שריה דניאלה

צורפת, מעצבת ואוצרת. בוגרת תואר ראשון בעיצוב תכשיטים ותואר שני בעיצוב בשנקר. לימודי אוצרות בסמינר הקיבוצים, לימודי תכשיטים במינכן. 

בשנים האחרונות משתנה האופן בו היא חושבת ויוצרת תכשיטים, המחקר מתמקד ברגע הענידה, בו הם הופכים מאובייקטים לפעולות. הבנת הענידה כמופע יום־יומי מובילה אותה לנסות ולהשתמש בה  ליצירת מופעים מתוכננים, חד־פעמיים, שבמרכזם נמצא הגוף האנושי.
בעבודותיה של שריה ה-'גוף' הופך למכלול, לייצוג הפיזי והרוחני, המראה, התנועות, המחשבות, והרגשות, המקום בו נולדנו, השפה אותה אנחנו מדברות, ולפעמים גם לדברים שאנחנו לא, דברים שיכולנו להיות, דברים בחברה שמשתקפים דרכנו. 

היא מתבוננת על האובייקטים התכשיטים ואומרת "מבחינתי, הדבר המשמעותי ביותר בתכשיטים הוא הא.נשים שעונדים.ות אותם, הגוף שנותן להם תנועה וחיים, שהופך אותם מחפצים לפעולות  בעלות ערך. הגוף אינו רקע ניטרלי שנושא את התכשיט באופן פסיבי, אלא בן אדם או בת אדם, שזהותם המורכבת היא חלק בלתי נפרד מהיצירה."

מתוך הסתכלות על חייה שלה ועל אורחות חיים כיום, היא הופכת את חווית הזרות האישית, את הפעולות שאנו עושות במטרה להשתייך לאובייקטים. ואלו מעוררות תהיות על דיכוי שנעשה דרך אסתטיקה ויופי, וכן על תפקידו של התכשיט בתוך כל אלו - כמייצר או כמשמר זהות. כמעורר שאלות על הזהות האישית שלה ושל הנשים בחייה. 

"סבתי רוזה, שעלתה מלבנון בגיל צעיר, עשתה הכול כדי להעלים את מאפייני זהותה הערבית. אמי, שלומית, שחזרה בתשובה, החליפה את לבושה ואת שפתה ליידיש וחיה בשכונת מאה שערים. השינויים שחלו באופן בו הן התקשטו, על מנת להשתלב בחברה ולבטא את זהותן החדשה, חוזר ומעסיק אותי לא מעט. מעבר לשינויים עצמם, מעניינת אותי ההדדיות: האופן בו משפיע החפץ על גופן ולהפך."

שריה הציגה בתערוכות בארץ ובעולם, השתתפה בלימודי הוראת צורפות במקומות שונים ועבודותיה הן כמו מעין ציר זמן המשקף את הכליה ותהליכי ההשתנות הטבעיים ומלאכותיים של בני האדם בכלל.