בעבודה מציעה שריה תרגום עכשווי הבוחן תהליכים המעצבים את זמננו, מחפץ שנותן תשובה לחפץ ששואל שאלה, המאפשר יותר מדרך תפילה אחת אפשרית. היא עובדת אם "אבני דרך" אותן היא אוספת ממקומות שונים, מתוך ניסיון לחבר באופן ממשי בין החומר למקום. לחבר את המשמעויות הגאוגרפית של המקום לתוך התכשיט, לבלבל את המציאות במובן הפיזי שלה ולערבב מקום במקום – אדמה באדמה. יחד, על גוף אחד, מייצרות האבנים סיטואציה דינמית מתעתעת שלא מתחייבת לנקודת העלמות (מגוז) ידועה מראש.
דרך שימוש במחוון תפילה שהוא כלי עתיק המשמש בגרסאותיו השונות את העולם הדתי מאז ועד היום. חשיבות הדיוק בכיוון התפילה משותפת גם באסלאם וגם ביהדות וכן השימוש בכלי המבטיח את נכונותו. לאורך השנים בעקבות שינויים של זמן, מקום, שפה ותרבות חל גם שינוי במשמעות ה'חיפוש אחר כיוון' ועולות שאלות חדשות בהקשר של מצפון, גולה, כמיהה, ומהות. כשחפץ זה משמש מצפן וקושר בתוכו בין מחוות הגוף, כוונתו, והמקום הפיזי/ גאוגרפי בו הוא נמצא.
-
חומרים: כסף, אפוקסי, אבני דרך, חלקי שעונים וכלי מדידה.
-
שפת התכשיט, מוזאון האסלאם- ירושלים 2016