מתחת לפני השטח
מאת: אביגיל ריינר | התכנית ללימודי אוצרות עיצוב, שנקר, 2023
חפץ יומיומי נפוץ עד כדי מיאוס, המאפיין את ה׳יחד׳ הלאומי–קהילתי, זה המתלווה לרגעי שמחה ואבל: זהו כתר שבור, עבודתו של ניל כהן המציגה כסא כתר פלסטיק, מפורק. מחד, הכותרת מציינת את המובן מאליו. מאידך, הכרזה מותירה תחושה קשה ורב משמעית ׳הכתר ירד מכסאו׳. יוצרים רבים עוסקים בפירוק מושגים/אובייקטים כחלק מהחשיבה הדקונסטרוקטיביסטית שהנחילו הייידגר ודרידה במחצית השניה של המאה ה–,20 כשחיברו בין מסורות פילוסופיות למושגים ארכיטקטונים. הם טענו כי על מנת לחקור את המהות ולחשוף את מגבלות המבנה הפנימי, יש להתבונן בפירוק הפונקציה וכך ניתן יהיה ליצגו מחדש.
העבודה מונולית של סטודיו קרת-לניאדו עוסקת על פניו במורפולגיה של החומר. שלמותו ניכרת בעיקר דוקא בגלל ראשוניותו: החיבור בין פרט גולמי לפרט מעובד הופך את האובייקט לשלם עוד יותר, ממש כפי שנוהגים להשאיר מקטע לא מסוייד בבית יהודי חדש.
גם בסדרה CUT DO של דב גרנשוא נעשה מהלך של פירוק פיזי שהוליד מהות חדשה של החפץ. כלי מזיגה תלת- מימדיים הפכו לשטוחים על ידי כך שהופשטו מהפונקציונאליות ונותרו כדימוי בלבד, כמו שואלים את הצופה: מה נותר בנו? האם חלקיק בלבד יכול להכיל את השלם?
קו דק מהלך בין צורה שלמה, פשוטה, גנרית לבין קריסה מוחלטת של הצורה לתוך עצמה. כך גם בעבודה של רועי מגדסי ארון ארגז חול: האובייקט הריבועי הפשוט אוצר בתוכו אוסף של צורות שלכאורה נכנסות בדיוק לתוכו ומאפשרות אחסון וסידור של המרחב הביתי. אך אותו אובייקט שמייצר סדר עלול להתפרק כשאותן צורות בסיסיות לא מוצאות את מקומן. הסדר מופר והאיזון נשבר. גם המחווה של המעצבת לי לרדו ללוגו האיקוני שעיצב דן רייזנגר לחברת דלק מותירה את הצופה עם סימני שאלה. תמרור אדום מסחרי ומוכר התחלף במעין כתם דם. הכיתוב החד והזכיר, התפרק. לא נותר דבר מקריאותו. עבודה זו מבליטה את חוסר האיזון הסביבתי ומבקרת את הסמלים המוכרים שמסביבנו.
חפץ יומיומי נפוץ עד כדי מיאוס, המאפיין את ה׳יחד׳ הלאומי–קהילתי, זה המתלווה לרגעי שמחה ואבל: זהו כתר שבור, עבודתו של ניל כהן המציגה כסא כתר פלסטיק, מפורק. מחד, הכותרת מציינת את המובן מאליו. מאידך, הכרזה מותירה תחושה קשה ורב משמעית ׳הכתר ירד מכסאו׳. יוצרים רבים עוסקים בפירוק מושגים/אובייקטים כחלק מהחשיבה הדקונסטרוקטיביסטית שהנחילו הייידגר ודרידה במחצית השניה של המאה ה–,20 כשחיברו בין מסורות פילוסופיות למושגים ארכיטקטונים. הם טענו כי על מנת לחקור את המהות ולחשוף את מגבלות המבנה הפנימי, יש להתבונן בפירוק הפונקציה וכך ניתן יהיה ליצגו מחדש.
העבודה מונולית של סטודיו קרת-לניאדו עוסקת על פניו במורפולגיה של החומר. שלמותו ניכרת בעיקר דוקא בגלל ראשוניותו: החיבור בין פרט גולמי לפרט מעובד הופך את האובייקט לשלם עוד יותר, ממש כפי שנוהגים להשאיר מקטע לא מסוייד בבית יהודי חדש.
גם בסדרה CUT DO של דב גרנשוא נעשה מהלך של פירוק פיזי שהוליד מהות חדשה של החפץ. כלי מזיגה תלת- מימדיים הפכו לשטוחים על ידי כך שהופשטו מהפונקציונאליות ונותרו כדימוי בלבד, כמו שואלים את הצופה: מה נותר בנו? האם חלקיק בלבד יכול להכיל את השלם?
קו דק מהלך בין צורה שלמה, פשוטה, גנרית לבין קריסה מוחלטת של הצורה לתוך עצמה. כך גם בעבודה של רועי מגדסי ארון ארגז חול: האובייקט הריבועי הפשוט אוצר בתוכו אוסף של צורות שלכאורה נכנסות בדיוק לתוכו ומאפשרות אחסון וסידור של המרחב הביתי. אך אותו אובייקט שמייצר סדר עלול להתפרק כשאותן צורות בסיסיות לא מוצאות את מקומן. הסדר מופר והאיזון נשבר. גם המחווה של המעצבת לי לרדו ללוגו האיקוני שעיצב דן רייזנגר לחברת דלק מותירה את הצופה עם סימני שאלה. תמרור אדום מסחרי ומוכר התחלף במעין כתם דם. הכיתוב החד והזכיר, התפרק. לא נותר דבר מקריאותו. עבודה זו מבליטה את חוסר האיזון הסביבתי ומבקרת את הסמלים המוכרים שמסביבנו.
