איך זה מרגיש לשייף אותיות? - ראיון עם מעצב האותיות ינק יונטף (חלק ב)

כן, אנחנו כמו נגרים שרוצים לעשות איזה פריט ובאים עם נייר זכוכית אפס, מסדרים ומשייפים בשביל שזה יהיה נעים ולא מחוספס. אדריאן פרוטיגר, שהוא מעצב אותיות שוויצרי ידוע, אמר פעם על פונטים:

"If you remember the shape of your spoon at lunch, it has to be the wrong shape. The spoon and the letter are tools; one to take food from the bowl, the other to take information off the page… When it is a good design, the reader has to feel comfortable because the letter is both banal and beautiful". 

ככה לדעתי צריך להרגיש פונט, ולמרות זאת יש גם פונטים שאמורים לזעזע אותך, אני לא מייצר כאלה.

אני בעצם אוהב את כל האותיות שאני מעצב כי זה חלק מ"כולם היו בני". 

כרגע אני מעלה הכל לגוגל תמונות, אבל בזמנו לא היה לנו טלפון חכם, הייתה לי מצלמה דיגיטלית עם זום כפול 18 שאפשר לי לצלם ולהתקרב, גם אם לא יכולתי פיזית להיות קרוב אל השלט כי הוא היה גבוה או במקום שאי אפשר להגיע אליו. לפעמים הייתי חייב לעבור לצד השני של הרחוב ולהתרחק. אני שמח שעשיתי את התיעודים האלה, כי היום הכל נעלם וכבר לא קיים. לא עשיתי את זה מסיבה מסחרית, אלא רק לטובת התיעוד.

לא. קשה מאוד למצוא היום משהו. ברחבי תל אביב הכל כמעט נעלם. יש עוד מקומות בודדים שאני ספונטנית מגיע לבעל עסק ושואל – "אתה רוצה לפרק את זה?" הרי השילוט אפילו לא קשור לעסק שלו, פשוט השלט נשאר שם - כתוב שם של חברה אחרת שהייתה בבניין לפני 50 שנה - אבל הם לא משתפים פעולה הם תמיד חשדניים כאלה. למשל השלט "טרובינזד" ו"כתנות ופיג'מות" היו באותה ויטרינה בבית רומנו, במקרה חבר שלי שהוא מסגר קיבל שם ג'וב לפרק את דלת הפח הקודמת ולהרכיב משהו חדש, אז הוא קרא לי "בוא, יש פה משהו בשבילך" ואני קפצתי על ההזדמנות. קראתי לבעל מקצוע מחנות סמוכה שממסגרת תמונות, שהגיע עם מסור יהלום וחתכנו את השלטים.

השלט "שען בנימין ערב" היה בפסאז', במקום שעומד כיום מגדל מאייר, ברוטשילד פינת אלנבי.

"בראון את בילר" היה בנחלת בנימין 43, במקרה קיים אצלי תיעוד איך היינו מפרקים, יש לי חבר בשם אילן גולדשטיין וגם הוא חובב שלטים - אבל לא גרפיקאי. הוא חלק מהצמד גולדשטיין ואיתן ברטל שעשה את "האיש ההולך" בעיתון "העיר".

השתתפתי בתוכנית ליבלינג. לקחו 12 יוצרים מתחומים שונים סביב הניסיון להבין מהו שימור אורבני. התוכנית עצמה התקיימה כמפגש שבועי בימי חמישי מהצוהריים עד שעות הערב המאוחרות, כולנו גם קיבלנו הזדמנות לרזידנסי בתוך בית ליבלינג. נחשפנו להרצאות והצענו רעיונות לשימור בעצמנו, הצעתי ליצור פונט בהשראת הסגנון הבינלאומי, אבל שישרת את המרכז, פונט "ליבלינג פרו", כי בית ליבלינג פועל בשיתוף פעולה בין עיריית תל אביב ומשרד הבינוי והשיכון הגרמני, הרעיון נולד בהשראת האדריכלות, אז הבית עוצב ונבנה בחומרים שהגיעו מגרמניה. מנהל המחלקה וראש התכנית לשימור מבנים ואתרים בתל-אביב עצמו, ירמי הופמן, שהיה חלק מהתוכנית. פנה אליי כשנה לאחר מכן לגבי פרויקט חדש - משפחת האותיות "תל אביב" במסגרתו עיצבנו את ברוטליסט, אקלקטי ומודרניסט בהשראת האלמנטים האדריכליים של העיר.

מעבר לפרויקטים בהתאמה אישית שאנחנו מבצעים לחברות בארץ, יש לנו שיתופי פעולה רבים עם בתי מלאכה מקבילים לגופנים שממוקמים בעיקר באירופה - גרמנים, שוויצרים - וגם אמריקאים, שרוצים עזרה מאיתנו להוסיף אל הפונט הלטיני שהם עשו עברית.

בשנים האחרונות עשינו שני פרויקטים יפים יחד עם חברה בשם  Commercial Type, עצבנו פונט שנקרא "Lyon"  - עכשיו לצורך הפרויקט נסענו לאנטוורפן, אל מוזיאון פלנטין מורטוס (Plantin–Moretus) . המוזיאון הוא מוסד שהיה גם הוצאה לאור וגם בית דפוס במאה ה-16. בארצות השפלה יצקו גם אותיות עבריות כי הדפיסו ספרי תנ"ך במגוון שפות, אז נסענו לחקור אותן – בעצם האות "Lyon" הלטינית מבוססת על אותיות מהמאה ה-16 של גרנג'ון (Robert Granjon), הוא היה חותך פאנצ'ים שעבד בזמנו בפלנטין מורטוס; קיימת במוזיאון ספרייה מרשימה, שכוללת גם פאנצ'ים מקוריים, אז חקרנו את סגנון המאה ה-16 דרכם על מנת לשקף אותו בפונט עברי מודרני. צילמנו עם המיקרוסקופ את הפאנצ'ים המקוריים כי היינו צריכים לייצר סגנון שהוא נטוי בעברית. התבססנו על אותיות רש"י כי באות לטינית קיים Secondary Style, זאת אומרת - יש את האות הרשמית המודפסת ואם צריך הסבר משני לתמונה אז משתמשים ב- Secondary Style, נטוי, Italic, ובעברית זה לא קיים - אבל זיהינו שהשימוש ברש"י נועד למעין Secondary Style כמו שאפשר לראות בדפים בהם כתוב קטע התורה ומסביבו כתוב הפירוש בסגנון רש"י.

סוגי הפרויקטים שאנחנו עושים מתבססים על פיתוחי מודלים והשוואות בין לטינית לעברית כל הזמן, החל מאותיות קלאסיות או סן-סריפיות, לדוגמה - יצרתי פונטים רבים של אדריאן פרוטיגר בגרסה עברית, או של רבינר - עשיתי להם גרסות עבריות.

סתיו אקסנפלד משתפת איתנו פעולה בפרויקט האינסטגרם ״אוצר האות העברית״, היא מבצעת את מרבית התחקירים, העניין הוא לא הפונטים, אלא הסמלים שכוללים בתוכם טיפוגרפיה. אלו לא סתם סמלים צורנים אלא הכל מבוסס אותיות – אנחנו מבצעים את הריטוש לטובת הדיגיטציה. בהמשך אנחנו מתכננים אתר ארכיוני ואולי גם איזה ספר...

אני רוצה לציין שהשימוש בפונטים תלת-לשוניים הולך וגדל, בטח בקונטקסט שלנו המקומי, הרבה מעצבים היום כשעושים איזשהו פרסום קטלוג או משהו תמיד אפילו ברמה של עטיפה, זה טרנד, אבל לא צריך לשכוח שזה שלוש שפות רשמיות, למשל כל העיצוב של אקדמיה בצלאל, הוא עם פונט ״אברהם״ של דניאל – שהיה פרויקט הגמר שלו בהאג וגם המוסד עצמו - שיש בו גם סטודנטים ערביים, סטודנטים יהודים, סטודנטים... יש את הכל מהכל אז למה לא להיות פתוח לכולם, אז אנחנו צופים שיהיה שימוש משמעותי בפונטים תלת-לשונים באופן רצוני, הטיפוגרפיה תקדם אותו.

קודם כל, אני הראשון שהחזיר את נושא לימוד עיצוב האותיות לבצלאל, וגם בשנקר כשלימדתי אחר כך... לפני זה, הגל האחרון היה בשנות ה-50 כשירחמיאל שכטר הקים את מחלקת הכתב בבצלאל החדש. כשאני התחלתי ללמד את זה - וכיוון שאני אוטודידקט וגם הקורסים היו קצרים, זו לא תוכנית כמו שדניאל למד בשנה אחת מרוכזת רק בעיצוב אותיות - בקושי היה לי סמסטר אחד עם מפגש אחד שבועי, אז פיתחתי כל מיני שיטות שאפשרו לי בזמן קצר כל כך למצות את תהליך הלמידה. אחד התרגילים שלי היה ללכת לבית הקברות טרומפלדור, לחפש על מצבות טיפוסי אותיות מעניינים ומכיוון שמבחר האותיות מוגבל לשם הנפטר ועוד מעט דברים שנכתבו, על הסטודנטים היה לקחת את הממצאים הללו ולפתח מהם א"ב שלם. ככה לימדתי עיצוב אותיות במשך שש שנים לערך. אחר כך לימדתי גם שנה כזאת בשנקר, ואז הבנתי שאני לא אוהב לתת ביקורת שלילית, לכל היותר ביקורת בונה - לכן היום אני יותר מעביר סדנאות קצרות בבצלאל אם מזמינים אותי, למשל בסטנסיל, ויוצאים תוצרים יפים. אחריי כבר לימדו ומלמדים רבים כמו: דני מירב, שמוליק סלע, מיכל סהר, וגם דניאל העביר קורס עיצוב אותיות בבצלאל.

תעשיית האותיות מושפעת ממהפכים טכנולוגיים שגורמים לפיתוחים עתידיים, אני אפילו לא מעלה על הדעת מה צופן העתיד בתחום של הפונטים, אבל אני מניח שהרבה מזה יהיה על המסך ופחות על הנייר. בעידן הזה של האינטרנט הכל מתיישן מהר, טכנולוגיות מתחדשות, גם חוויית המשתמש. צריך להיות עם יד על הדופק - אחרת אתה נהיה אאוטדייטד.

אני חושב שתהליך למידת עיצוב האותיות משתפר ללא היכר. אמנם עדיין אין פה תוכנית לתואר שני של עיצוב אותיות ואני לא יודע מתי זה יקרה אם בכלל, כי באירופה יש מסורת של מאות שנים וידע רב שהם צברו, ופה בארץ הכל הגיע ממהגרים, כמו פרידלנדר או נרקיס, ששמרו את הידע לעצמם. היום הכל יותר ליברלי, אז אנחנו בפונטף לוקחים בוגרים טריים שבדיוק סיימו את הלימודים והם הופכים להיות למתלמדים אצלנו, התחלנו את זה לפני שלוש שנים – כל פעם הגיע אלינו מתמחה יחיד.

שילוב ההתמחות אצלנו מאפשר לנו ליצור גם דברים שוליים שלא היינו מגיעים אליהם, כי זה לא מסחרי האותיות האלה; גם ככה האותיות לא מוכרות הרבה, למשל בהשוואה ל"נרקיס בלוק", אבל בכל זאת אנחנו רוצים שהקולקציה שלנו תהיה אחידה, שכל אות עברית שאנחנו מוציאים תהיה לה גם לטינית, שהמשתמש ייהנה מכל היתרונות.

אני שמח ששאלת. הפ"א של פונטף נוצרה בהשראת פונט של פאנץ' קאטר צרפתי ידוע - גיום לֶבֶּה (Guillaume I Le Bé), זה פונט ידוע שלו. ניסיתי בשנות ה-90 לייצר גרסה דיגיטלית אבל עם טוויסט עכשווי. ניסיתי לפשט - אם תשימי לב - אין אף קו עקום ואין עגלוליות, הכל בנוי מנקודות ישרות, תחושת העגלוליות נוצרת מחיבור הנקודות הישרות - ניסיתי לפשט ולסגנן כי רציתי שהאות תהיה על המסך בצורה מדויקת, שכל זווית תיפול בדיוק על פיקסל.