המעצב חיים שטייר

מאת: הדר סבו

"התהליך היצירתי של המעצב חייב להתרכז בהגדרה נכונה של הבעיות המתעוררות במהלך העבודה ובמציאת פתרון הולם להן. כיוון שאין שתי בעיות זהות, פתרון מדויק לכל בעיה חייב להיות מקורי וייחודי, ובכך באה לידי ביטוי היצירתיות"

מעצב, מחנך ואספן חיפאי ובעליו של סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי. מרצה בכיר במרכז האקדמי לעיצוב ויצו בחיפה, במכללת הגליל המערבי ובחוג למוזאולוגיה באוניברסיטת חיפה. את ניסיונו המקצועי החל שטייר לצבור כבר בגיל חמש עשרה, בסטודיו "פינקלשטיין" לגרפיקה שימושית בחיפה ובסטודיו "גרפיס" של האדריכל הרי פרנק. בצבא שירת כגרפיקאי ביחידת המחשבים של צה"ל ועם שחרורו שב ל"גרפיס" כמעצב גרפי ולאחר מכן כארט דיירקטור.

בשנת 1978, יצא לדרך עצמאית ופתח סטודיו שהתמחה במתן שירותי עיצוב ללקוחות רבים מתחום התרבות, בהם תאטראות ("הבימה", התאטרון העירוני חיפה), סינמטקים (סינמטק חיפה, סינמטק ירושלים), אוניברסיטאות (תל אביב, חיפה, הטכניון) והוצאות לאור (כתר, עם עובד, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, ידיעות אחרונות ספרים, הוצאת זמורה ביתן ועוד). נוסף על כך, עיצב סדרות בולים בעבור השירות הבולאי.

לב עיסוקו המקצועי של שטייר היה עיצוב קטלוגים לתערוכות, אתגר שבעיניו חייב התמודדות מורכבת – אינטלקטואלית, טכנית ואסתטית. במהלך שני העשורים הראשונים להיווסדו של בית התפוצות, שימש בו כ"מעצב הבית" וכן עיצב קטלוגים ופרסומים בעבור מוזאון ארץ ישראל, המוזאון היפני בחיפה, מוזאון מאנה כץ, מוזאון חיפה, המוזאון הימי הלאומי, איקו"ם – איגוד המוזאונים בישראל, מוזאון ינקו דאדא ועוד. את תובנותיו וניסיונו חלק במסגרת קורסים וסדנאות שהעביר וכן פרסם עיצוב הספר "כחול לבן בצבעים" בהוצאת עם עובד, במאמר פרי עטו בשם "עיצוב והפקה של קטלוג לתערוכה".

בית התפוצות זיכה אותו בפרס זהב בתחרות "הספר הישראלי הנאה" בשנת 1997 ובפרס בתחרות "חתך הזהב" בשנת ,2000 ועיצוב הספר "ארץ חפץ" בהוצאת מוזאון ארץ ישראל ויד בן צבי – בפרס כסף בתחרות "חתך הזהב" (2006).

"בפרק ב'" של הקריירה שלו, בגיל מבוגר יחסית, נענה שטייר לבקשתו של אליהו (מתוקה) שורץ והצטרף לצוות המרצים במכללת ויצו חיפה. שטייר, אוטודידקט, שלא למד עיצוב גרפי באופן מסודר, לימד במחלקה עיצוב גרפי, הוא טען שזו זכות גדולה וגם הזדמנות להעביר את הידע הרב שצבר לתלמידיו ובמהרה הפך לאחת מן הדמויות הבולטות במחלקה. הוא לימד קורסים בעיצוב גרפי, בטיפוגרפיה ובתפישה חזותית ושימש כמנחה בפרויקט אוצרות וכמנחה פרויקטי גמר. כמתאם וכעורך תכניות לימודים השתתף בוועדות שונות ולקח חלק בהכנה לאקדמיזציה של המחלקה. נוסף על עבודתו במכללת ויצו, לימד קורסים שונים בעיצוב גרפי במכללת הגליל המערבי והרצה בחוג למוזאולוגיה באוניברסיטת חיפה, במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב ובבית הספר המחוזי להשתלמויות לעובדי חינוך והוראה בחיפה.

שטייר היה ידוע כמורה קפדן אשר דרש מתלמידיו, ולא פחות – מעצמו, עיצוב תקשורתי, חד וברור. האמת המקצועית שלו הכתיבה סדרה של שאלות שהיה על המעצב לענות עליהן בטרם הושלמה מלאכתו: מהו המסר ולמי הוא מכוון? האם העיצוב משרת את המסר? האם אפשר "לנקות" ו"לזכך" את העיצוב ממרכיבים קישוטיים ולא הכרחיים? עיצוב שאינו מנומק או כזה שהפך מבלבל עקב ריבוי מסרים היה מבחינתו מוקצה - כזה שגם אם היה מוצלח מבחינה אסתטית, בסופו של יום "לא עשה את העבודה".

במשך שנים נהג לתעד תכניות טלוויזיה וסרטים שעסקו בעיצוב, ואותם נהג להציג לסטודנטים כחלק ממערכי השיעור שבנה. הוא היה בקיא ומעודכן בכל תערוכה ובכל ספר עיצוב חדשים ובאמצעות דואר אלקטרוני בתפוצה רחבה, המשיך ללוות את תלמידיו בהמלצות ובעדכונים גם בתום לימודיהם. את אוסף הקלטות שלו – ארכיון נדיר, תרמה למחלקה לעיצוב גרפי בויצו אשתו, מיכל שטייר.

קפדנותו של שטייר אפיינה אותו כמעצב וכמרצה אך אפיינה גם את עיסוקיו הנוספים כאספן וכארכיונאי של תרבות ישראלית חזותית. גולת הכותרת של אוספיו היא, ללא ספק, אוסף ה"שנות טובות" שלו, הכולל עשרות אלפי כרטיסי ברכה, "פרסים", ברכות במברקים, בפקס ובדואר אלקטרוני וכן מוצרים כמו קרטוני חלב, אריזות סוכר, עטיפות מסטיקים, קופסאות גפרורים, סרטי קופה של בתי עסק, צנצנות דבש ועוד – שעליהם מופיעה ברכת שנה טובה. אוסף זה הוא אחד החשובים בעולם והוא הוצג ופורסם בספרים, בכתבות ובתערוכות. כמו כן, הונפקו מהאוסף גלויות, לוחות שנה וסדרת אריזות שי של "עלית". שטייר הרצה על האוסף בפורומים שונים. בין השאר, בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב ובפסטיבל האספנות ביקנעם.

בעין של מעצב, לקטנות של אספן ועם רגישות אדירה לכל מה ש"מדיף ניחוח ישראלי", נהג שטייר, כתחביב, להנציח במצלמתו רגעים מכוננים במציאות הישראלית, ובהם האווירה בכיכר מלכי ישראל לאחר רצח רבין, מצב הרוח הלאומי בתל אביב בזמן מלחמת לבנון השנייה, ובסמוך למותו – העצרת בחיפה למען שחרורו של גלעד שליט והפגנת התמיכה בשייטת 13 לאחר המשט לעזה. גם ברגעים יום-יומיים, לכאורה, הצליח במבט מעט ציני, ללכוד את מרכיבי הפסיפס הישראלי.

כיום המרכז האקדמי ויצו חיפה. שטייר נפטר (2010) ימים ספורים לאחר ביקורת עבודות בקורס שהעביר לתלמידי שנה א במרכז האקדמי לעיצוב ויצו בחיפה. בכך באו אל סיומן שנים רבות שבהן עסק בעיצוב ובהוראה ובהן העמיד דורות של מעצבים אשר למדו ממנו את יסודות המקצוע וספגו ממנו את האהבה אליו.

הערות:
הציטוט לקוח מהמאמר "עיצוב והפקת קטלוג לתערוכה" מאת חיים שטייר, הוצאת איגוד המוזאונים ומשרד החינוך והתרבות (1999). המאמר יצא בחוברת בהוצאת איגוד המוזאונים ומשרד החינוך והתרבות.