגה השתמש בחפצים וחומרים מפתיעים כמו פיתה יבשה כגוף תאורה לעורר תחושה של שמחה והומור. באותה קלות בה אנחנו מנפחים את הריאות ונושפים לתוך חומר, כך אנחנו משחררים מעצמנו פרץ של שמחה.
