לפני שתעלם: דוד וקסלר
תערוכת יחיד ראשונה למעצב האופנה והאמן הרב תחומי דוד וקסלר בגלריה רוזן, מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל
אוצרות: גלית גאון ותום כהן | ע.אוצרות: איילת גולדברג גבאי | הפקה: אושרי כהן נדר
אירוע פתיחה ותצוגה: 27.6.2024 בשעה 19:00
שעות פתיחה: שני 10:00-17:00, שלישי 17:00-21:00, חמישי 10:00-21:00 | נעילה: 5.9.2024
דוד וקסלר (נ' 1988), צולל אל המרחב הגדוש ממנו מורכבת מציאות חיינו: עודפי מידע, עודפי ייצור, שאריות תעשייה, חפצים שהושלכו, והערימה האדירה, הבלתי נתפסת, של דימויים שמשתכפלים זה על זה במאגרים האדירים, ההולכים וגדלים מדי רגע, של המדיה הדיגיטלית. המעצב דולה בזהירות מתוך הערימות פריטים, דימויים, חומרים, ושוזר אותם לכדי יצירה חדשה.
שימוש מחדש בחומרים ובשאריות אינו רק "מיחזור". זוהי קריאת תיגר על הביוגרפיה המוכרת, על מחזור החיים שנתפס כמובן מאליו. נדמה שאין מנוס מהמהלך המוכר של כל יצירה חדשה להשכח, לתפוס בתורה את מקומה בערימת הדברים שכבר אין להם שימוש. ביצירותיו החצופות, דורש המעצב מחזור חיים חדש, מייצר יש מתוך היש, הופך בגדים שמקורם בייצור המוני לפריטים יחידים מסוגם, מביא את הנשכחים אל קדמת הבמה ועוטף אותם בזוהר הבוהק של אופנה, בעבודת יד מלאה אהבה.
התערוכה "לפני שתיעלם" מציגה גוף עבודות חדש, בו נפגשות שתי טכניקות שמובילות את המחשבה על עתיד אפשרי. האחת - פירוק וחיבור מחדש של בגדים שיצאו מכלל שימוש, ליצירת פרטי לבוש חדשים שערכם עולה על סך החלקים מהם הורכבו. שיטת פעולה זו מובילה את עבודותיו בקולקציות שיצר בחמש השנים האחרונות, והפכה למזוהה עמו. אל המיומנות הזו מתחברת טכניקה שניה - שימוש בכלי הבינה המלאכותית שפרצו בסערה אל השדה היצירתי.
במידה רבה, מחוללי הדימויים של הבינה המלאכותית עוקבים אחר מהלך יצירתי דומה לזה שעושה דוד בערימות הבגדים והבדים: סריקת המאגרים האדירים של החומר הקיים, פירוק והרכבה לכדי דימוי חדש, ביטוי אפשרי אחד לאינסוף. בשיחותיו המתמשכות עם המכונה, יצר דוד רצפים וסדרות של דימויים שהודפסו, בטכנולוגיות המתקדמות של קורנית דיגיטל, על מגוון רחב של בדים שמקורם בשאריות התעשייה.
הדימויים שחוללו הם ביטויים של תרבות עכשווית המהדהדת פרקים בתולדות האמנות והעיצוב והתרבות. היצירות מאתגרות את המחשבה על היסטוריה אמיתית ומזויפת דרך מפגשים בלתי אפשריים: מלאכים בדמות הבארוק משובשים כצילומי אופנה עדכניים, עטופים מסגרות אר-נובו של אפרים משה ליליין ושזורים במפות אזוריות, קומיקס ודינוזאורים, מיתולוגיה ויתושים, דארק אייטיז ותחריטי התנ"ך, רשימת משימות בין תקרות מפוארות של מקדש אפשרי. כל אלו שלובים זה בזה, ממלאים את קירות הגלריה ועוטפים את הגוף הלובש, מתעקשים על הטמעות מלאה בין יופי וכיעור, בין הגבוה והנמוך, בין המרחב לגוף, בין האמנות והחיים עצמם.
אודות דוד וקסלר >>>
פריטים נבחרים מעבודותיו באוסף המרכז:
אוצרות: גלית גאון ותום כהן | ע.אוצרות: איילת גולדברג גבאי | הפקה: אושרי כהן נדר
אירוע פתיחה ותצוגה: 27.6.2024 בשעה 19:00
שעות פתיחה: שני 10:00-17:00, שלישי 17:00-21:00, חמישי 10:00-21:00 | נעילה: 5.9.2024
דוד וקסלר (נ' 1988), צולל אל המרחב הגדוש ממנו מורכבת מציאות חיינו: עודפי מידע, עודפי ייצור, שאריות תעשייה, חפצים שהושלכו, והערימה האדירה, הבלתי נתפסת, של דימויים שמשתכפלים זה על זה במאגרים האדירים, ההולכים וגדלים מדי רגע, של המדיה הדיגיטלית. המעצב דולה בזהירות מתוך הערימות פריטים, דימויים, חומרים, ושוזר אותם לכדי יצירה חדשה.
שימוש מחדש בחומרים ובשאריות אינו רק "מיחזור". זוהי קריאת תיגר על הביוגרפיה המוכרת, על מחזור החיים שנתפס כמובן מאליו. נדמה שאין מנוס מהמהלך המוכר של כל יצירה חדשה להשכח, לתפוס בתורה את מקומה בערימת הדברים שכבר אין להם שימוש. ביצירותיו החצופות, דורש המעצב מחזור חיים חדש, מייצר יש מתוך היש, הופך בגדים שמקורם בייצור המוני לפריטים יחידים מסוגם, מביא את הנשכחים אל קדמת הבמה ועוטף אותם בזוהר הבוהק של אופנה, בעבודת יד מלאה אהבה.
התערוכה "לפני שתיעלם" מציגה גוף עבודות חדש, בו נפגשות שתי טכניקות שמובילות את המחשבה על עתיד אפשרי. האחת - פירוק וחיבור מחדש של בגדים שיצאו מכלל שימוש, ליצירת פרטי לבוש חדשים שערכם עולה על סך החלקים מהם הורכבו. שיטת פעולה זו מובילה את עבודותיו בקולקציות שיצר בחמש השנים האחרונות, והפכה למזוהה עמו. אל המיומנות הזו מתחברת טכניקה שניה - שימוש בכלי הבינה המלאכותית שפרצו בסערה אל השדה היצירתי.
במידה רבה, מחוללי הדימויים של הבינה המלאכותית עוקבים אחר מהלך יצירתי דומה לזה שעושה דוד בערימות הבגדים והבדים: סריקת המאגרים האדירים של החומר הקיים, פירוק והרכבה לכדי דימוי חדש, ביטוי אפשרי אחד לאינסוף. בשיחותיו המתמשכות עם המכונה, יצר דוד רצפים וסדרות של דימויים שהודפסו, בטכנולוגיות המתקדמות של קורנית דיגיטל, על מגוון רחב של בדים שמקורם בשאריות התעשייה.
הדימויים שחוללו הם ביטויים של תרבות עכשווית המהדהדת פרקים בתולדות האמנות והעיצוב והתרבות. היצירות מאתגרות את המחשבה על היסטוריה אמיתית ומזויפת דרך מפגשים בלתי אפשריים: מלאכים בדמות הבארוק משובשים כצילומי אופנה עדכניים, עטופים מסגרות אר-נובו של אפרים משה ליליין ושזורים במפות אזוריות, קומיקס ודינוזאורים, מיתולוגיה ויתושים, דארק אייטיז ותחריטי התנ"ך, רשימת משימות בין תקרות מפוארות של מקדש אפשרי. כל אלו שלובים זה בזה, ממלאים את קירות הגלריה ועוטפים את הגוף הלובש, מתעקשים על הטמעות מלאה בין יופי וכיעור, בין הגבוה והנמוך, בין המרחב לגוף, בין האמנות והחיים עצמם.
אודות דוד וקסלר >>>
פריטים נבחרים מעבודותיו באוסף המרכז:
