פירוק והרכבה

מאת: שחף בלומר | התכנית ללימודי אוצרות עיצוב, שנקר, 2023

התערוכה עוסקת בתהליך הפירוק וההרכבה שמתרחש באופנים שונים בעולם העיצוב ככלי לגילוי והתבוננות מחדש. העבודות בתערוכה מעלות שאלות כגון: כיצד תהליך זה בא לידי ביטוי? האםהתהליך קורה במובן הפיזי או הרעיוני? האם התהליך הוא עצמאי או נגרם כתוצאה מגורם חיצוני? האם תהליכים אלו משאירים עקבות או מתירים תוצרים שלמים ללא זכרון העבר?

לתהליך בו הפירוק מתבצע חשיבות רבה: האם המעצב מבקש לעשותו בזהירות בכדי שרכיבים בודדים לא ינזקו או יהרסו או שמא תהליך הפירוק מייצר נזק מכוון? בתהליך ההרכבה מה טכניקת החיבור ורצף ההרכבה? ומה מטרתה? שאלות אלו גוררות הסתכלות וקריאה מחדש של אובייקטים.

העבודה ״סדין 1״ משנת 1980 של המעצב גבאי ישעיהו איש, נעשתה בטכניקה רפטטיבית של גזירה או פרימת הבד ואז הדבקה שלו לכדי חומר חדש. הפירוק הפיזי מייצר זהות ואיטרפטציה חדשה לאותו אובייקט יומיומי ומוכר. הסדרה ״מעברה, שאריות״ משנת 1997 של המעצב יעקב קאופמן מפרקת ומרכיבה מחדש של דימוי הבית עם הגג האדום. הסדרה ״unpacking״ של אוהלי איתי משנת 2010 עוסקת בשאלת הקשר בין מוצר לאריזה. המוצר מתגלה לעין בפעם הראשונה רק ע״י ״שחרורו״ מתוך האריזה על ידי פירוקה. התהליך מותיר עקבות של האריזה על המוצר והן הופכות לטקסטורה שלו כמוצר מוגמר.
 העבודה ״פרוטרט עצמי קוביה נפתחת 1973-1 אישה פרה-קולומביאנית״ של המעצבת/אמנית נורה פרנקל, היא ציור על גבי קוביות עץ ומבטאת את המורכבות של זהות היוצרת. זאת לאור השימוש בתהליך הפירוק וההרכבה של הקוביות לכדי דיוקן עצמי מפורק. הקולקציה ״מלאכותי״ של המעצבת נעמה אגסי משנת 2019 עשויה בטכניקה ייחודית של חיקוי אבן. המעצבת בחרה להיות נאמנה למאפיינים של המלאכה, ולא של הטבע.

פירוק רעיוני זה איפשר ייצור/הרכבה של אובייקטים חדשים.