איך זה מרגיש לשייף אותיות? - ראיון עם מעצב האותיות ינק יונטף (חלק א)

פגשתי את ינק יונטף לראיון בסטודיו "פונטף", בו הוא שותף עם דניאל גרומר. ינק, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (1989), הוא מעצב אותיות וטיפוגרף, מומחה בינלאומי בחידוש ופיתוח גופנים, שרק מעטים יודעים כי הגופנים העבריים המוכרים ביותר כמו "הדסה", "נרקיס" ו"פרנק-ריהל" חודשו על ידו. ינק הוא זוכה פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב  תקשורת חזותית בקטגוריה מעצב בכיר לשנת 2020.

כשלמדתי אומנות בברית המועצות מגיל 11 עד 15, הייתה לי משיכה לשחור לבן. הייתי בורח מכל מה שהיה קשור בצבע, תמיד העדפתי רישום או עיסוק מונוכרומטי. אחרי שעליתי לארץ, במבדקים לצה"ל - התגלה שאני עיוור צבעים.

אני גם חושב שאולי יש לי אובססיה או הפרעת קשב שעוזרת לי להתרכז בעבודה עם טקסטים, היררכיות וצורות של אותיות. פעם לא היו נותנים ריטלין (צוחק) ואני לא אוהב הפרעות, זו תעסוקה שמרגיעה אותי.

גם כשלמדתי בבצלאל הדגש היה על עיסוק בטיפוגרפיה. אני אוהב להיקרא מעצב אותיות וטיפוגרף - אבל יש לי השכלה של מעצב גרפיקה. כיום אני לא עושה עיצוב גרפי, אלא אם כן זה רק לטובת עיצוב של ספסימן. אנחנו משקיעים המון אנרגיה בעשיית אותיות, אז לפעמים עדיף לקחת מעצב חיצוני שישלים את העבודה אחרי שאתה כבר נתת את שלך לתוך האותיות עצמן, עכשיו מישהו אחר צריך לבוא מזווית חדשה ולתת פרשנות משלו ולעצב את התוצאה.

מעצב אותיות עוסק בצורניות של האותיות עצמן ומרכיב מהן משפחה שלמה של אותיות. מעצב טיפוגרפי מרכיב מערכות שמסתמכות על המילה הכתובה, כשחומר הגלם שלו הוא אותיות מהן הוא מרכיב קומפוזיציות גרפיות שמבוססות על מלל. הטיפוגרף יכול לעשות גם קומפוזיציות חופשיות להנאתו, אבל לרוב זה משרת כרזה, כותרת, מסר, עיתון או ספר. בדרך כלל שני הדברים האלה הולכים ביחד - יש טיפוגרפים מאוד מוכשרים שהם בוגרי תקשורת חזותית, אבל הם לא מעצבי אותיות.

זה היה חלק מהמציאות, עלינו לארץ בגל העלייה האחרון של שנות ה-70. למדתי בכיתה י' בתלמה ילין, ידיעת השפה מאפשרת להתחבר לאנשים - ואני רציתי. ואז כשעליתי לכיתה י"א ההורים עברו ממרכז קליטה באשדוד לחיפה ושם אבא שלי מצא לי מגמה לגרפיקה בבית ספר אורט, ככה נחשפתי לתחום הזה של העיצוב הגרפי. שם, בעצם, החלטתי שאני רוצה להתחבר לחברה הישראלית. 

הפעם הראשונה שיצרתי פונטים היתה בפרויקט הגמר שלי בבצלאל. עיצבתי עטיפות עבור חמישה ספרים שונים של הסופר הרוסי סולז׳ניצין וכל עטיפה עוצבה בשלוש גישות שונות - אחת מבוססת רק על טיפוגרפיה, שנייה מבוססת על טיפוגרפיה עם איור – שתיהן ברוסית - ובשלישית האיור השתלט על הטיפוגרפיה שהיתה מוחבאת ובעברית. הטקסט בגב העטיפות נתן הרגשה שזה ספר אמיתי שהודפס ונמצא בחנויות... אלא שבשנת 1989 עוד לא היה במחשב מבחר של פונטים כמו היום, בטח לא פונטים בקירילית במחשב ישראלי... היו תוכנות לעיצוב אותיות, אז נאלצתי לעצב בעצמי פונט בקירילית ואיתו סידרתי את הטקסט בצד האחורי - זה היה פרויקט הפונטים הראשון שלי.

אחר כך עבדתי בסטודיו לעיצוב כשכיר, בעלת הסטודיו הייתה אשת עסקים ולא מעצבת, מחשבים אז היו מאוד יקרים, אבל בסטודיו שהיה ברחוב החשמל 2 בתל אביב היו שלושה מחשבים, והיא אפשרה לי לבוא אחרי שעות העבודה. הייתי מגיע ב-21:00 או 22:00 ושורף כמעט את כל הלילה כדי לעבוד על פונטים משלי.

אין לי השכלה פורמלית בעיצוב אותיות, אני אוטודידקט. יש ספר אחד שמאוד השפיע עליי שנקרא "Anatomy of a Typeface" של אלכסנדר לוסן (Alexander Lawson) - הייתי קורא אותו בערבים עוד לפני שהתחתנתי ונכנס יותר ויותר לתחום עיצוב האותיות, הבנתי שיש משהו שמושך אותי באותיות. 

במקביל, התפתחות תוכנות המחשב גרמו לתעשיית עיצוב האותיות לעבור מהפכה: מעצב האותיות יכול היה פתאום להוציא בעצמו פונט לאור, בלי להיות תלוי בציוד טכנולוגי שידו לא הייתה משגת, שהיה ברשות מפעלים גדולים בלבד.

רק בצורה דיגיטלית. העבודה עם המחשב פתחה אצלי רצון שכל דבר צריך להיות עשוי עד הסוף, מדויק, ואם אני רוצה להשתמש בזה אחר כך - וכל התוצרים שלי ממוחשבים - אז ממילא אני חייב את זה דיגיטלי.

ב-1994 פתחתי את "פונטף". דניאל למד בתוכנית שנקראת Typing media, זו תוכנית תואר שני באקדמיה המלכותית בהאג, הולנד שנמשכת שנה עד לקבלת מאסטר בטייפ-דיזיין. פרויקט הגמר שלו היה "אברהם", פונט תלת לשוני בעברית, ערבית ולטינית. עקבתי אחריו ברשתות החברתיות וראיתי שהוא מסיים את התואר ומתכנן להגיע לארץ, בין השאר להתחתן... אז כתבתי לו במסנג'ר של הפייסבוק, אם הוא יהיה מוכן להיפגש בהגיעו לארץ - וככה נוצר הקשר בינינו. הדבר הראשון שעשינו זה להוסיף ערבית ל"הדסה פרידלנדר". דניאל שולט בערבית, לא כשפת-אם אבל הידע בשפה עוזר לו, אח"כ המשכנו עם פרויקט נרקיס. אנחנו שותפים מלאים.

 העבודות על הפונטים הראשונים שלי קיבלו השראה מהסביבה המיידית שבה עבדתי, פה בדרום העיר בתל אביב. התמקדתי בתחום ה-Type Revival. פונט "גס" נולד מתוך שלט ישן לפרסומת של בירה "גולדסטאר" שראיתי בפינת רחוב העלייה. בכיכר המושבות – סמוך למשרד בו עבדתי, בצומת הרחובות אלנבי והעלייה - היו מעברים תת קרקעיים לציבור בין פינות הרחוב וכל פינה כזו הייתה משולטת באותיות בדידות, משם לקחתי את הרעיון לפונט "מושבות". אלה היו מקורות ההשראה הראשונים שלי, ואחר כך הייתי מסתכל מה קורה בעולם האות הלטינית - כי בכל זאת החינוך העיצובי שלנו מושפע מאוד מהמערב, הרי המורים הראשונים שלימדו פה עיצוב גרפי היו בוגרים של בתי ספר באירופה שפשוט המירו את השפה האנגלית לעברית ואת הסדר מימין לשמאל, אבל העקרונות הם אותם עקרונות טיפוגרפים. אז תמיד, כשהייתה אות פופולרית שסיפקה שפה לטינית כלשהי, זה גרם לי לרצות לעצב גירסה עברית עם אותם הישגים.

אנחנו חוקרים את סקיצות היוצרים המקוריים, הנרי פרידלנדר או צבי נרקיס, וכך "פונטף" הפכה להיות מזוהה עם הקלאסיקה העברית. אנחנו לא סתם לוקחים ומעדכנים גרסה בדיוק לפי המקור, הערך המוסף שלנו הוא בהרחבת המשפחה: מוסיפים משקלים נוספים שלא היו במקור, מוסיפים אות לטינית תואמת לאותו סגנון עברי שלא היה במקור, והכל כמובן עם סימני ניקוד, אפילו אותיות עם טעמי מקרא. זו לא סתם עוד גרסה של "נרקיס" אלא מוצר חדש עם יותר משקלים, יותר סגנונות - רגיל, צר, רחב - ובזכות הטכנולוגיה זה ממשיך להתרחב - מסדר צלם של פעם, דרך ראשית הדיגיטציה, ועד היום פורמטים ממשיכים להתפתח.

במקרה של פרידלנדר - הכרתי דרך להב הלוי את חנה, הבת של פרידלנדר, ואת נכדתו אילה טל - שהיא מאיירת. הן היו בצומת דרכים כי התגלה שבעצם יצרו גרסאות של הדסה בלי ידיעתן. בין היתר, הפונט הפך לחלק מהמערכת של מיקרוסופט - אז לאחר דיון בבית המשפט שהסדיר את עניין הזכויות, הן החליטו לייצר גרסה רשמית ופנו אליי. הנרי פרידלנדר, עבד בתקופה שהכל היה בּלט ולא היה שום דבר דיגיטלי. הוא העביר את הארכיון שלו למוזיאון ישראל, אז אני ואילה נסענו פעם בשבוע לארכיון, סרקנו חומרים מ"הדסה" - מסקיצות ראשונות ועד תוצרים סופיים של האאוטליין. אחרי שקיבלתי את הזכויות הפקנו גרסה רשמית שקראנו לה "הדסה פרידלנדר". חנה ואילה הגיעו גם להסכמה עם חברת מיקרוסופט, שקנו את הגרסה החדשה למערכת האופיס שלהם, ומכיוון שזו חברה בינלאומית הם ביקשו שתהיה גם לטינית תואמת, אז כמובן שעשיתי - ובשנת 2017 כשהכרתי את דניאל גרומר - הוספנו ערבית בצורה תואמת - הרחבנו גם את המשפחה לשבעה משקלים מהשניים המקוריים והוספנו גם טעמי מקרא, והיום זו הגרסה הרשמית שנמכרת רק אצלנו, מי שקונה היום חבילת אופיס מקבל גרסת הדסה מ-2015 ללא הערבית.

לגבי נרקיס, אני הכרתי את צבי נרקיס באופן אישי ואפילו הבאתי אותו פעם אחת להרצות בבצלאל כאורח, בקורס שלימדתי בשנות ה-90, טיפוגרפיה לשנה ב' – הייתי נותן לסטודנטים תרגיל בו הם צריכים ליצור חוברת על מעצב אותיות. בנוסף, יהודה חופשי, שלמד שנה מתחתיי בבצלאל, ראיין את צבי נרקיס, קיבל לידיו את כל הארכיון שלו וקטלג את כולו, מאוחר יותר הארכיון נמסר למוזיאון ישראל. עובד כיום על הוצאתו של ספר על נרקיס שייצא בקרוב. בשנים האחרונות יצרנו קשר באמצעות יהודה עם הבנות של נרקיס והצענו שנעשה גרסאות חדשות.

כן, עבור Google Font, זה היה ב-2015 או קצת לפני כן. המנהל שלהם, דיוויד קרוסלנד, הגיע לארץ ונפגשנו. הפונט קרוי על שם רפאל פרנק שצייר והיצרן סי.אף רוהל. הפונט החדש נקרא פרנק-ריהל ליברה. "פרנק-ריהל" זו האות הסריפית הכי פופולרית בארץ לסידורי טקסטים, בעיתונים, בספרים - המייינסטרים זה הכל בפרנק-ריהל. הסְפָרוֹת היו מושאלות מפונט אחר, כי באותן שנים של יציקת אותיות לא טרחו ליצור אחידות - כבר היו להם ספרות בסט אותיות אחר, אז צירפו אותן יחד ולא ייצרו חדשות. היו כל מיני גרסאות של כל מיני יצרנים והאות הפכה להיות פופולרית מאוד - היא הייתה בלטראסט, במונוטייפ - למעשה פרנק-ריהל שמן הייתה אות מטיפוס דרוגולין ולא פרנק-ריהל בכלל - רפאל פרנק עיצב את זה רק במשקל אחד, וסי.אף רוהל הכין את הפאנץ', שהוטבע לתבנית ממנה יצקו את האותיות, ככה הם עבדו, כמו צורפים. התוצר עשוי ממתכת קשיחה בולטת שעל ידי מכת פטיש מטביעה את האות למטריצה ממנה יוצקים אות בלט ואז מסדרים את האותיות אחת ליד השנייה.

בנקודה הזו התחלתי את המחקר שלי. ככל שהאות הייתה יותר קטנה במקור, אז ככה יש בה פחות פרטים, וככל שהיא גדולה יש יותר אפשרות להגיע לפרטים - אבל מצד שני אסור לשכוח שבגדלים האלו קוראים את הטקסט בעין בלתי מזויינת ולא עם המיקרוסקופ, אי אפשר באמת לראות את כל הפרטים - אם היא תהיה דקה מדי היא עלולה להיעלם מהדף... לכן ניתחתי את ההדפסה על הנייר בגודל מסוים ומשם התחלתי לבנות את האותיות, כמובן עם כל הפרטים כדי לשייך אותן למשפחה אחת. אחרי שעיצבתי את הגרסה שלי כל הפרטים באו לידי ביטוי והמשכתי בהרחבת המשפחה - קל כמו במקור, רגולר ואפילו מדיום, בנוסף עיצבתי את כל המספרים מחדש ואחר כך הוספתי גם לטינית תואמת - היום זו אות חינמית ב-Google Fonts  לטובת הציבור הרחב.

לא. במקרים של הריבייבל - את הטאץ' האישי שלך אתה צריך לשים בצד. אתה צריך להכיר בפועלם של היוצרים המקוריים האלה ולתת להם את הבמה. יש טיפה תיקונים והתאמות לפרופורציות וספייסינג - אבל מבחינה צורנית האות נשמרת אותה האות, אולי מעט שינוי בפרופורציה וברוחב. במקרה של "נרקיס אסף", אות שמעולם לא עברה תהליך דיגיטציה והייתה מיועדת למדפסות עם גלגל שהיה מדפיס כל אות בנפרד, קיבלנו לידינו את הדפסות הניסיון של נרקיס, הגדלנו אותן בסריקה כי רצינו שזה יהיה נאמן למקור המודפס ככל שניתן, אז אתה משחק באחוזים של האפור כדי למצוא את האאוטליין האמיתי של האות, מצמצם בפוטושופ את הקונטרסט ואז את תוצאת העיבוד הזה אתה מתחיל לסגנן.

"נרקיס בלוק" שצבי נרקיס הוציא לאור ב-1957 זה אחד הפונטים הנמכרים ביותר אצלנו, גם בזכות החידוש שעשינו לו. עכשיו אמור לצאת לאור גם "נרקיס מונו" שחודש אצלנו. לצבי נרקיס היו בסך הכל ארבעה משקלים, לנו יש כבר מעל 30.


לינק לחלק ב של הראיון