בעבודתה זו חוקרת שריה שאלות כלליות הנוגעות לחופש התנועה ביחס למגדר, דרך תהיות פרטיות הנובעות מהיותה אישה. היא שואלת שאלות כמו האם יש בכלל דבר כזה תנועה בעלת טבע נשי? או כמה ממה שנראה לנו כ"טבעי" הוא אכן כזה? ואולי הדרך לייצר תנועה נשית היא דווקא לשחרר אותה מהגדרות.
היא מצטטת את דבריה של חנה ארנדט בספרה 'על המהפכה', תנועה היא הביטוי החומרי (מטריאליזציה) של המובן הליברלי של המושג "חירות". נשים מובדלות ומוגדרות על ידי תכתיבים חוקים וציפיות חברתיות וככל שעובר הזמן נראה שהגבלות מסוימות הולכות ונפתחות, אפשרויות לבוש, זכויות פוליטיות וביטוי אישי, למרות זאת יש תחושה שהחופש אינו אמתי, ההגבלה לא נעלמת רק משנה צורה ומקום, ואנחנו עדיין כלואות בתוך סורגים חדשים.
-
חומרים: חלקי מטריה, צבע, כסף ,925 חוטי תפירה.
-
הביאנלה לאומנות ועיצוב 2020, מוזיאון ארץ ישראל