הקרנבל

תערוכת יחיד - מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.

מיצב גדול מימדים המורכב מ-15 פסלים בקנה מידה אנושי הצועדים יחדיו בכיוון אחד. 

במקורו, קרנבל הוא טקס עממי המבליט יסודות של חופש, פנטזיה ודמיון. הוא מתריס נגד הסדר החברתי בכך שהוא חוגג משאלות אסורות, פריצת גבולות ואיסורים וחדוות יצרים. הקרנבל שיצר תשבי מנכיח רגע קפוא מתוך תהלוכה, ספק חגיגה, ספק הפגנה, טקס צבאי, מצעד ניצחון או אולי תבוסה; מערך סדור של פסלי דמויות מובלות ומובילות, הולכות, שותקות וצועקות, המהוות תהלוכה דיסטופית חתרנית.

תשבי נותן דרור למאוויים כמוסים; למשיכה לאסתטיקה של אלימות, טרור ואסונות; להתמכרות לחרדה, לפאניקה ולצריכת תקשורת המונים, המלהיטה את היצרים והופכת אימה לבידור. 

בעוד קרנבל - מטרתו להביא לשחרור חברתי ופוליטי, הקרנבל של תשבי מציג שחרור המתבטא כפולחן של אלימות. הוא מאיר זרקור על הסגידה שלנו כחברה לטקסיות המצעדים הצבאיים, לצריכה האינסופית שלנו את האלימות, הכוחניות והכאוס. באופן סמלי, באמצעות השטחת חומר, עבודתו של תשבי בתלת מימד מדגישה ומאתגרת את המדיום הדו-ממדי. תהליכי ההשטחה שהוא מעביר את האובייקטים משקפים מנגנוני כיבוש - איחוד פורמלי השוחק אינדיבידואליות, ומזמין הרהור על נזילות הזהות. השטיחות החומרית אף היא סימבולית - עבודותיו בוחנות את נטייתו של המין האנושי לתפוס עליונות על הטבע. הגיאומטריה והסימטריה מטילות הגיון אנושי על צורות טבעיות, ומציעות בחירה אסתטית כמו גם פרשנות פילוסופית על תודעה.

הפסלים במיצב עשויים עץ, ברזל ופלסטיק צבוע.

התהלוכה הקרנבלית של ניב תשבי | מתוך טקסט של טל ברלי

הצבת הדמויות המאוירות – או האיורים הפיסוליים – של ניב תשבי, מניבה קריאה 

אנימטיבית: פריים בודד שבו אנו צופים בסצנה קפואה, חלק מרצף של סצנות בסרט ארוך. לכן המיצב הופך לתנועה רפטטיבית, אף שהוא נייח. ואף שהדמויות  המאוירות הן אובייקטים, הן נתפסות כאן כסובייקטים נוכחים. הן מגלמות את הדיאלקטיקה של דמויות דוממות, סבילות, שבו־בזמן גם נושאות בחובן את ”זרע הפורענות”: יכולת פעילה או סבילה לשנות את השגרה. האופי הנרטיבי של המיצב נובע מהישענותו על תיאור סיפורי של מצעד, תהלוכה שבה הדמויות רוקמות עלילה עם נופך אלגורי. 

הצבת הדמויות זו אחר זו יוצרת שיטתיות של הליכה מאורגנת, טקסית ואולי אף צבאית מחד גיסא; ומעין כאוס צורני רגעי וקרנבלי מאידך גיסא. הקרנבל הוא מעין כינון של סדר חברתי חלופי, המקביל למופע המכונן את הסובייקט באקט חתרני, ביקורתי, כנגד המסגרת המקובלת; הוא מסגרת מוסכמת שבה יסודות מנוגדים יכולים להשיל מעליהם את אדרת היום־יום ולעטות מסכה, להתחפש. הקרנבליות מערערת על ההבחנות המקובלות, על מסדר הזיהוי המתמשך, וכך גם המיצב של תשבי. 

בעבודתו של תשבי, על זירה מטפורית זו של קרנבל חלים גם חוקיו של הטקס. בטקס, הן היוצר הן הקהל נוטלים חלק בקיימות המוכר, קרי בפולחן הדתי, השלטוני או ההגמוני, דווקא כדי לבעוט במקובל, כדי לחרוג, כדי למחות. לכן הוצבו הדמויות בסצנה כמשתתפות בטקס: האם זהו טקס צבאי? 

האם זהו מצעד ניצחון/תבוסה? האם זו תהלוכה? הסצנה של תשבי מחקה טקס־צבאי קרנבלי כאתר התרחשות הכפוף לכאורה לחוקיות המשלבת ריטואלים פרודיים. כלומר, הסימנים של המשתתפים בטקס המצעד מתפענחים כצבאיים – טנק, רובים, מדים. יש אחידות בטיפול הצורני הכללי של הגופים הלבושים אך תשבי משחק עם הגוף של הדמויות בגרוטסקיות, וכך מתהווה תהלוכה דיסטופית חתרנית. הדמויות מוגשות לצופה כפנטזיה. הן מציגות סתירות אנטומיות המפרות את הסימטריה, הבהירות והסדר של העולם הקלאסי, ותכונותיהן הבולטות הן זרות, היברידיות, טשטוש גבולות, התנגשות בין סדרים שונים, עיוות והפרזה. 

מתוך התערוכה: ספרו לי עוד
אוצר: יובל סער