אודות פרנץ קראוס

מאת: רני רדזלי

פרנץ קראוס הוא מהמעצבים הגרפיים החשובים בהיסטוריה של העיצוב הגרפי הישראלי. האיש שעיצב אלפי פריטים, במשך למעלה מארבעים שנה, נולד בשנת 1905 בעיירה סנט פולטן, ליד וינה שבאוסטריה. בשנת 1926 עבר לברלין, שם למד גרפיקה ועבד כגרפיקאי. בשנת ,1933 עם עליית היטלר לשלטון, עזב לצרפת ומשם המשיך לספרד. בברצלונה שהה כחצי שנה, שם עבד כצייר שלטים וכמעצב כרזות לסרטי קולנוע. בשנת 1934 עלו פרנץ קראוס ואשתו אנני לארץ.

בשנים 1935–1975 עיצב קראוס בין השאר אריזות, עטיפות ספרים, בולים, לוגואים וסמלים. עם זאת, המדיום המזוהה עמו ביותר הוא הכרזה. אותן כרזות, בשל איכותן הגבוהה, הן שהכניסו אותו לרשימת גדולי המעצבים של ישראל. לכרזות שעיצב כמה מאפיינים חוזרים ונשנים. הן מעוצבות בסגנון ריאליסטי, ובהן איור ריאליסטי המבוסס על תצלום. חלק גדול מן התצלומים שצולמו בשנות עבודתו הראשונות של קראוס בארץ, צולמו בידי אשתו אני. צבעי הכרזות עזים ביותר, הקומפוזיציה דינמית ובולטת, מורכבת לרוב ממוצר או מדמות הממוקמים בגדול במרכזה של הכרזה, ולצדם לוגו או סמל, וכן ססמה. סגנון זה היה נהוג באירופה בשנים שבהן עבד ולמד בה, בעיקר בגרמניה.

בשנת 1975 פרש קראוס מעבודתו המקצועית כגרפיקאי, והמשיך לעסוק בציור כמעט עד יום מותו בשנת .1998 בכתבה שפורסמה במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" באפריל ,1994 סיפר קראוס לשגיא גרין: "המייחד את הטכניקה שלי הוא יצירת קונטרסטים חזקים מאוד בין אור לצל. בזמנו הצילום לא היה מפותח כל כך, ואני ניסיתי להגיע לציור כמה שיותר ריאליסטי... את סגנון הציור הכל כך ריאליסטי הזה למדתי בברצלונה, מציור הכרזות לסרטי הקולנוע. שם הייתי צריך לצייר במדויק את דמויותיהם של השחקנים, וכל פרט היה צריך להיות אותנטי ככל האפשר". באותו ריאיון יוצא קראוס כנגד הטענה שבעבודותיו ה"לאומיות" ניכרת גם השפעה סובייטית. "אני שייך לחוג התרבות הגרמנית, גם פיסית וגם רוחנית. עד שהגעתי לישראל, בכלל לא באתי במגע עם הגרפיקה הסובייטית". קראוס מציין שאם ישנו אמן שממנו הושפע הרי הוא הצייר הגרמני בן המאה השש עשרה האנס הולביין.

את פעילותו המקצועית של קראוס אפשר לחלק לשלושה תחומים עיקריים:

הראשון:  עבודות בנושאים לאומיים או בעבור מוסדות לאומיים עבודות אלו עסקו במגוון נושאים, שהמשותף להם הוא ההיבט הציבורי, כגון עלייה, תיירות וצבא. במסגרת עבודות אלו אפשר למצוא כרזות שעיצב בעבור גופים דוגמת הקרן הקיימת, קרן היסוד, ההסתדרות, הסוכנות היהודית והוועד הארצי למען החייל. בקטגוריה של העבודות הלאומיות, אפשר לכלול גם עבודות ציבוריות שביצע קראוס בעבור ממשלת המנדט הבריטי, כגון כרזת "Palestine Visit", שהזמין בשנת 1936 משרד התיירות של השלטון הבריטי בפלשתינה. קראוס עיצב גם כרזות בעבור חברות וגופים שהיו אמנם מסחריים, אך עם זאת לאומיים, דוגמת "אל-על" ויריד המזרח. עם הלוגואים שעיצב בעבור גופים ציבוריים נמנים אלו של רכבת ישראל ומוזאון הארץ.

השני: עבודות מסחריות קראוס עיצב כרזות, סמלים ולוגואים, אריזות, ופריטים רבים נוספים למוצרי צריכה מקומיים. שתי החברות העיקריות שבעבורן עיצב קראוס במשך השנים הן חברת הסיגריות "דובק", שלה עיצב כרזות, מודעות לעיתונים וחפיסות סיגריות, בין השאר את זו של סיגריות "טיים", וכן חברת "עלית", שלה עיצב בין השאר את אריזת שוקולד "פרה אדומה". נוסף על חברות אלו, עיצב קראוס גם בעבור חברות כגון "שמן", "יכין" והוצאת הספרים "עם עובד". מבחינה טכנית, העבודות בשני תחומים אלו, הלאומי והמסחרי, בוצעו בשלוש טכניקות עיקריות: ליטוגרפיה, חיתוך לינול, וטכניקת אופסט.

שלישי: עבודות אמנות אישיות, עבודות האמנות האישיות של קראוס, אינן מוגדרות כעיצוב גרפי. אלו הם ציורים ורישומים, אשר נוצרו בשנים 1975–.1985 עיקר עבודות אלו היא סדרה המונה 160 ציורים של צדפים וקונכיות. קראוס צייר את הסדרה בצבעי גואש, בגודל אחיד של, על-פי צדפים שאסף בחופי ישראל, בעיקר בים התיכון ובים האדום. את הציורים צייר קראוס להנאתו, ומעולם לא מכר ולו ציור אחד. עוד צייר קראוס את פרחי ארץ ישראל.

מיכאל קראוס, בנו של פרנץ קראוס, מספר על אביו כי כשעיצב לא נעזר בעוזרים והביצוע של כל עבודותיו נעשה בידיו. עוד הוא מספר כי אביו עבד במשך השנים בשיתוף פעולה מקצועי בעיקר עם ד"ר גרהרד יעקובסון, שהיה איש פרסום, ועם ד"ר יעקב רוזנר, שהיה צלם.

במשך השנים הציג פרנץ קראוס מעבודותיו בכעשר תערוכות, בהן תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. בין התערוכות החשובות ראוי לציין את התערוכות האלה: התערוכה הראשונה של "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית" שהוצגה ביריד המזרח בשנת 1936 – שנתיים לאחר מכן, בשנת ,1938 עיצב קראוס את החוברת "גרפיקה שימושית בארץ ישראל" ובה מבחר מעבודותיהם של עשרים גרפיקאים בולטים שהציגו באותה תערוכה. תערוכה נוספת היא תערוכת היחיד החשובה ביותר של קראוס, שהוצגה במוזאון תל אביב בשנת 1981 ובה הציג כרזות שעיצב.