העבודה עושה שימוש בחפץ יומיומי מסורתי כדי לשקף את מצבן החברתי הנוכחי של הנשים הערביות. האש שעליה מונח הסַג’ פלטת מתכת עגולה בצורת כיפה המשמשת להכנת לחם שטוח מסורתי על אש גלויה נשארת קרובה לאדמה והופכת למראה.
אשת הבית הייתה מאז ומתמיד זו שטיפלה בסַג’, מרכיב מרכזי במטבח המקומי. עם שיפור מעמדן של הנשים, השימוש בסַג’ פחת, אך דימוי: האישה מאחורי הסַג' נצרב בזיכרון הקולקטיבי של הקהילה ועדיין מתקיים.