אוצרות: רותם קפלן וניב נודלמן

בתקופה בה בני האדם שואלים את עצמם איך בונים מחדש את מערכת היחסים בין האדם לטבע, בזמן שבו פיתוחים טכנולוגים מתהדקים והופכים להיות חלק בלתי נפרד מאותה מערכת יחסים, התערוכה ים‏‏‏ יבשה מציגה עבודות עיצוב ואומנות הקושרות יחד טבע, אדם וטכנולוגיה. מתוך התבוננות חדשה על אוסף איורי הקונכיות של המעצב פרנץ קראוס ותוך אימוץ עקרון הצמיחה הספירלית כעקרון פעולה יצירתי; מאותו קו מעוגל שיוצא מנקודה אחת והולך ומתרחק ממנה תוך שהוא מסתובב סביבה בדיוק רב, נובע ציר התנועה של התערוכה, מתקרב ומתרחק בתנועה מתמדת מעולמן הימי של הקונכיות ואל העולם היבשתי שבו חי ופועל האדם.

הקונכייה היא אובייקט ומושא לחקירה שמלווה את האנושות מראשית ימיה. הן במופעים מוקדמים של קונכיות כאובייקט קישוטי, בצורתן המקורית וללא התערבות, ועד לסמלי סטטוס בהן הקונכיות עוברות מניפולציות והתערבויות עיצוביות הקושרות אותן לביטויים וסיפורים מיתיים של גבורה, מחקר וידע, אמונה ודת. הקונכייה מהווה גם חומר גלם מרכזי לשימושים כמו מזון, תעשייה ומלאכות שונות. המבנה הספירלי שלה שימש כהשראה למחקר מתמטי, הנדסי, מבני ופואטי שביטויים שלו ניתן לראות באדריכלות, בספרות ובאמנות. האסתטיקה המופלאה של הקונכייה מעוררת באדם עולם שלם, מלא בפנטזיות וסיפורים המניעים יצירתיות, מחשבות ורעיונות חדשים.

בתערוכה מוצגות עבודות עיצוב היוצאות מתוך עקרון התנועה הספירלי ונעות בין ייצוגים ומשמעויות שניתנו לקונכייה בעולם האנושי, ביבשה, אל מול מטרתה הראשונית שעבורה היא נוצרה - להיות שלד מגן על בעל חיים, בים. אנו מזמינות אתכם ואתכן לצאת למסע של קונכייה שנעה בין הים ליבשה בשני חללים שונים, רחוקים וקרובים, המאפשרים תנועה בין מלאכת האדם לטבע - בין מכללת שנקר להנדסה, עיצוב ואמנות ובין מוזיאון האדם והחי.

לפני ארבעה עשורים אייר המעצב פרנץ קראוס, מבכירי העיצוב הגרפי בדור המייסדים בישראל, סדרה של איורי קונכיות. קראוס עלה מגרמניה לארץ ישראל בשנות השלושים ופתח סטודיו מצליח לגרפיקה, שפעל עד לשנת 1975, בה סגר את הסטודיו והתמסר לאהבתו הגדולה לטבע. קראוס יצר את סדרת איורי הקונכיות להנאתו הפרטית, מתוך סקרנות ואהבה לצורותיהן המשתנות, למגוון האינסופי, לצבעוניות המשתרגת ולסדר המתמטי הקבוע שמצא בכולן. הסדרה כוללת עשרות איורים בפורמטים שונים, בצבעי גואש ובעיפרון, העוסקים באהבתו לצורות גיאומטריות ובהתבוננות, פליאה והשתאות מול העיר תל־אביב, הטבע והים. 

סדרת איורי הקונכיות נפתחת מחדש בתערוכה זו מתוך אוסף מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל, בשיתוף מוזיאון האדם והחי. התערוכה מציגה מבט חדש ועכשווי המחבר בין עבר, הווה ועתיד, ובין עיצוב, טבע ואדם. בדומה לאיורים, גם התערוכה ים יבשה נעה על הציר שבין ההתבוננות המדעית והמדויקת בטבע, המציגה אותו כפי שהוא, למהלכים יצירתיים ועיצוביים.

***

חוקרים וחוקרות, שיצאו ללמוד את הלא נודע, בין אם הם מתועדות בספרות ובין אם לא, הביטו בפליאה בכוחות הטבע סביב. הן צדו, ליקטו וניזונו ממנו, אך גם תיעדו את מרוצת חיות הבר על קירות המערה, אספו צדפים וקונכיות משפת הים, צדו ושימרו קרניים או ראשים הרבה מעבר לנדרש למחייתם. תהליך סבוך זה שראשיתו במניעים חיוביים הפך עם השנים לכוח הרסני לסביבתנו. ועדיין התשוקה הראשונית להושיט יד לעבר חפץ יפה, להרים ולשמור, לשאת אותו ולהציב אותו במרחב הפרטי, ממשיכה ללוות אותנו, בני האדם מאז ונדמה שלתמיד.

השאלה איך מציגים חיים, מלווה מוזיאוני טבע כמו מוזיאוני עיצוב מהותיקים שבהם ועד החדשים ביותר. מוזיאוני הטבע, ברחבי העולם, בחרו בדרך כלל להציג ממצאים סדורים כעדות מרתקת לסקרנות, פליאה, לימוד וחקר הסביבה, החי, הצומח והאדם. היום, כך נדמה, הם מסמלים עבורנו עדות עצובה לחמדנות, רכושנות, בעלות וכלייה. מוזיאוני העיצוב בחרו להציג תהליכי תכנון ופיתוח, המצאה וטכנולוגיה כעדות לסקרנות ועניין, לימוד וחקר. היום, כך נדמה הם מאפשרים לנו לבחון כיצד נוכל לתקן את הנזק שיצרנו בעקבות התשוקה ליצור עוד ועוד ועוד.

בין אם נסכים כי ראשית המוזיאונים שזורה בלידתה של תקופת ההשכלה ובין אם נאמין כי מימי קדם, הציבו נשים ואנשים חפצים זה לצד זה כחלק מעיצוב סביבת המחייה שלהם. התרגשות של איסוף ויופי, התחלפה באובססיה לאיסוף שימור ומיון פריטים. עוד ועוד מגרות של חפצי־ים מילאו אוספים, חדרי פלאות ואחר כך מוזיאונים. דגים משומרים, דיונונים בפורמלין, לוויתנים מפוחלצים ואלפי מגרות של קונכיות ממוינות לפי גודל, דגם, מוצא וצבע, טקסטורה ומקור, בניסיון נואש להמיר פליאה בידע במקום להתמסר לכאוס האספני.  

אחרי עשרות שנים של סידור, למידה והצגה, עברו מוזיאוני הטבע כמו מוזיאוני העיצוב, מהפכה שקטה. במקום להציג קונכיות או מזלגות, עברנו לשאול שאלות אודות נחיצותם; במקום ארגון ושליטה, התמכרנו לסיפורים מרגשים, במקום עובדות, אנחנו בוחרים בשאלות. מאפשרים זרימה במרחב המוזיאלי, מייצרים שותפות במקום בעלות, מזמינים שהייה, עצירה, התבוננות ואחריות.

התערוכה 'ים יבשה' היתה עבורנו הזדמנות נהדרת לדבר על מוזיאונים, תצוגה, מוסר, ידע וחוויה. פתיחתה המתקיימת עם סיומה של שנת הלימודים האקדמית איפשרה לנו ליצור פרויקט ייחודי ומשותף. במסגרת הקורס 'ארון פלאות עברי', קורס בחירה ביחידה להיסטוריה ופילוסופיה בשנקר, בו לקחו חלק 40 סטודנטיות וסטודנטים ממחלקות שונות, יצרנו יחד ארון המכיל מחוות, מחשבות, התנסויות, זכרונות או חלומות בעקבות איורי הקונכיות של פרנץ קראוס. אנחנו מודים לאוצרות התערוכה רותם קפלן וניב נודלמן על ההזדמנות לקחת חלק בתערוכה. 

***

משתתפים בשתי התערוכות:
אבי ונירית ברמן, אברהם קורנפלד, אולגה סטנדיוק, אופיר הללי, אורי סאמט, אורי שיפרין, איציק רנרט, אלון רוטמן, אריאל לאביאן, ארכיון רוז לאופנה וטקסטיל, בן בנחורין, גלית גאון וקורס חדר הפלאות העברי, ד"ר גיא טל, דבורה ברנשטיין, דגנית שטרן שוקן, דניאל אלקיים, דניאל וינברג, חן נובומינסקי, חן תעוז, חנה רוטשילד, ליאור בן גיא, מאיה שטיין, מעיין פייגין, מריה מרפלד, נילי מוזר, סופי ברזון מקאי, עדי גרשון, ענת סאקס, עפרה אייל, קובי פרץ, רוני יחזקאל, קרן גילן, רוני גינוסר, שיר מלר, שירה הורנשטיין, שלומית אריאל, שרון מורו, שרון פקטורוביץ פינקוס, תמר ברניצקי, תמרה אפרת

צילום: אמנון חורש