הטיפוגרפיה של צבי נרקיס

צבי נרקיס נחשב בעיני רבים למעצב האות העברית המודרנית – את מה שעשה אליעזר בן-יהודה לשפה העברית, עשה צבי נרקיס לאות העברית.

נרקיס לא היה הראשון שעיצב אותיות טקסט עבריות, אך אותיות שעיצב, דוגמת "נרקיס תם", נחשבות לפורצות דרך, בעיקר בזכות ההשפעה שהייתה להן על עיצוב אותיות טקסט עבריות שעוצבו לאחריהן. גם השימוש הרב שנעשה באותיות שעיצב הקנה לו מקום של כבוד בהיכל התהילה של מעצבי ישראל. אותו שימוש רב אינו מפתיע כלל – הוא נעשה עקב איכותן הגבוהה, ויש האומרים המושלמת, של האותיות.

בעת שיחה עמו אפשר להבחין באהבתו של נרקיס לשפה ולאות העברית. הוא אינו יליד הארץ – בשנת 1944, בהיותו בן 23, עלה לארץ מרומניה – ואף על פי כן נרקיס מדבר עברית ללא רבב ושפתו ואוצר המילים שלו עשירים. לבד מהיותו מעצב גרפי ומעצב אותיות עבריות, נרקיס הוא גם חוקר האות העברית. ספרים רבים בנושא זה, כגון "אוצר כתבי יד עבריים מימי הביניים", מונחים על מדף ספרים במשכנו שבירושלים.[2]

את עבודתו ופעילותו המקצועית רבת השנים אפשר לחלק לשלושה תחומים עיקריים: עיצוב גרפי, עיצוב טיפוגרפי ועיצוב משפחות של אותיות עבריות.

עבודות העיצוב של נרקיס מגוונות: מודעות, בולי דואר, אריזות ועוד. את חלקן הגדול עיצב בסטודיו אשר שכן בפינת הרחובות אלנבי ובית השואבה בתל אביב. המשותף לרוב הפרויקטים, כך לדבריו, הוא שבוצעו בעבור מוסדות ממלכתיים  בעלי גישה ציבורית ופחות מסחרית. מבחינה ויזואלית עבודותיו שונות זו מזו. הוא מספר כי אי אפשר להצביע על אלמנטים גרפיים ספציפיים החוזרים בהן, כאלה שאפשר לקבוע כי הם המאפיינים את עבודותיו. גם טכניקות הביצוע מגוונות: טושים, צבעי גואש וציפורן ליטוגרפית הן דוגמאות אחדות לכלי העבודה של נרקיס. עם זאת, נרקיס מציין כי החוט המקשר בין עבודות העיצוב הגרפי שביצע הוא השימוש בקונספט מתוחכם. "בכל עבודה קיים רעיון, שעמד מאחורי העיצוב", הוא מסביר ומוסיף כי מטרתו של אותו רעיון "להותיר משהו בזיכרונו של הצופה".

תחום העיצוב השני הוא העיצוב הטיפוגרפי. עבודות אלו מתאפיינות בעבודה סיזיפית, שההשקעה והמסירות הכרוכים בה יוצאי דופן. "אני אדם הסובל ממחלת הפרפקציוניזם", מעיד נרקיס על עצמו ומוסיף כי הוא תמיד שואף שעבודותיו יהיו מושלמות, בוודאי כאשר מדובר באותיות. בין העבודות הטיפוגרפיות החשובות של נרקיס אפשר למצוא את עיצוב ספר "כתר ירושלים", שיצא לאור בשנת 2000, והוא מהדורה טיפוגרפית מודפסת לספר "כתר ארם צובא". נוסף על עיצוב האות אשר נקראת "כתר ירושלים" היה נרקיס אחראי על עיצוב ועל עימוד הספר כולו. אות "כתר ירושלים" היא האות היחידה שהשם נרקיס אינו חלק משמה.

אף על פי שצבי נרקיס עיצב מגוון רחב של פריטים, התחום אשר הקנה לו את הפרסום הרב ביותר הוא עיצוב אותיות. קוראי האות העברית נחשפים מדי יום לאותיות שעיצב, המופיעות באין ספור פריטים ומוצרים. נרקיס מספר כי עיצב את האותיות באותם ימים "מתוך עניין ולא לשם הפרנסה".

נרקיס עיצב כעשרים משפחות של אותיות בשפה העברית. דוגמאות אחדות הן: "נרקיס בלוק", נרקיס שולמית", "נרקיס תם", "נרקיס חדש" ו"נרקיסים". רוב האותיות שעיצב הן אותיות טקסט או אותיות שהוא מכנה "אותיות ספר", זאת להבדיל מאותיות ראווה.

האות הראשונה שעיצב, בשנת 1958, הייתה "נרקיס בלוק" והוא עיצב לה שבעה משקלים. אף על פי שאות זו בנויה מצורות גאומטריות בסיסיות, היא מעוצבת באופן שמעניק רצף וזרימה מצוינת של הקריאות. האות "נרקיס תם" שנרקיס עיצב בשנת 1975 היא אחת מאותיות הטקסט השימושיות ביותר בישראל.

הבסיס של עבודת עיצוב האותיות של נרקיס הם מחקרים מעמיקים שאותם ערך במשך שנים. בין השאר נהג נרקיס לעיין בכתבי יד עתיקים במכון לפלאוגרפיה אשר בבית הספרים הלאומי. המקורות שהשפיעו בצורות שונות על אופן האותיות שעיצב וצורתן הם "מכול וכול", כפי שהוא מגדיר זאת. "בחרתי כתבי יד עתיקים ואותם שחזרתי", הוא מספר, "זאת כדי שיהיה לי מטען של צורות, כלי כתיבה ודרך כתיבה". נרקיס מציין כי היה לו חשוב להתחקות אחר כתבי יד ולא אחר אותיות מודפסות. בין השאר התחקה אחר כתבי יד שנכתבו במאות החמש עשרה והשש עשרה בספרד ובאיטליה.

הפילוסופיה של צבי נרקיס לגבי עיצוב אותיות מעניינת לא פחות מהאותיות שעיצב. הוא טוען כי "תפקידו של הכתב אינו לקשט משהו, אלא אך ורק להעביר מסר", עוד הוא מוסיף "הגעתי למסקנה כי הפונט המושלם הוא זה שאתה קורא אותו והוא לגמרי שקוף. כך אתה רואה לגמרי את המסר ואת התוכן".

באשר לתהליך העבודה מספר נרקיס כי "בעת עיצוב פונט, נוסף על הדאגה לצד הוויזואלי, דאגתי תמיד גם לנגישות [...] הנגישות היא ראשונה במעלה בעת עיצוב 'פונט ספר' למטרת קריאות. ב'פונט ראווה', לעומת זאת, נדרש משהו נוסף. איזושהי תחושה שתתעורר בקרב הצופה והיא קשורה לנושא".

הערות שוליים והפניות
[1] מתוך ריאיון שנערך עם צבי נרקיס בביתו ב-28.1.2007.

[2] קולט סיראט, מלאכי בית –אריה ומרדכי גלצר (עורכים), אוצר כתבי יד עבריים מימי הביניים: בציוני תאריך עד שנת ה'ש, ירושלים: מפעל הפלאוגרפיה העברית, תשל"ב-תשמ"ו.