עור חדש

עבודתה של דניאלה שריה מורכבת מצילומים וסרטים קצרים אשר נעשו בבית לאורך הסגר הראשון. בנוסף להגבלת התנועה שלנו שינתה מגפת הקורונה גם את האופן בו אנו מבינים את הגוף האנושי. בגלל הקשר העמוק בין הגוף לתכשיט, כאשר הגוף עומד בספק, משנה את משמעותו והופך מסוכן, או להפך נתון בסכנה, חייב התכשיט לעמוד בספק ולהשתנות גם הוא.

עבודה זו שואלת על משמעותם של תכשיטים בעולם שאסור להתקרב או לגעת, ועל משמעותם של החומרים והחפצים שהפכו לפתע יקרי ערך בחיינו. בעבודותיה משתמשת שריה בכפפות גומי, שתפקידן מצד אחד להגן על גופנו אך מצד שני מגבילות אותו, הופכות אותו אנונימי וחסר זהות. היא מתייחסת לכפפה כאל עור חדש, תחתיו מתחברים האובייקט והגוף לכדי חומר אחד, יד זרה הפועלת עלינו, מערערת את גבולות גופנו ומשנה את תנועותיו.
-

גלריית זוזו להנעה תרבותית, עמק חפר.
לצפייה נוספת