שפה חזותית להחזרת החטופים והחטופות

כמה ימים אחרי ה-7.10 חברו זוג היוצרים דדה וניצן מינץ ששהו ברזידנסי בניו יורק, יחד עם המעצבת טל הובר לעיצוב של פורמט גרפי פתוח לקהל, המאפשר החלפה של השפה הכתובה והחלפה של הצילום של נחטוף או חטופה. טקסטים רבים עוד יכתבו על ההחלטות העיצוביות שנעשו ברגעים הראשונים של המשבר שקיבלו ביטוי בהפצת אותו פורמט שהפך לבינלאומי, כלל אנושי המאפשר הזדהות וזיהוי של תוכנו בכל מקום, בכל שפה ומתוך כל תרבות.    

"כולנו היינו מתוסכלים ממה שקורה", אומרת הובר בעלת עסק למיתוג וניסיון של יותר מ-20 שנה בתחום התקשורת החזותית. "העבודה על העיצוב החלה בלהסתכל על מודעות של נעדרים בארצות הברית. זו מדינה שיש בה הרבה מאוד ילדים נעדרים והמודעות על כך מפוזרות ברחבי הערים ואפילו על קרטוני חלב. רצינו משהו ויזואלי שיהיה בשפה שהאמריקאים מבינים. לקחנו את התבנית של מודעות הנעדרים והלבשנו עליה מודעות של חטופים".

הבחירה בשימוש במרחב הציבורי נובעת מגיעה מהידע של שלושת המעצבים בכוח של המרחב הציבורי.

שלושתם בדרכם השונות משתמשות במרחב כאל מושג תרבותי. זהו מפנה חברתי-תרבותי-אורבני ומדיני במקרה זה ששואף לייצר מערך חדש של יחסי כוחות בין הציבור לבין השלטון. "אנחנו אזרחים מודאגים שיש להם אג'נדה, ומקווים שזה יעשה גם אם שינוי קטן – אבל שינוי".