גבאי ישעיהו איש

סטודיו ישעיהו איש גבאי 
 
 טקסטיל בין מאטריה לסובסטנציה.
 טקסטיל בין לינגוויסטי לסמיוטי.
 טקסטיל בין אינדיבידואלי לאוניברסלי.
 טקסטיל בין כאוטי לראציונאלי.
 טקסטיל בין פרוטו אובייקט לפוסט אובייקט.
 טקסטיל בין דוקומנט לפיקציה.
 
 אלו הן סוגיות יצירתי - מחקרי.

ספק אם הטקסט הנוכחי ואולי מילים בכלל מסוגלות לתאר את עומק המחשבה של ישעיהו איש גבאי ויעברו עוד שנים עד, אם בכלל שנוכל להבין את המורכבות בעבודותיו. 

"ביום השני של הלימודים בשנה א' הכל נהיה ברור, הכל התבהר פתאום, כמעט כמו חוויה של ילד שרואה לראשונה את הים" כך מתאר איש גבאי את המפגש עם הנול בשיעור הראשון של נאורה ורשבסקי בלימודי טקסטיל בשנקר. ההסבר שלה ארך אולי שתי דקות אך לקח אותו שנות אור. זה היה עבורו רגע מכונן העבודה עם הנול לא רק ארגה את הבד, אלא ארגה מבחינתו את החשיבה, את הבהירות והתפכחות. כמעצב, תהליכי העיצוב שלו מייצרים מתח תמידי של בדיקה, שאלה, פירוק, בנייה וכיוון מחדש של כל הערכים הנלווים לתוצרים. בשביל לקרוא את עבודותיו יש צורך בהבנה ופענוח של אלמנטים והקשרים הנמדדים בזמן, תרבות, היסטוריה, חברה וכלכלה. ההקשר משתנה כל פעם כמו בעבודת האריגה עצמה הקירבה והמרחק כל פעם במיקוד שונה ומהירות סיבוב שונות. 

הוא מדגיש שהעבודה מגיעה מהבטן מתוך משיכה לא רצונית לקצוות הפרומים, למצבי קיצון וערכים לימינאלים. בעבודותיו הוא מתבונן על הקצוות בין אם זה הקצוות בטקסטיל או הערכים שהוא מכיל, התנועה על הגוף ועד כמה בני האדם חשופים בלעדיו. טקסטיל בא במגע איתנו שאנחנו נולדים אל העולם מלווה אותנו בכל רגעי החיים, כמעט, איתנו ברגעים אינטימיים בחיים ובסופם. 

עברו 41 שנים מאז החל ללמד בשנקר ו- 45 שנים מאז נכנס בין כותלי המוסד כסטודנט. ביומו האחרון כסטודנט החל ללמד כמרצה במחלקה לטקסטיל. איש גבאי מתאר את המפגשים עם הסטודנטים שלו כהתחלה וסוף, הוא מרצה בשנה א' כשסטודנטים חדשים נכנסים ואחר כך פוגש אותם בקצה השני, בסיום הלימודים בשנה ד'. גישתו החינוכית היא תמיכה באמונה עצמית, העצמי האמיתי, לא רק לדברים המוחמאים ולא לבחירות המובנות מאליהן. אלא הבנה עמוקה של הערכים שאיתם כל אדם מסתובב בעולם, ערכים המעידים על אמונה והיכרות עצמית ועבודה עם המתחים הקיימים בנו.