ינק יונטף – בין טיפוגרפיה קלאסית לישראלית עכשווית
האזנה לפרק 🎧
ינק יונטף בשיחה על תפקידו בעולם של מעצב אותיות, על הקלאסיקה של האות העברית, זו שעוצבה בהתחלה על ידי דוברים ודוברות של שפות־אם אחרות. דרך היכולת להתבונן מבחוץ ובפנים על האות ועל השפה העברית נוצרת מוטיבציה לשימור, שיחזור והחייאה של גופנים בעברית כחלק מיצירה של התרבות היהודית והישראלית העכשווית.
ינק
היי בוקר טוב.
תום
טוב, בוקר טוב, שמחה מאוד שאתה כאן להקלטה של בעצם הפרק הראשון שלנו בפרויקט הזה.
ינק
תודה שהזמנתם אותי להשתתף.
תום
אני אשמח לפני שאנחנו צוללים להכל שקצת תציג את עצמך, מה אתה עושה ואולי למה?
ינק
שמי ינק, אני מעצב אותיות ובעברי גם מעצב גרפי, בוגר בצלאל משנת 1989 ואני למעשה עליתי לארץ בגיל 16 וחצי מברית המועצות. היום זה ארץ עצמאית שנקראת מולדובה.
תום
זאת אומרת עברית שהיום היא מרכז העשייה המקצועית שלך לא הייתה מקום שממנו התחלת ונחשפת אליה באיזשהו שלב.
ינק
נחשפתי אליה לפני העלייה לארץ. סבא לקח אותי לבית הקברות היהודי ומילאתי בזפת את האותיות על פני מצבות של קרובי משפחה. זה בעצם ההיכרות הראשונה שלי עם העברית.
תום
היכרות די מקרוב, די חומרית.
ינק
וכל מה שאני זוכר לרוב זה המצבה תמיד התחילה מהאותיות פ״נ. זה דבר ראשון, כאלה עשיתי הרבה.
תום
טוב פ״א זו אות שיש לה מקום מיוחד בעשייה שלך.
ינק
יכול להיות שמשמה ההתאהבות. בעיניי זאת גם אחד האותיות היפות ביותר בעברית.
תום
מסכימה איתך. מה מיוחד בפ״א?
ינק
יש לה מורכבות של צורה. הצליל שהיא מייצרת, באופן אישי זה מה שאני חושב על האות פ״א יכולה להיות גם F גם פ״א.
תום
מה זה אומר מעצב אותיות? מה איך נראה היומיום של להיות מעצב אותיות?
ינק
קודם כל אני חושב שזה מקצוע שמושך אליו אנשים עם הפרעות מסוימות. זה יכול להיות אובססיביות, איזושהי הפרעת קשב, לפה או לשם והעיסוק בדבר הזה הוא בעצם עוזר לך להתפקס על הנושא, ולכן מרבית, אני חושב מההיכרות שלי עם שאר מעצבי האותיות, מרביתם יש להם איזה שהיא הפרעת קשב כזו או אחרת, כן.
תום
קשב מועשר.
ינק
מועשר כן, ובעצם העיסוק בזה הוא עוזר לך במקום לקחת ריטלין, מה שלא היה בתקופתנו, העיסוק עצמו הוא בעצם מרפא אותך. הוא מרכז אותך למטרה מסוימת, ואתה עסוק בזה כל הזמן, אתה מקדיש את עצמך לעשייה הזאת עד שאתה מגיע לאיזה שהוא סוג של שלמות שבעיניך, או בעיני אחרים היא יוצרת משהו שהוא שימושי וטוב לכולם.
תום
נשמע כמו מטרה נעלה. לפעמים כשאני מדברת על העניין או על התחום הזה שאנחנו מתעסקים בו בטיפוגרפיה עם אנשים שהם מבחוץ למקצוע, הם לא לגמרי מבינים מה כבר יש לעשות בתוך הדבר הזה, כי אותיות הן מערכת די סגורה או לפחות מבחוץ נראית סגורה ונדמה למי שלא עוסק בזה שיש גבול לכמה דברים אפשר לעשות עם אל״ף או עם פ״א עד שהיא מפסיקה להיות אל״ף או פ״א. אבל בעצם דווקא המרחב הזה, שהוא כביכול סגור, הוא מאפשר אקספירמנטים מאוד פרועים בתוך הניואנסים הקטנים האלה.
היי בוקר טוב.
תום
טוב, בוקר טוב, שמחה מאוד שאתה כאן להקלטה של בעצם הפרק הראשון שלנו בפרויקט הזה.
ינק
תודה שהזמנתם אותי להשתתף.
תום
אני אשמח לפני שאנחנו צוללים להכל שקצת תציג את עצמך, מה אתה עושה ואולי למה?
ינק
שמי ינק, אני מעצב אותיות ובעברי גם מעצב גרפי, בוגר בצלאל משנת 1989 ואני למעשה עליתי לארץ בגיל 16 וחצי מברית המועצות. היום זה ארץ עצמאית שנקראת מולדובה.
תום
זאת אומרת עברית שהיום היא מרכז העשייה המקצועית שלך לא הייתה מקום שממנו התחלת ונחשפת אליה באיזשהו שלב.
ינק
נחשפתי אליה לפני העלייה לארץ. סבא לקח אותי לבית הקברות היהודי ומילאתי בזפת את האותיות על פני מצבות של קרובי משפחה. זה בעצם ההיכרות הראשונה שלי עם העברית.
תום
היכרות די מקרוב, די חומרית.
ינק
וכל מה שאני זוכר לרוב זה המצבה תמיד התחילה מהאותיות פ״נ. זה דבר ראשון, כאלה עשיתי הרבה.
תום
טוב פ״א זו אות שיש לה מקום מיוחד בעשייה שלך.
ינק
יכול להיות שמשמה ההתאהבות. בעיניי זאת גם אחד האותיות היפות ביותר בעברית.
תום
מסכימה איתך. מה מיוחד בפ״א?
ינק
יש לה מורכבות של צורה. הצליל שהיא מייצרת, באופן אישי זה מה שאני חושב על האות פ״א יכולה להיות גם F גם פ״א.
תום
מה זה אומר מעצב אותיות? מה איך נראה היומיום של להיות מעצב אותיות?
ינק
קודם כל אני חושב שזה מקצוע שמושך אליו אנשים עם הפרעות מסוימות. זה יכול להיות אובססיביות, איזושהי הפרעת קשב, לפה או לשם והעיסוק בדבר הזה הוא בעצם עוזר לך להתפקס על הנושא, ולכן מרבית, אני חושב מההיכרות שלי עם שאר מעצבי האותיות, מרביתם יש להם איזה שהיא הפרעת קשב כזו או אחרת, כן.
תום
קשב מועשר.
ינק
מועשר כן, ובעצם העיסוק בזה הוא עוזר לך במקום לקחת ריטלין, מה שלא היה בתקופתנו, העיסוק עצמו הוא בעצם מרפא אותך. הוא מרכז אותך למטרה מסוימת, ואתה עסוק בזה כל הזמן, אתה מקדיש את עצמך לעשייה הזאת עד שאתה מגיע לאיזה שהוא סוג של שלמות שבעיניך, או בעיני אחרים היא יוצרת משהו שהוא שימושי וטוב לכולם.
תום
נשמע כמו מטרה נעלה. לפעמים כשאני מדברת על העניין או על התחום הזה שאנחנו מתעסקים בו בטיפוגרפיה עם אנשים שהם מבחוץ למקצוע, הם לא לגמרי מבינים מה כבר יש לעשות בתוך הדבר הזה, כי אותיות הן מערכת די סגורה או לפחות מבחוץ נראית סגורה ונדמה למי שלא עוסק בזה שיש גבול לכמה דברים אפשר לעשות עם אל״ף או עם פ״א עד שהיא מפסיקה להיות אל״ף או פ״א. אבל בעצם דווקא המרחב הזה, שהוא כביכול סגור, הוא מאפשר אקספירמנטים מאוד פרועים בתוך הניואנסים הקטנים האלה.
ינק
יש עוד משהו חשוב שצריך להוסיף לזה, למעשה האותיות, זאת באמת כשאתה אומר שאתה מעצב אותיות הרבה אנשים אומרים ״עוד צריך לעצב אותיות? יש כל כך הרבה״. בעצם הפונטים, האותיות זה סוג של אקססורי שהעולם של העיצוב הגרפי או תקשורת חזותית צורך אותם כל הזמן. זה לדוגמה כמו שמעצבי אופנה כל עונה עושים בגדים חדשים, קולקציה חדשה. אותו דבר מתקיים גם באותיות, או כמו שמוזיקאים מייצרים עוד מוזיקה, עוד שירים אז תמיד יהיה צורך בפונטים חדשים ובצורות חדשות. עכשיו, בתוך השדה הזה, המעצבים מנסים להמציא את זה מחדש. אז לכן כל פעם היצירתיות פורצת ואנחנו רואים טרנדים חדשים, גופנים חדשים, פתרונות שלא חשבו עליהם קודם. חוץ מזה שגם הטכנולוגיה משפיעה על כך, על העשייה ולכן תמיד יצטרכו עוד פונטים חדשים. תמיד יהיה לזה מקום, מה גם שבתחום של האות העברית יש חסך של שנים רבות של עשייה, אז יש לנו עוד לאן לשאוף ויש עוד מה למלא במבחר.
תום
זה דרך כל כך גם מנחמת ואופטימית להסתכל על זה שכן צריך להמשיך לעשות, ויש טעם להמשיך לעשות. אבל גם מאוד מעניינת לחשוב על ההקבלה בין סוג היצירה הזה לבין להוציא שירים חדשים, מוזיקה חדשה, קולקציות חדשות של אופנה, כי אלה תחומים שבהם מאוד מובן מאליו לכולם, גם למי שלא מתוך השדה המקצועי, שתמיד נדרש לעשות משהו חדש, אבל שכל שיר חדש ושכל חולצה חדשה ושכל רהיט חדש נשענים על המון ידע קיים וקודם ודברים שנעשו לפניהם.
ינק
אותו דבר קורה גם בתחום הזה, אותו דבר. אנחנו נשענים על מסורות של אולי אלפי שנים. בעברית יש חסך כמובן כי א׳ השפה לא הייתה בשימוש די הרבה זמן ו-ב׳ עד שהטכנולוגיות החדשות הגיעו גם אלינו לקח זמן מכיוון שהיינו אומה יחסית קטנה, שפה יחסית לא משומשת אז לקח זמן. בעצם הטכנולוגיות החדשות הן אלה שאיפשרו להתפתח שוב.
תום
אנחנו עדיין אומה די קטנה, אבל עקשנית מאוד.
ינק
השפה עתיקה.
תום
כן. ואפשר לראות את זה אצל הרבה טיפוגרפים, שלפעמים יש איזה שהוא רגע מסוים בהיסטוריה, איזה שהיא תקופה מסוימת טכנולוגית שמעשירה יותר את העבודה שלהם או שמעסיקה אותם יותר. על מה היית אומר שהעבודה שלך נשענת, או מה מעניין אותך יותר?
ינק
אותי מעניין כמובן הקלאסיקה העברית ואפילו קלאסיקה של המאה ה־19. מה שנקרא מעצבים שעיצבו את העברית המודרנית כמו הנרי פרידלנדר, צבי נרקיס, אשר אורון, איתמר דוד, רשימה יחסית קטנה כי הם באמת היו חלוצים בתחום. אז אני תמיד בהסתכלות שלי ובעשייה שלי נשען על היצירות של הקלאסיקה העברית, שהיא לא בהכרח גם נעשתה בידי יהודים, או אנשים שידעו את השפה, אבל אחר כך האנשים שמניתי אותם מקודם הם בעצם עבורי איזה סוג של ׳רול מודל׳ כאלה. מה גם שהם לא היו ילידי הארץ. נגיד כולם באו מחו״ל, כולם תרמו את תרומתם מהיכרות עם טיפוגרפיה לטינית, ועשו תרומה מאוד משמעותית לאות העברית.
לתמלול המלא >>>
יש עוד משהו חשוב שצריך להוסיף לזה, למעשה האותיות, זאת באמת כשאתה אומר שאתה מעצב אותיות הרבה אנשים אומרים ״עוד צריך לעצב אותיות? יש כל כך הרבה״. בעצם הפונטים, האותיות זה סוג של אקססורי שהעולם של העיצוב הגרפי או תקשורת חזותית צורך אותם כל הזמן. זה לדוגמה כמו שמעצבי אופנה כל עונה עושים בגדים חדשים, קולקציה חדשה. אותו דבר מתקיים גם באותיות, או כמו שמוזיקאים מייצרים עוד מוזיקה, עוד שירים אז תמיד יהיה צורך בפונטים חדשים ובצורות חדשות. עכשיו, בתוך השדה הזה, המעצבים מנסים להמציא את זה מחדש. אז לכן כל פעם היצירתיות פורצת ואנחנו רואים טרנדים חדשים, גופנים חדשים, פתרונות שלא חשבו עליהם קודם. חוץ מזה שגם הטכנולוגיה משפיעה על כך, על העשייה ולכן תמיד יצטרכו עוד פונטים חדשים. תמיד יהיה לזה מקום, מה גם שבתחום של האות העברית יש חסך של שנים רבות של עשייה, אז יש לנו עוד לאן לשאוף ויש עוד מה למלא במבחר.
תום
זה דרך כל כך גם מנחמת ואופטימית להסתכל על זה שכן צריך להמשיך לעשות, ויש טעם להמשיך לעשות. אבל גם מאוד מעניינת לחשוב על ההקבלה בין סוג היצירה הזה לבין להוציא שירים חדשים, מוזיקה חדשה, קולקציות חדשות של אופנה, כי אלה תחומים שבהם מאוד מובן מאליו לכולם, גם למי שלא מתוך השדה המקצועי, שתמיד נדרש לעשות משהו חדש, אבל שכל שיר חדש ושכל חולצה חדשה ושכל רהיט חדש נשענים על המון ידע קיים וקודם ודברים שנעשו לפניהם.
ינק
אותו דבר קורה גם בתחום הזה, אותו דבר. אנחנו נשענים על מסורות של אולי אלפי שנים. בעברית יש חסך כמובן כי א׳ השפה לא הייתה בשימוש די הרבה זמן ו-ב׳ עד שהטכנולוגיות החדשות הגיעו גם אלינו לקח זמן מכיוון שהיינו אומה יחסית קטנה, שפה יחסית לא משומשת אז לקח זמן. בעצם הטכנולוגיות החדשות הן אלה שאיפשרו להתפתח שוב.
תום
אנחנו עדיין אומה די קטנה, אבל עקשנית מאוד.
ינק
השפה עתיקה.
תום
כן. ואפשר לראות את זה אצל הרבה טיפוגרפים, שלפעמים יש איזה שהוא רגע מסוים בהיסטוריה, איזה שהיא תקופה מסוימת טכנולוגית שמעשירה יותר את העבודה שלהם או שמעסיקה אותם יותר. על מה היית אומר שהעבודה שלך נשענת, או מה מעניין אותך יותר?
ינק
אותי מעניין כמובן הקלאסיקה העברית ואפילו קלאסיקה של המאה ה־19. מה שנקרא מעצבים שעיצבו את העברית המודרנית כמו הנרי פרידלנדר, צבי נרקיס, אשר אורון, איתמר דוד, רשימה יחסית קטנה כי הם באמת היו חלוצים בתחום. אז אני תמיד בהסתכלות שלי ובעשייה שלי נשען על היצירות של הקלאסיקה העברית, שהיא לא בהכרח גם נעשתה בידי יהודים, או אנשים שידעו את השפה, אבל אחר כך האנשים שמניתי אותם מקודם הם בעצם עבורי איזה סוג של ׳רול מודל׳ כאלה. מה גם שהם לא היו ילידי הארץ. נגיד כולם באו מחו״ל, כולם תרמו את תרומתם מהיכרות עם טיפוגרפיה לטינית, ועשו תרומה מאוד משמעותית לאות העברית.
לתמלול המלא >>>
