המחשבה הפילוסופית "How Many Is One"? מלווה את מרכז חקירתה של שטרן־שוקן בשנים האחרונות. היא מחלקת, מפצלת, מכפילה, מבודדת, מייחדת ומבדילה בין סדרות של עבודות שכולן סובבות סביב אותה שאלה.
בשנת 2003 הציגה שטרן־שוקן במוזיאון תל אביב תערוכה, עשרות אובייקטים זעירים ומרהיבים (אצרה מאירה יגיד־חיימוביץ) שאופן הצגתם שיבש את ההגדרה המסורתית של תכשיט: האובייקטים הונחו על שולחן גדול שנע באיטיות כמו במסעדת סושי; לשולחן היו מחוברים כיסאות גבוהים שעליהם ישבו הצופים, מתבוננים באובייקטים הקטנים הנעים לפניהם. על הקיר ממול, על פני שלושה מסכי וידאו, הוקרנו דימויים מצולמים של האובייקטים, מוגדלים פי כמה מגודלם המקורי.
התערוכה כולה נקראה בשם "כמה הם אחד", כשמה של הסדרה, שם שמציף מושגים כמו ריבוי ושכפול שעומדים בבסיסו של עולם העיצוב, בניגוד לערכים של אובייקט באומנות. העבודות הוגדרו מחדש על ידי שטרן שוקן גם בניגוד להגדרות המקובלות אבל גם תוך שאילת שאלות חדשות לגבי עקרונות היסוד של המקצוע כמו יופי, שימושיות, אמנות ועיצוב.
הפריטים בגודלם הזעיר (סביב ה-10 ס"מ) עשויים בטכניקה מסורתית של שעווה נעלמת הידועה בעולם התכשיטים אך גם כאן גם דרך הטכניקה מאתגרת שטרן שוקן את הקונבנציונלי בכך שהיא משתמשת בתוספות השעווה שאמורות לתקן את הפגמים שנוצרים בתהליך הייצור כחלק מהאובייקט או התכשיט הסופי. היציקות הסופיות צבועות בצבעים תעשייתיים של אדום, צהוב, כחול, ורוד. הם יוקרתיים ומשחקיים גם יחד.