בעת העתיקה משקולות שמשו להמרה, מדידה והשוואה של סחורות, כדי להסכים על ערכן. תפקיד המשקולות היה לשמש כאמצעי בלתי תלוי ולשקף אמת אבסולוטית. בעבודה זו חקרנו כיצד אוביקט מיתרגם למשקולת ומה ממד הזיכרון שנטבע בחפץ, שתפקידו היחיד לייצג משקל.
החלטנו לייצר משקולות לחפצים ולתופעות שאי אפשר לשקול בזכות עצמם, אלא על ידי פעולות של חיבור, החסרה, הכפלה וחלוקה: משקל נשימה, משקל גוף שאבד בדיאטה (במשך שבוע), משקל הדיו בתנ״ך, משקל הנשמה ומשקל עלות הפרוייקט.
האוביקטים שיצרנו נועדו לאחיזה, ומטרתם לייצג בהכבדה את החסר והחמקמק שאפשר לספר על משקלו, אך לא החזקנו בו מעולם.