סך כל שכבותיו

מאת: מור ברגיל | התכנית ללימודי אוצרות עיצוב, שנקר, 2023

ירידה לעומק, פנימה והחוצה עד לשכבה הפנימית ביותר, היא צוהר לאמת שיש בה פשטות יחד עם מורכבות. ההכמיהה להתחבר היא משאלה מוכרת. כדי לאפשר רגעים של קשר, נדרש להכיר בכל שכבות החפץ. העומק תמיד קיים והשאלה היא האם המתבונן מביט באומץ על כל הרבדים, לתוך הליבה. אז תפתח האפשרות להביט על החפץ במבט רוחבי ללא מסכות.

בעבודתה של מוקמל טליה "המסע אל האי רצפה" ניתן לחוש בעומק שהשכבות מייצרות. על פניו הרצפה היא שכבת הבסיס, אך בעבודה זו היא בעלת משמעות חדשה: טליה מעניקה לרצפת הטרצו שכבות חדשות (או שמא ישנות?) שבתוכן, ובמרווחים ביניהן, שמורים זכרונות ורגשות. שכבת הבסיס רוצה לומר את דברה והשכבות מבצבצות מתוכה מבקשות לקבל מקום, למרות שהיא רק התחלה של סיפור. סטודיו Edges Raw מזמינים להכיר בחלקים שלא מקבלים במה בקולקצית Backstitch: הם ממחישים את ההתבוננות השלמה בכל השכבות והופכים את היוצרות. הצד האחורי של הרקמה הידנית עובר להיות המרכז ודרכו מתקבלת משמעות חדשה, "חוסר הסדר" הוא שפה בפני עצמו, בעל ערך וכבוד. ב"עבודת אריגה" של פרנקל נורה ניתן לראות את כל השכבות בלי הסתרה, חשופות, במבט אחד ועוצמתי שנגלה למתבונן, כל החלקים באים לידי ביטוי וחיים בחוסר סדר ובשלום זה לצד זה. שלב מתקדם יותר בתהליך חשיפת השכבות מתגלם בכרזה "מילים חמות" של המעצבת יוליה טור. השכבות מבקשות לנוע זו לכיוון זו, להתאחד. בכרזה מוחזקת אנרגיה של תנועה לכיוון החיבור, השכבות עולות זו על זו ובכך מייצרות חום.

ולסיום, בגוף העבודות "כמה הם אחד" של דגנית שטרן שוקן מגיע השיא ,השלב "המיוחל", האיחוד בין השכבות. במרחב חופשי הפתוח לראות את כל השכבות, אפשר לברוא חפץ שהוא מיזוג כל שכבותיו באמצעות השעווה שיוצרת מקשה אחת מלאה ברבדים. דגנית הופכת את השגיאות בתהליך ייצור מודלים בשעווה לחלק מרכזי באובייקט השלם שנברא.

לכל חפץ יש קיום ייחודי, בכל דבר יש עומק, הדרך אל העומק היא תהליך של גילוי והסתרה, תהליך דינמי בו נקראים להשתתף כל החלקים, הכיוון הוא חיפוש אחר האמת האינדיבידואלית, כשקורה הקסם והליבה מתגלה אפשר להתאחד עם גופים חשופים אחרים.