בול יום העצמאות השנים עשר

בול שעיצב נרקיס צבי בשנת 1960- יום העצמאות השנים עשר

בסוף שנות ה-50 תחילת שנות ה-60, מופיע סגנון אחר לדימוי הפרחים. הוא מיוצג על ידי גל חדש של מעצבים ומעצבות שגדלו בבצלאל בהוויה הארצישראלית של לאחר קום המדינה בניגוד לדור המייסדים שאת בלימודי הגרפיקה רכש באירופה. המעצב צבי נרקיס, עולה מרומניה לארץ במסגרת תנועת נוער, בהיותו ילד הוא גדל על ברכי הציונות הארצישראלית ומשמש כגרפיקאי במסגרת צבאית שונות. מאפייני הפרחים תחת ידיו של נרקיס מקבלים מופע חדש ללא זכר לקרבות והסממנים הלאומיים שהיו מרכזיים בסדרות קודמות.

מישורי בספרו "שורו היבטו וראו" מתייחס לסדרת הבולים של נרקיס בהסתכלות מתוך המיתוסים המוכרים, "הדימוי החזותי המתומצת של הצמח, הופך לאיקונה שאינה זקוקה יותר לדימוי החזותי של אתר הקרב". אך מהיכרות עם עבודות נוספות של נרקיס נראה שהוא דווקא מקדם שיח חדש, שיח המפריד בעדינות את המלחמה מנוף הארץ ומציע בסדרה זו הסתכלות רכה יותר על הפרחים. תמר נרקיס גל, בתו הבכורה של צבי נרקיס, מספרת  ״אבי היה חבר של הבוטנאית נגה הראובני. כשהוזמן להתמודד בשנת 1963 במכרז של השירות הבולאי על עיצוב סדרת בולי יום העצמאות ה־15, שעליהם התנוססו ציורי פרחים מפרחי הארץ, נסעו השניים ברחבי הארץ למסע חיפוש אחר הפרחים". 

אקסלרוד נתן, ילדים מייבשים פרחי בר ושולחים בגלויות ״פרחי ארצנו״ לילדי הגולה, 1953. ארכיון הסרטים הישראלי סינמטק ירושלים