Fibula Brooches

סדרת עבודות משנות ה-80 של שטרן שוקן, מתחקה אחרי הקשר שבין התכשיט לארכיטקטורה והמרחב סביב בני האדם. התכשיטים שעיצבה משמשים כמבנים על הגוף בדומה למבנים ובניינים שסביבנו ביחס גדול יותר. הנוף האורבני מתקרב אל הגוף ובודק את גבולותיו מבחינת משקל, גודל והתחברות. התכשיט משמש לשטרן שוקן מקרה בוחן, הבודק את המנגנון שלו עצמו אבל גם של העונד אותו. המנגנונים מרמזים על אופן הענידה כמעט כמו שהבית מרמז ליושביו כיצד לנוהג בו, למשל היכן הפתחים והכניסות. צורת השימוש, אופן הביטוי האישי היא מהות היצירה באופן שבה היא שמייצרת שיח ער בין התכשיט או המבנה סביבו לאדם.

שטרן שוקן שאבה השראה לסדרה זו מהפיבולות (Fibula) היווניות העתיקות שמטרתם היה לסגור את הבד של הבגד, בבגדים היוונים המוכרים. הסיכות מורכבות ממבנים היוצרים מסגרת וכאשר הסיכות ענודות הבד ממלא את המסגרת והופך לחלק אינטגרלי של התכשיט. לכל סיכה שני צדדים המשתנים כאשר הסיכה פתוחה וכאשר הסיכה סגורה על הבגד. כל אחת מהסיכות במבט ראשון נראת שונה אך הן כולן חולקות בסיס חשיבה זהה, מבחינה צורנית ומבנית לכולן יש "מסגרת", מחט, ומנגנון נעילה. אבל כל אחת מהסיכות בסדרה "משתמשת" בבסיס שלה שונה. הסיכות, שהן חלק מהמחשבה הפילוסופית של שטרן שוקן בהקשר של "How many is One" משמשות כמטאופורה לחשיבה צורנית חדשה, כמו בעיצוב. הסיכה נותנת דוגמא למערכת הפעלה קיימת, בכל אדם, גוף, חושים, מחשבות וכו' אך עדין למרות הדימיון כל אדם מתפקד אחרת. הצורניות לא זהה, הפעולות שונות ואפילו השפה אחרת. גם בסדרה זו ממשיכה שטרן שוקן לפרק את המושגים הקיימים בעיצוב ובכלל ולאתגר את המחשבה ואת הצורה והחומר.