נאמן למקור: על ההיסטוריה והחידוש של גופן ״דרוגולין״
מה היא החייאה של גופן? שאלה זו עומדת בבסיס המחקר, שנקודת המוצא שלו היא השאיפה לחדש את הגופן המוכר בשם דרוגולין. נבחן את ההיסטוריה של הגופן כדי להתחקות אחר המהלכים שהובילו לעיצובו, וכדי להעמיק ולדייק את יישום העיצוב החדש – את ההחייאה עצמה. לשם פעולת ההחייאה יש לעבוד עם חומר מקור היסטורי, כזה שנוצר בטכנולוגיה שאינה בשימוש עוד. השינויים הטכנולוגיים עומדים בבסיס העבודה, שכן הם מובילים להבדלים עיצוביים. חידוש של גופן היסטורי לטכנולוגיה עכשווית מחייב התאמה ובחינה מחדש של אלמנטים עיצוביים, מוסכמות ושימושים. חקרנו גופן שעוצב לדפוס בלט, סדר יד – טכנולוגיה שיצאה משימוש מסחרי וכמעט אינה בשימוש כיום. הגרסה המחודשת, הדיגיטלית, מתבססת על חומרי מקור המאפשרים הבנה מחדש של הסיפור ההיסטורי ואופני התעצבות הגופן.
היסטוריה ארוכה ומפורטת של הכתב העברי התפרסמה במקורות רבים ומקיפים לפנינו. כתיבה אלף־ביתית מקורה במזרח הקרוב, ולה כשלושת אלפי שנות התפתחות והסתעפויות רבות, חלקן לסוגי כתב יהודי אשר מהם התפתח הכתב העברי המודרני. צורת האותיות, שהשתנתה והתעצבה לאורך אלפי שנים, הושפעה רבות מהטכנולוגיה שבה הן נוצרו. מסיתות באבן ועד לכתיבה בציפורן דיו עדינה, עיצוב האות הוא פועל יוצא של האפשרי במדיום הקיים. האות העברית המוכרת לנו כיום התפתחה באופן שונה מזו הלטינית הנפוצה, שלה צורניות פשוטה ובהירה המצריכה קווים מועטים בלבד לזיהוי צורת האות. לעומתה, האות העברית עוצבה לכתיבה על מצע בדיו ולא באמצעות סיתות אבן. האותיות העבריות עוצבו ושוכללו לאורך אלפי שנים דרך עיצוב כתבי קודש שאת משמעותם הרוחנית נדרש היה להציג באופן עיצוב הטקסטים. אלו נכתבו על ידי אומני ספר, ושאפו ביופיים להאדיר ולכבד את תוכנם. בכך התקיימה הפרדה בעיצוב בין האותיות ששימשו לצורכי קודש אל מול האותיות ששימשו לצורכי חול.
