חיבוק, ידיים: ראיון עם עירית אבא // סיגל כספי

"כל כלי שאני מייצרת קשור למה שעובר עלי".
(מתוך שיחה עם עירית אבא, 1.5.2021)

בחרתי לפתוח את הראיון עם עירית אבא בציטוט המצביע על כך שאומנותה הינה יצירה אוטוביוגרפית שאינה נתלית באילנות גבוהים או נצמדת לקנון מקובל אלא מושפעת מזיכרון אישי ומשפחתי .
עירית אבא עוסקת בקדרות מזה כחמישה עשורים, מהיוצרות הבולטות בתחום העיצוב הקרמי בישראל. זוכת פרס אנדי לשנת 2009  ופרס העיצוב מטעם משרד המדע התרבות והספורט לשנת 2015. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם ומהן שש תערוכות יחיד. יצירותיה נמצאות באוסף מוזאון ישראל ומוזאון תל אביב וכן באוספים פרטיים. אבא היא בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, בה היא מרצה מאז שנת השמונים, וכך ומחנכת דורות של קדרים עכשוויים. ביצירתה העצמאית, ממשיכה אבא ליצור ולאתגר את גבולות החומר והשדה, בעבודותיה החדשניות וטביעת ידה הייחודית.

פורצלן

את שנות השבעים אפיינו איסורים גדולים. הרבה שנים לא העזתי לגעת בפורצלן, מאחר שהמורה שלי לידיה [זבדצקי] אמרה שאסור לגעת בו עד שאתה לא מאסטר. ככה גדלתי. הייתי ממושמעת. מאחר ולא ניתן היה לרכוש את הפורצלן בארץ היה עלינו להכין אותו מאפס, ערבבנו אותו במערבל שהיה במחלקה בבצלאל והתנסינו. הפורצלן ייחודי בלובן שלו, בדקות החומר שלו ובשקיפותו. בעולם הקרמי הוא נחשב לקשה ביותר מכל חומרי הגלם והכי פחות פלסטי מכולם. אחרי עשרים שנה של עבודה קשה והצמדות לאסור ולמותר, החלה אבא מותחת את הגבולות ומאז לא חדלה. 
 

לראיון המלא >>>