עינת לידר

זה לא הזמן לתכשיטים יפים"
 

פרופ׳ עינת לידר, ילידת ירושלים (1966). צורפת, מרצה ואוצרת בתחום הצורפות, חוקרת בתחום התיאוריה והפרקטיקה של העיצוב והאומנות. בוגרת המחלקה לצורפות, בצלאל, ירושלים (B.A. 1992) ומוסמכת בעיצוב תעשייתי, הטכניון, חיפה (M.Sc. 2003). הייתה ראשת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל בין השנים 2005-2013, פרופסורית חברה וחברת סגל במחלקות לצורפות ואופנה ולתרבות חזותית וחומרית. כיום פרופ' עינת לידר מכהנת כיו״ר עמותת הצורפות העכשווית בישראל. 
 

לידר פועלת בשדה היצירה בתחום הצורפות, ויוצרת תכשיטים וכלים. היא מאמינה בכל ליבה שמהותו של האמן, ובמקרה זה הצורף, להיות אדם חושב המביע את דעתו ולנקוט עמדה ומתוך כך, תפקידה של היצירה בתחום הצורפות להגיב לנושאים הקשורים לתרבות וליחסי הכוח בחברה. למרות הקושי להביע דעה באווירה ובאקלים הישראלי, לידר לא חוששת לנקוט עמדה ברורה ולבטא אמירות פוליטיות וחברתיות בלתי מתפשרות וכך היא מרווה את עבודותיה בביקורת פוליטית מורכבת וטעונה. דרך עבודותיה היא מדברת על הקשר הטעון שבין המציאות והמקום שבהם אנו חיים לבין גוף האדם ומתייחסת לשאלות נוקבות וקשות המתעסקות בסוגיות הקשורות לתפקידם ומהותם של תכשיטים ביחס לחברה, יחסי כוח, תרבות חומרית והקשר בינה לבין מנהגים וגוף.  כפי שכתבה אודותיה האוצרת ד״ר טלי תמיר, ביצירתה, מבקשת לידר להחיל על יצירתה את כללי הדיון המופעלים על שדה האמנות, מבלי להמיר אותם לאובייקטים אמנותיים. בכך, היא מבטלת את הנשיאה הפסיבית של תכשיט לטובת הפיכתו לכלי פעיל, מאתגר ושואל שאלות, כזה שלא רק מצהיר הצהרות ונוקט עמדה ביקורתית ואופוזיציונית, אלא מבקש להציע שינוי ומהפכה בתפיסה. מעניין לראות, איך לצד הרעיונות כבדי המשקל בהם הן עוסקות, עבודותיה ניחנות בקלות פיזית ובדו שיח מעניין שנוצר בינן לבין הגוף. 
 

בסדרות התכשיטים שיוצרת לידר לאורך השנים, היא מפתחת שפה שמקור ההשראה לה במלחמה ושליטה: מפה, גדר, מחסום, מגדל שמירה, מצלמה, המזרח התיכון, חיילים ונשקים. היא עובדת בטכניקות קלאסיות לצד טכניקות שפיתחה בעצמה ומשתמשת בחומרים תעשייתיים לצד מתכות אצילות כמו כסף, אלומיניום ואפילו זהב, שהטיפול בהן לא פעם מעלה דווקא תחושה של דלות החומר. השינויים הפוליטיים והארכיטקטוניים שעברה עיר הולדתה, ירושלים שגרמו לכך שהפכה מסוכסכת תחת האפשרות לחיות בשלום בין כל הדתות והתפיסות, לצד מהפכים דומים במרחב יפו-תל אביב שם היא גרה כיום, השפיעו עליה מאוד והובילו את לידר לחקר מפות שמופיעות כמוטיב חוזר בעבודותיה לאורך השנים. לידר החלה לחקור מפות ותרבות חומרית תוך שהיא עוקבת אחר הגבולות והמוטציות המתרחשות בערכים ובתפיסה, בהתייחס למצב החברתי שהתערער. בהתייחס לכך, תכשיטיה של לידר מהשנים הבאות יעלו מחשבות אודות הדברים אותם אנו עונדים עלינו כמחאה בגלריה הדינמית של הגוף, בניסיון להביא לדיון את המציאות ״המתלבשת עלינו״ בתוך המרחב המקומי.
 

בסדרות התכשיטים שיוצרת לידר לאורך השנים, היא מפתחת שפה שמקור ההשראה לה במלחמה ושליטה: מפה, גדר, מחסום, מגדל שמירה, מצלמה, המזרח התיכון, חיילים ונשקים. היא עובדת בטכניקות קלאסיות לצד טכניקות שפיתחה בעצמה ומשתמשת בחומרים תעשייתיים לצד מתכות אצילות כמו כסף, אלומיניום ואפילו זהב, שהטיפול בהן לא פעם מעלה דווקא תחושה של דלות החומר. השינויים הפוליטיים והארכיטקטוניים שעברה עיר הולדתה, ירושלים שגרמו לכך שהפכה מסוכסכת תחת האפשרות לחיות בשלום בין כל הדתות והתפיסות, לצד מהפכים דומים במרחב יפו-תל אביב שם היא גרה כיום, השפיעו עליה מאוד והובילו את לידר לחקר מפות שמופיעות כמוטיב חוזר בעבודותיה לאורך השנים. לידר החלה לחקור מפות ותרבות חומרית תוך שהיא עוקבת אחר הגבולות והמוטציות המתרחשות בערכים ובתפיסה, בהתייחס למצב החברתי שהתערער. בהתייחס לכך, תכשיטיה של לידר מהשנים הבאות יעלו מחשבות אודות הדברים אותם אנו עונדים עלינו כמחאה בגלריה הדינמית של הגוף, בניסיון להביא לדיון את המציאות ״המתלבשת עלינו״ בתוך המרחב המקומי.
   

במקביל מוזמנת לידר להרצאות וסדנאות ברחבי העולם. בשנת 2023, הוזמנה לידר מטעם בית הספר לארכיטקטורה École d'architecture de la ville & des territoires Paris-Est   להעביר סדנה בהקשר לתוכנית השנתית 'צורות של שימור חוזר'. לידר בנתה והנחתה סדנת תכשיטים בשם 'מודלים חומריים כצורות של מציאות' שעסקה בפירוק חפצים ויצירה מחומריהם סביבות מוקטנות ביקורתיות שהוצמדו לגוף. לצד זאת לידר גם כתבה תוכניות לימודים בתחום הצורפות העכשווית וההיסטורית, ערכה את מקראת הצורפות הראשונה בישראל (במסגרת סדרת ״הילקוט״ של בצלאל), ארגנה, הנחתה ונשאה הרצאות בימי עיון וסדרות רבות - מקומיות ובינלאומיות. הסטודנטים שלידר הנחתה לאורך השנים הציגו וזכו בפרסים רבים וחשובים בתחום בארץ ובעולם. מתוך כוונה עמוקה לקדם את התחום גם יזמה לידר ואצרה לצד קולגות תערוכות יחיד וקבוצתיות של בוגרים וקבוצתיות על מנת לקדם את השדה המקומי והיוצרים בו. 
 

בתערוכת היחיד של לידר 'שקיפות המבנה והחלל הרוטט' (1997, המומחה גלריה לעיצוב, תל אביב), שבה הציגה מבנים ארכיטקטוניים שקופים הבנויות מרשתות מתכת עדינות ששימשו כגופי תאורה, ניתן היה לראות ניצנים של התעסקות בשאלות של פערים מסוגים שונים.  

מסת החומר, הקלילה כביכול של הרשת, אפשרה לה, כבר אז, להביע ניגודים של חומרים תעשייתיים מול עבודה ידנית ואור מול צל, הגדרות ותפיסות אודות גבולות האובייקט. 

 

עבודות אלה המשיכו, ביחסן לחלל ולחומר, את החנוכיה שעיצבה לידר בשנת 1993 ושהוצגה בביאנלה ליודאיקה של מוזיאון ספרטוס ארה״ב וזכתה בציון לשבח.  

גם במיצב'D9'  (2003, גלריה לימבוס – מקום לצילום, תל אביב) דרכו דיברה לידר על הצורך בהתבוננות רב צדדית כשבמוקד הועלה הפער שבין הבית כערך נשגב פוליטית בתרבות המקומית לחורבותיו ועל הדחפור העומד בטווח בין שני המצבים הללו.  

בתערוכה, היא הציגה כמעין ביתן קובייתי המדמה דירה ישראלית מודרניסטית המפורקת ובנויה מקרטונים לאריזה ושמתנשאת לגובה בחתכים שקופים ושטוחים למרכיביה העיצוביים. 

 בתערוכת יחיד 'הסדר לא הושב על כנו' (גלריה פריסקופ, תל אביב), שבה הציגה סיכות דש שצורתן הושאלה ממפות כפרים ערביים שהיו נטועים בעבר במרחבי העיר תל אביב יפו ואינם קיימים עוד. כבר אז התייחסה לידר בעבודותיה למלחמה בעזה והשתמשה בתכשיטים כבמדיום שתפקידו לייצר זיכרון. בנוסף, העלתה שאלות נוקבות, כמו: האם באמת היה פה סדר? מתי הוא שובש? והאם מהדורות החדשות מייצגות את האמת? במרץ 2010, במקביל לעבודתה על סדרת הגדרות בווריאציות השונות שלה, יצרה לידר סדרה קטנה של סיכות הנקראת 'תכשיטים איטיים מגיבים מהר'. כאן, החדירה לעולם הלשוני והמטפורי של הצורפות מונח פוליטי מובהק, המסמן את מרחב הפעולה שלה: המזרח התיכון. הפעם, הציעה לידר לראות במזרח התיכון במקום החלוקות הפוליטיות והאתניות המקובלות כמרחב סינופטי דינאמי, שבו לתנועת הרוחות ולזרמי האוויר אין גבולות ומחסומים וכולם חווים את האקלים ללא ההבחנות הלאומיות. כשנתיים לאחר מכן, בשנת 2012, עבדה לידר על סדרת התליונים 'אנשי הדממה' שבנויה על סכמטיזציה גיאומטרית של צללי חיילים אוחזים בנשק מכוון. בכך, הפכו התליונים למטפורה חומרית לרמת ההדחקה הנדרשת מאזרחי ישראל כדי להשכיח מעצמם את הפעולות הצבאיות המתרחשות מידי יום ולילה בשמו וללא ידיעתו.

כשהשתתפה בתערוכה הקבוצתית 'טרנזיט, תכשיטים עכשוויים מישראל' (2012-13, במוזיאון התכשיטים של פורצהיים ובמספר מוזיאונים נוספים בגרמניה), הציגה לידר את סדרת התכשיטים 'גדרות ומצלמות‘. בסדרה זו, עליה זכתה בפרס העיצוב של משרד התרבות ב-2010, התייחסה לתופעות של משטור חברתי במרחב המקומי. בסדרה זו, העשויה רשתות אלומיניום, נירוסטה וכסף הגיבה לידר לכמות ההולכת וגוברת של גדרות לאורך גבולות המדינה ולמצלמות האבטחה שמוצבות במבני ציבור ובבתים פרטיים, תפקידן כביכול לשמור ולהגן בפני גניבות ופיגועים, אך בפועל הן חוסמות את תנועת האנשים ומסתננות לפרטיות שלהם. מבחינתה, השילוב בין גדר ומצלמה, קשור לשיטות של הגבלת תנועה ופיקוח עליה, כחלק משגרת כיבוש. צורניות הסדרה, שהכילה טבעות, צמידים ותליונים, בנויה על חיבור של יחידות רשת ועל שרטוט פרספקטיבי מושטח של מצלמות ועדשות מעקב.

במהלך השנים משתתפת לידר בתערוכות יחיד, תערוכות קבוצתיות וכן בתערוכות שהיא מציגה עם בן זוגה ד"ר דיויד גוס, צייר, חוקר ומרצה בתחומי ההיסטוריה והתיאוריה של העיצוב ובאמנות ועיצוב באפריקה.  בתערוכה המשותפת הראשונה ללידר וגוס, 'זה לא אישי, (2008, סדנאות האמנים, תל אביב) ביקשו השניים להסיט את המבט מעניינים נסיבתיים ולעסוק דרך העבודות עצמן במצב של חיבור ונתק מהסביבה. לצד ציורים שהציג גוס, הציגה לידר סדרת ענקי צוואר שנלקחו מהעולם הוויזואלי והפרקטי של הצווארונים ולא בכדי עסקה באותו אזור רגיש ושברירי המקשר בין הגוף והראש

התערוכה המשותפת השנייה, 'סינדרום בהשאלה' (2015, סדנאות האמנים, תל אביב), חיברה בין שני המדיה, צורפות וציור, ועסקה בדיאלוג חומרי על מה שבין זיכרון ושכחה, שליטה וכניעה, גלוי ונסתר. העבודות בתערוכה נגעו בתל אביב (העיר שבה הם חיים ועובדים), ירושלים (העיר שבה נולדה) וקייפטאון (העיר שבה נולד גוס) על האנלוגיות הפוליטיות העולות מההיסטוריה, ובהשלכות של האמונה העיוורת והמשיחיות ההרסנית הנובעת ממנה. 
 

בתערוכה השלישית המשותפת ללידר וגוס 'חומר אפור' (2019,Froots , שנחאי) הציגו השניים תכשיטים וציורים כשהפעם, נקודת המוצא הייתה מבט על מיפוי תל אביב, ירושלים ושנחאי ויצירת קשרים צורניים וחומריים בין מרחב אורבני, חומרים אישיים וציבוריים ותהליכי יצירה מחומרים אישיים והיסטוריים. העבודות אף התייחסו לגטו היהודי שהיה מקום מקלט לפליטים בשנחאי במהלך מלחמת העולם השניה. 

בתערוכה 'מלאכה ובטלה' (2023, בית העיר, תל אביב) המשיכה לידר והרחיבה את העיסוק בכפיות כמו גם בהיסטוריה של הקראפט המקומי כשבעבודתה 'הצורפים והפנינים' היא מדברת על הפגיעה בתרבות החומרית בתל אביב יפו כתוצאה ממלחמות וכיבושים, במיוחד לאחר הקמת מדינת ישראל. לידר בחרה ברחובות 'הצורפים' ו'הפנינים' ביפו כנקודת מוצא מטפורית למחסור בעדויות חומריות אודות ההיסטוריה התרבותית-יצרנית של העיר. לצד עבודותיה הנוקבות, לידר מלמדת שנים רבות במוסדות שונים בארץ ובעולם, כיום בעיקר באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל שבירושלים. לידר מנחה שיעורי סטודיו ומרצה בתחום ההיסטוריה והתיאוריה של הצורפות הפרה-היסטורית ועד היום בדגש על היבטים חברתיים, חומריים, כלכליים, אקולוגיים ופוליטיים בשדה. 
 

לדוגמא, אצרה לידר את תערוכת תכשיטי בצלאל 2005-2013 בשבוע התכשיט של מינכן וב-JOYA -  יריד התכשיטים של ברצלונה (עם ורד קמינסקי, 2013) ובפולין בהזמנת פסטיבל הכסף וגלרית ליגניצה (2017, עם קמינסקי). דוגמא נוספת רחבת הקף היא התערוכה ׳אוטופיסטים פנטזיסטים׳ שאצרה לידר עם שחר כהן בבית בינימיני ב-2022 הוצג הדור הצעיר בארץ מכל האקדמיות והנושאים בהם הוא עוסק. מטרת תערוכה זו היתה לתת במה וליצור דיון אודות ההתפתחות של הצורפות העכשווית בישראל. התערוכה לוותה בטקסט שכתבה לידר ״מונח על הגוף״, המבקש לבחון ולנסח את הנושאים בהם עוסק הדור הצעיר בעת הזו. 

בתערוכה ״סגסוגת״ שאצרה לידר בשנה לאחר מכן עם הצורפת ורד קמינסקי, הוצגו תכשיטים שעוצבו על ידי סטודנטים מבצלאל בשנים האחרונות. התערוכה הוצגה במוזיאון העיצוב של מינכן - הפינקוטק דה מודרן בסדרה ״מתחת למדרגות״ בשבוע התכשיט 2023. לאחר התערוכה כבר הספיקו סטודנטים שהשתתפו בה להציג באירועים נוספים ולקבל פרסים - מהחשובים בתחום לדור הצעיר בעולם הצורפות. במסגרת זו התפרסם גם קטלוג מלווה לתערוכת בצלאל בו כתבו לידר וקמינסקי את טקסט האוצרות ״מההר״ המתייחס למערכת היחסים המורכבת בין גרמניה לישראל בתחום הצורפות לאורך המאות 20-21.  לצד זאת, לידר גם כתבה מאמרים רבים בנושאי הצורפות והקראפט המקומי, על נושאים שטרם נחקרו מנקודת המבט היצירתית, כמו גם ערכה מאמרים וספרים בתחום. לדוגמא, במלאת עשר שנים לבית בינימיני - מרכז לקרמיקה עכשווית, הוזמנה לידר לכתוב טקסט בנושא ובחרה לצלול לעומק ולחקור את העדר התמיכה הממשלתית בישראל בתחומי המלאכה, דרך הניסיונות להקים מועצה מקומית: ״מעמד המלאכה: פרספקטיבה היסטורית מקומית על ניסיונות להסדרה וקידום של האומנויות והמלאכות״ שהתפרסמה בפברואר 2023. 
 

במקביל, בשנת 2023 יזמה לידר ויסדה עם קבוצת צורפות וצורפים את עמותת הצורפות העכשווית בישראל (ע״ר). העמותה נוסדה על מנת לפתח, לבסס ולהעמיק את הידע הציבורי והמקצועי בישראל אודות תחום הצורפות העכשווית וחשיבותו ההיסטורית והתרבותית בכלל והמקומית בפרט. בהיווסדותה, לידר נבחרה לעמוד בראש העמותה משנת 2023, ושוב ב-2024. 

בנוסף לכך, באוגוסט 2024 הקימה עינת לידר יחד עם מיכל אורן ובוורלי פרייס את המגזין המקוון הראשון לצורפות בישראל ״ליטושים״, כיום עורכת אותו עם מיכל אורן ונעמה בן פורת. הגליון הראשון של המגזין יצא לאור בנובמבר 2024 ועסק בנושא ״תערוכות״, הגיליון השני עוסק בנושא ״זכרון״ הבא יצא בינואר 2025 בנושא ״זכרון״. גיליונות נוספים מתוכננים לצאת במהלך השנים 2026 -2025. לצד המגזין, לידר חברת מערכת בעלון החדשות של העמותה ובועדת ליסוד שבוע הצורפות העכשווית של עמותת הצורפות העכשווית, לראשונה בישראל