העבודה עושה שימוש בחפץ יומיומי מסורתי כדי לשקף את מצבן החברתי הנוכחי של הנשים הערביות. האש שעליה מונח הסַאג’ פלטת מתכת עגולה בצורת כיפה המשמשת להכנת לחם שטוח מסורתי על אש גלויה נשארת קרובה לאדמה והופכת למראה.
דימוי הסאג' מגיע ממסורת ארוכה שראתה את אשת הבית כזו שטיפלת בסַאג’, מרכיב מרכזי במטבח המקומי. עם שינוי מעמדן של הנשים והשינויים העכשווים ברוח הזמן, השימוש בסַאג’ פחת, אך דימוי: האישה מאחורי הסַג' נצרב בזיכרון הקולקטיבי של הקהילה ועדיין מתקיים כחלק מהתרבות והמסורת המקומית.