Do-Cut

בסדרה זו עשו נעשתה מניפולציה על גבי חפצי קרמיקה שנמצאו בשוק הפשפשים ביפו, שם ניתן למצוא כלי פורצלן עתיקים. 

דרך המניפולציה של החיתוך, הפריסה של האובייקט מתגלה תשומת לב חדשה, מידע חדש שלא נראה לעין בשלמותו של הכלי. 

פעולת החיתוך שנעשתה בכלים יומיומיים מוכרים השאירה את חלק האמצעי של בלבד, כמו הפשיטה את הכלי מבגדיו והוא נותר ב"גופו". בעזרת מסור מיוחד מתעשיית חיתוך היהלומים, הוסרו בעדינות דפנות הכלי והוא נשאר "עירום" עד שהוא כמעט ומאבד את התלת־מימדיות והופך כמעט לדו־מימד.  

פעולת החיתוך חושפת את ההיבטים הטכניים ביצירת חפצים; עובי דופן, התממשקות של חלקים, צלעות מבניות וכו'. שהם עמוד השדרה של דיסציפלינת העיצוב המסורתית, החתך- הוא כלי עבודה בשביל מעצבים ואדריכלים הוא מזמן את היכולת לראות בבירור את מהות העיצוב ואת מהות ההיתכנות של האובייקט. 

המוח שלנו, מסוגל להשלים את החלקים החסרים בכלים המוכרים, הכלים אומנם הצטמצמו אבל המהות שלהם נשארה. הרגע הזה שהכלים כבר לא פונקציונליים אבל מוכרים בה כמו "קנקן־תה" אבל שאינו מסוגל להכיל. מעלה שאלות רחבות על מה הוא כלי? מה היא הכלה? האם כלי הוא עדין כלי ללא יכולת הכלה? 

---
עיצוב זה יחד עם עיצובים רבים נעשה כחלק מהעבודה המשותפת של עמי דרך (1963-2012) ודב גנשרוא שעבדו יחד מ-1996 ועד לפטירתו של דרך ב- 2012. 

---
פרויקט זה הוצג במוזיאון העיצוב של MUDAC בשוויץ והוא חלק מאוסף הקבע של המוזיאון.
צילום: מוטי פישביין